1
אין מִטמֵא בִנגעים אלא בִגדי צמר וּפִשתים בִלבד,
אוֹ השתי אוֹ העֵרב של צמר וּפִשתים,
וכל כלי העוֹר בין קשה בין רך.
אף העוֹר הצבוּע בידי שמים מִטמֵא בִנגעים.
והלבדים כבגדים,
וּמִטמאין בִנגעים.
והאֹהלים מִטמאין בִנגעים,
בין שהיוּ של צמר וּפִשתים בין שהיוּ של עוֹר.
2
כל הבגדים של צמר וּפִשתים מִטמאין בִנגעים,
חוּץ מִבִגדי גוֹים.
הלוֹקֵח בגדים מִן הגוֹים יֵראוּ בתחִלה.
בגד שהוּא כִלאים מִן הצמר והפִשתים מִטמֵא בִנגעים.
3
צמר גמלים וצמר רחֵלים שטרפן זה בזה:
אִם רֹב מִן הגמלים אינוֹ מִטמֵא בִנגעים; ואִם רֹב מִן הרחֵלים מִטמֵא בִנגעים; מחצה למחצה מִטמֵא בִנגעים.
והוּא הדין בפִשתן וקִנבֵס שטרפם זה בזה.
ורחֵל בת עֵז אין צמר שלה מִטמֵא בִנגעים.
:בגד שהיה שִתיוֹ פִשתן וערבוֹ קִנבֵס,
אוֹ שִתיוֹ קִנבֵס וערבוֹ פִשתן אינוֹ מִטמֵא בִנגעים.
וכֵן אִם היה שִתיוֹ אוֹ ערבוֹ פִשתן אוֹ צמר,
והשאר נוֹצה של עִזים וכיוֹצֵא בה אינוֹ מִטמֵא בִנגעים.
4
העוֹר שאינוֹ מעוּבד אינוֹ מִטמֵא בִנגעים.
וכֵן העוֹר כשהוּא גֹלם,
קֹדם שיעשה מִמנוּ כֵלים אינוֹ מִטמֵא בִנגעים,
שנאמר: "כלי העוֹר" .
וכל כלי העוֹר,
בין פשוּטיהן בין מקבליהן,
כל שהֵן מִטמאין בִנגעים.
5
עוֹרוֹת חיה שבים אין מִטמאין בִנגעים.
חִבֵר להן מִן הגדֵל בארץ,
אפִלוּ חוּט אוֹ משיחה של צמר אוֹ פִשתים אוֹ עוֹר בהֵמה וחיה המעוּבדין כל שהוּא,
ועשה מֵהן כֵלים מִטמאין בִנגעים.
והוּא שיחברנוּ לוֹ כדרך חִבוּרי בגדים לטוּמאה.
6
כל כלי הראוּי להִתטמֵא בִשאר הטוּמאוֹת,
אף על פי שאינוֹ מִתטמֵא במִדרס הזב מִפני שלֹא נעשה למִשכב אוֹ למוֹשב הרי זה מִטמֵא בִנגעים,
כגוֹן קלע של ספינה,
והפרֹכת, ושביס של שבכה,
וּמִטפחוֹת ספרים,
והאבנֵט, וּרצוּעוֹת מִנעל וסנדל שיֵש בהן רֹחב כגריס הרי אֵלוּ וכל כיוֹצֵא בהן מִטמֵא בִנגעים.
ואין צריך לוֹמר שאר הכֵלים,
כגוֹן כרים וּכסתוֹת.
:החֵמת והתוּרמֵל נִראין כדרכן,
וּפוֹשה הנגע מִתוֹכן לאחוֹריהן וּמֵאחוֹריהן לתוֹכן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן מִכלי העוֹר הכפוּלין.
7
סדין המקוּמט מפשיטין את קמטיו ורוֹאין את נִגעוֹ.
8
השתי והעֵרב,
בין של צמר בין של פִשתן מִטמאין בִנגעין מיד מִשיִטווּ,
אף על פי שלֹא לִבֵן הפִשתן ולֹא שלק הצמר.
וכמה יהיה בפקעת של טווּי ותִטמֵא בִנגעים? כדי לארֹג מִמנה שלֹש על שלֹש שתי ועֵרב,
בין שהיתה כוּלה שתי בין שהיתה כוּלה עֵרב.
היתה הפקעת מקוּבצת מִחוּטין פסוּקין אינה מִטמאה בִנגעים.
9
שתי פקעוֹת שהֵן מעֹרוֹת זוֹ בזוֹ בחוּט,
וכֵן השתי שמִקצתוֹ לפוּף על הכֹבד העליוֹנה וּמִקצתוֹ לפוּף על הכֹבד התחתוֹנה,
וכֵן שני דפי חלוּק שהֵן מעֹרוֹת בחוּט אחד,
ונִראה הנגע באחד מֵהן השֵני טהוֹר,
אף על פי שחוּט אחד מחוּבר ביניהן.
נִראה הנגע בנפש המסכת וּבשתי העוֹמֵד,
אף על פי שמִקצת הנגע בבגד וּמִקצתוֹ בשתי הרי זה טמֵא.
:נִראה הנגע בשתי העוֹמֵד לבדוֹ האריג טהוֹר.
נִראה באריג לבדוֹ השתי העוֹמֵד טהוֹר.
נִראה בסדין שוֹרֵף את הנימין.
נִראה בנימין הסדין טהוֹר.
פשה מִן הנימין לסדין הסדין טמֵא.
10
חלוּק שנִראה בוֹ נגע מציל את האִמריוֹת שבוֹ.
אפִלוּ היתה האִמרה צמר אוֹ פִשתים מצילה,
ואינה נִשרפת.
11
בגד מוּסגר שצבעוֹ אוֹ מכרוֹ לגוֹי טהוֹר.
וכֵן אִם נִתערֵב באחֵרים כוּלם טהוֹרים.
קצצוֹ ועשהוּ מוֹכין פחוֹת מִשלֹש על שלֹש טהוֹר,
וּמוּתר בהניתוֹ.
היתה בהן אחת שלֹש על שלֹש,
ונִראה בה נגע היא לבדה טמֵאה.
12
בגד מוּחלט שנִתערֵב באחֵרים כוּלם טמֵאים,
וישרפוּ, אפִלוּ אחד בכמה אלפים.
וכֵן אִם קצצוֹ ועשהוּ מוֹכים הרי הֵם טמֵאים,
ואסוּר בהניתן.
13
אחד בגד אוֹ כלי עוֹר אוֹ שתי אוֹ עֵרב המוּסגר אוֹ המוּחלט לעִנין טוּמאה הרי הוּא אב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת כאדם מצֹרע לכל דבר:
מטמֵא במגע וּבמשא וּבביאה,
ועוֹשה מִשכב וּמוֹשב אפִלוּ מִתחת האבן.
:כיצד? בגד מנוּגע אוֹ שתי אוֹ עֵרב אוֹ כלי עוֹר המנוּגעין,
שהִכניס מֵהן אפִלוּ כזית לבית טהוֹר נִטמא כל אשר בבית,
בין אדם בין כֵלים,
ונעשוּ כוּלם רִאשוֹן לטוּמאה.
וכֵן מִשכב אוֹ מוֹשב שהיה מוּנח תחת האבן,
והִניח כזית מֵהן למעלה מִן האבן נִטמא המִשכב אוֹ המוֹשב.
14
מטלית שיֵש בה שלֹש על שלֹש,
אף על פי שאין בה כזית,
כיון שנִכנס רוּבה לבית טהוֹר טִמאתוּ.
היוּ בה כמה זיתים,
כיון שנִכנס מִמנה כזית לבית טהוֹר נִטמא.
:אף על פי שכל השִעוּרין הלכה למֹשה מִסיני,
הרי הוּא אוֹמֵר:
"לכל נגע הצרעת ולנתק,
וּלצרעת הבגד ולבית" הִקיש נִגעי אדם לנִגעי בגדים וּבתים; והִשוה המצֹרע למֵת,
שנאמר: "אל נא תהי כמֵת" מה המֵת בכזית,
אף אֵלוּ בכזית.
15
בגדים המנוּגעין משלחין אוֹתן חוּץ לעיר,
בין שהיתה מוּקפת חוֹמה בין שאינה מוּקפת; וזה חֹמר בבגדים מִבאדם.