1
התוֹלֵש סימני טוּמאה,
בין כוּלן בין מִקצתן,
אוֹ הכֹוה את המִחיה כוּלה אוֹ מִקצתה,
אוֹ הקוֹצֵץ את הנגע כוּלוֹ מִבשרוֹ אוֹ מִן הבגד אוֹ מִן הבית,
בין קֹדם שיבֹא לכֹהֵן בין בתוֹך הסגֵר אוֹ בתוֹך החלֵט אוֹ אחר הפטֵר הרי זה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "הִשמר בנגע הצרעת לִשמֹר מאֹד ולעשוֹת ככֹל אשר יוֹרוּ אתכם הכֹהנים הלויִם כאשר צִוּיתִם תִשמרוּ" לֹא שיִתלֹש אוֹ יקֹץ.
:אבל אינוֹ לוֹקה עד שיוֹעילוּ מעשיו,
ואִם לֹא הוֹעילוּ אינוֹ לוֹקה.
כיצד? היתה בוֹ בהרת וּבה שלֹש שערוֹת לבנוֹת ותלש אחת,
כוה מִקצת המִחיה ונִשאר מִמנה כעדשה אינוֹ לוֹקה,
שהרי הוּא טמֵא כשהיה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
וּמכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
:וכֵן המגלֵח את הנתק לוֹקה,
שנאמר: "ואת הנתק לֹא יגלֵח" ; ואינוֹ חיב עד שיגלֵח כל הנתק בתער.
וּמוּתר למצֹרע לִשא במוֹט על כתֵפוֹ שיֵש בה הצרעת ולִקשֹר הסיב על רגלוֹ,
ואִם הלכוּ סימני טוּמאה יֵלכוּ; והוּא שלֹא יתכוֵּן לכך.
2
התוֹלֵש סימני טוּמאה אוֹ שכוה את המִחיה עד שלֹא בא אֵצל כֹהֵן הרי זה טהוֹר.
וכֵן אִם עשה כֵן בימי הסגֵר הרי זה טהוֹר לאחר ימי הסגֵר.
ואִם תלשן אחר שהוּחלט בהן הרי זה מוּחלט כשהיה,
ואין לוֹ טהרה עד שתִפרח הצרעת בכוּלוֹ אוֹ עד שתִתמעֵט בהרתוֹ מִכגריס.
3
מי שנִקצצה בהרתוֹ כוּלה שלֹא בכוּנה טהוֹר.
קצצה בכוּנה:
אִם קצץ כל הבשר החי המקיף אוֹתה,
אפִלוּ כחוּט השערה אין לוֹ טהרה עוֹלמית; קצצה בצִמצוּם אין לוֹ טהרה עד שתִפרח בכוּלוֹ.
4
התוֹלֵש שערה לבנה אחת ונשרה השניה הרי זה טהוֹר.
היוּ שלֹש,
תלש שתים ונשרה אחת הרי זה בטוּמאתוֹ.
היתה בוֹ מִחיה כעדשה,
כוה חציה והלך חציה הרי זה טהוֹר.
היתה יתֵרה מִכעדשה,
כוה המוֹתר והלך כעדשה הרי זה טהוֹר.
כוה כעדשה והלך המוֹתר הרי זה טמֵא.
5
מי שהיתה בהרת בערלתוֹ ימוּל,
ואף על פי שהיא מילה שלֹא בִזמנה; שמִצות עשֵה דוֹחה את לֹא תעשה בכל מקוֹם.
ואִם מל,
והלך בעוֹר הערלה סימן שהיה מוּחלט בוֹ הרי זה חיב בקרבן מצֹרע.
6
מִצות עשֵה שיִהיה המצֹרע המוּחלט מכוּסֵה רֹאש כל ימי חלוּטוֹ,
ועוֹטה על שפם כאבֵל,
וּפוֹרֵם בגדיו,
וּמוֹדיע העוֹברים עליו שהוּא טמֵא,
שנאמר: "והצרוּע אשר בוֹ הנגע" וכו' .
אפִלוּ כֹהֵן גדוֹל שנִצטרע פוֹרֵע וּפוֹרֵם,
שעשֵה דוֹחה את לֹא תעשה.
:ואסוּר בִשאילת שלוֹם כל ימי חלוּטוֹ כאבֵל,
שנאמר: "ועל שפם יעטה" שיִהיוּ שפתיו דבוּקוֹת; אבל קוֹרֵא ושוֹנה ודוֹרֵש.
ואסוּר לספֵר וּלכבֵס כל ימי חלוּטוֹ.
ונוֹהֵג בכל הדברים האֵלוּ אפִלוּ בשבתוֹת וימים טוֹבים.
והרי הוּא מוּתר בִרחיצה וּבסיכה וּבִנעילת הסנדל וּבתשמיש המִטה,
וזוֹקֵף את מִטתוֹ כִשאר העם.
7
דין המצֹרע שיִהיה לוֹ מוֹשב לבדוֹ חוּץ לעיר,
שנאמר: "מִחוּץ למחנה מוֹשבוֹ" .
ודבר זה בעירוֹת המוּקפוֹת חוֹמה בארץ ישראֵל בִלבד.
8
המצֹרעת אינה פוֹרעת ואינה פוֹרמת ולֹא עוֹטה על שפם,
אבל יוֹשבת היא חוּץ לעיר וּמוֹדיעה לאחֵרים שהיא טמֵאה.
ולֹא המצֹרעין בִלבד,
אלא כל המטמאין את האדם חיבין להוֹדיע לכֹל שהֵן טמֵאים,
כדי שיִפרשוּ מֵהן,
שנאמר: "וטמֵא טמֵא יקרא" הטמֵא מוֹדיע שהוּא טמֵא.
9
וטוּמטוּם ואנדרגינס פוֹרֵע וּפוֹרֵם ועוֹטה על שפם,
מִפני שהוּא ספֵק.
10
אחד מצֹרע מוּסגר ואחד מצֹרע מוּחלט לעִנין טוּמאה,
ואין בין מצֹרע מוּסגר לִמצֹרע מוּחלט אלא פריעה וּפרימה ותִגלחת וצִפרים:
שהטהוֹר מִתוֹך הסגֵר,
פטוּר מִן התִגלחת וּמִן הצִפרים; והטהוֹר מִתוֹך החלֵט,
חיב בתִגלחת וצִפרים.
אבל טוּמאת שניהם שוה לכל דבר.
11
המצֹרע אב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת,
מטמֵא אדם וכֵלים במגע,
וּכלי חרש באויר,
וּמטמֵא אדם במשא,
וּמטמֵא מִשכב וּמוֹשב אפִלוּ תחת האבן כזב וּכזבה,
שנאמר: "וכִבס בגדיו וטהֵר" מִפי השמוּעה למדוּ שטהר מִלטמֵא מִשכב וּמוֹשב.
ואחד המוּחלט ואחד המוּסגר בכל אֵלוּ.
12
חוּמרא יתֵרה יֵש במצֹרע,
שהוּא מטמֵא בביאתוֹ לבית,
בין בימי החלֵט בין בימי הסגֵר.
כיצד? נִכנס לבית נִטמא כל אשר בבית,
בין אדם בין כֵלים,
אף על פי שלֹא נגע בהם,
ונעשוּ רִאשוֹן לטוּמאה,
שנאמר: "מִחוּץ למחנה מוֹשבוֹ" מה הוּא טמֵא,
אף מוֹשבוֹ טמֵא.
:היה עוֹמֵד תחת האילן,
ועבר אדם טהוֹר תחת האילן נִטמא.
היה הטהוֹר עוֹמֵד תחת האילן,
ועבר המצֹרע תחתיו לֹא טִמאהוּ.
ואִם עמד נִטמא,
שהרי נעשה לוֹ מוֹשב.
ספֵק עמד ספֵק לֹא עמד טהוֹר.
הִכניס המצֹרע רֹאשוֹ ורוּבוֹ לבית נִטמא כל שיֵש בתוֹכוֹ.
:נִכנס לבית הכנסת עוֹשין לוֹ מחִצה גבוֹהה עשרה טפחים,
רחבה ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת,
ונִכנס רִאשוֹן ויוֹצֵא אחרוֹן,
כדי שיִהיה מוֹשבוֹ לבדוֹ,
ולֹא יעמֹד עִם העם בעִרבוּב ויטמֵא אוֹתן.