1
הכֹל מִתטמאין בנגעים,
אפִלוּ קטן בן יוֹמוֹ והעבדים,
אבל לֹא גוֹים ולֹא גֵר תוֹשב.
והכֹל כשֵרים לִראוֹת את הנגעים.
וכל הנגעים אדם רוֹאה,
חוּץ מִנִגעי עצמוֹ.
2
אף על פי שהכֹל כשֵרים לִראית נגעים,
הטוּמאה והטהרה תלוּיה בכֹהֵן.
כיצד? כֹהֵן שאינוֹ יוֹדֵע לִראוֹת החכם רוֹאֵהוּ ואוֹמֵר לוֹ:
'אמֹר טמֵא',
והכֹהֵן אוֹמֵר:
'טמֵא'; 'אמֹר טהוֹר',
והוּא אוֹמֵר:
'טהוֹר'; 'הסגירוֹ',
והוּא מסגירוֹ,
שנאמר: "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע" .
ואפִלוּ היה הכֹהֵן קטן אוֹ שוֹטה,
החכם אוֹמֵר לוֹ,
והוּא מחליט אוֹ מסגיר אוֹ פוֹטֵר.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה הכֹהֵן סוֹמֵך על דִברי החכם.
אבל אִם היה הכֹהֵן רוֹאה וסוֹמֵך על עצמוֹ אסוּר לוֹ לִראוֹת נגע מִכל הנגעים עד שיוֹרנוּ רבוֹ ויהיה בקי בכל הנגעים וּבִשמוֹתיהן,
בנִגעי אדם כוּלן וּבנִגעי בגדים וּבנִגעי בתים.
3
כֹהֵן שטִמֵא את הטהוֹר אוֹ טִהֵר את הטמֵא לֹא עשה כלוּם,
שנאמר: "טמֵא הוּא.
.. וטִמאוֹ הכֹהֵן" ,
"טהוֹר הוּא וטִהרוֹ הכֹהֵן" .
וּמצֹרע שנִרפא,
בין מִתוֹך הסגֵר בין מִתוֹך החלֵט,
אפִלוּ אחר כמה שנים הרי זה בטוּמאתוֹ,
עד שיֹאמר לוֹ כֹהֵן:
'טהוֹר אתה'.
4
אין הכֹהֵן רשאי לטמֵא את הטמֵא עד שיִהיוּ עיניו בנגע וּבעוֹר הבשר שחוּצה לוֹ,
ואינוֹ רשאי לטהרוֹ עד שיִהיוּ עיניו בִמקוֹם הנגע וּבעוֹר הבשר שחוּצה לוֹ.
וכֹהֵן שראה הנגע בתחִלה הוּא שרוֹאֵהוּ בסוֹף שבוּע רִאשוֹן וּבסוֹף שבוּע שֵני,
והוּא שמסגירוֹ אוֹ מחליטוֹ אוֹ פוֹטרוֹ.
:מֵת הכֹהֵן שראהוּ תחִלה אוֹ שחלה רוֹאֵהוּ כֹהֵן אחֵר.
ואין השֵני יכוֹל לטמֵא אוֹתוֹ בפִשיוֹן,
שאין יוֹדֵע אִם פשה אִם לֹא פשה אלא רִאשוֹן.
ונאמן כֹהֵן לוֹמר:
'נגע זה פשה' ו'נגע זה לֹא פשה',
ו'שֵער לבן זה קדם את הבהרת' אוֹ 'בהרת זוֹ קדמה את שֵער לבן'.
5
חלל פסוּל לִראית נגעים,
שנאמר: "אחד מִבניו הכֹהנים" בכִהוּנם.
אבל בעלי מוּמין כשֵרים לִראית נגעים,
וּבִלבד שלֹא יהֵא סוּמא,
ואפִלוּ באחת מֵעיניו.
ואפִלוּ כֹהֵן שכהה מאוֹר עיניו לֹא יראה את הנגעים,
שנאמר: "לכל מראֵה עיני הכֹהֵן" .
6
אין רוֹאין את הנגעים אלא ביוֹם,
בין להסגיר בין להחליט בין לִפטֹר,
שהרי בכל העִנין הוּא אוֹמֵר:
"ביוֹם", "וּביוֹם".
ואין רוֹאין לֹא בשחרית,
ולֹא בין הערבים,
ולֹא בתוֹך הבית,
ולֹא ביוֹם המעוּנן,
לפי שכֵהה נִראית עזה; ולֹא בצהרים,
לפי שעזה נִראית כֵהה.
ואימתי רוֹאין? בשעה רביעית וחמישית,
וּבִשמינית וּבִתשיעית,
בין בנִגעי אדם בין בנִגעי בגדים וּבתים.
7
בכל יוֹם רוֹאין את הנגעים,
חוּץ מִשבת ויוֹם טוֹב.
חל יוֹם שביעי לִהיוֹת בשבת אוֹ ביוֹם טוֹב מעבירין לאחריו.
ויֵש בדבר להקֵל וּלהחמיר:
שאפשר שיִהיה ביוֹם שבת זה,
שהוּא יוֹם הראוּי לִראוֹתוֹ,
טמֵא, וּלמחר יֵלכוּ להן סימני טוּמאה; ואפשר שיִהיה טהוֹר,
וּלמחר יוּלדוּ לוֹ סימני טוּמאה.
ואין דנין אוֹתוֹ אלא בִשעת ראיתוֹ,
לאחר השבת.
8
חתן שנִראה בוֹ נגע נוֹתנין לוֹ כל שִבעת ימי המִשתה.
וכֵן אִם נִראה בִבגדיו אוֹ בביתוֹ אין רוֹאין אוֹתן עד אחר המִשתה.
וכֵן ברגל נוֹתנין לוֹ כל ימוֹת הרגל,
שנאמר: "וצִוּה הכֹהֵן וּפִנוּ את הבית" וכו' :
אִם הִמתינה תוֹרה לִדבר הרשוּת,
שלֹא יטמאוּ כֵליו,
קל וחֹמר לִדבר מִצוה.
9
אין מסגירין ולֹא מחליטין ולֹא פוֹטרין אלא ביוֹם שיֵראה בוֹ כתחִלה,
אוֹ בשביעי,
אוֹ ביוֹם שלֹשה עשר בנגעים שמסגירין בהן שני שבוּעוֹת,
מִפני שיוֹם שביעי עוֹלה למִנין שבוּע רִאשוֹן וּלמִנין שבוּע שֵני בכל הנגעים,
בין בנִגעי אדם בין בנִגעי בגדים וּבתים.
10
אין מסגירין בתוֹך ימי הסגֵר,
ולֹא מחליטין בתוֹך ימי הסגֵר אִם נוֹלד לוֹ סימן החלֵט,
ולֹא מחליטין המוּחלט אִם נוֹלד לוֹ נגע אחֵר,
ולֹא מסגירין אוֹתוֹ בתוֹך ימי חלוּטוֹ אִם נוֹלד לוֹ נגע אחֵר שראוּי להִסגֵר.
:אבל אִם היוּ בוֹ שני נגעים,
וראה זה וחזר וראה זה הרי זה מוּתר לוֹמר לוֹ:
'הרי אתה מוּסגר בזה וּמוּחלט בזה' אוֹ 'מוּחלט בזה וּמוּסגר בזה',
בין בתחִלה בין בסוֹף שבוּע רִאשוֹן בין בסוֹף שבוּע שֵני.
ואין רוֹאין שני נגעים כאחת,
בין בִשני אנשים בין באיש אחד,
שנאמר: "וראה הכֹהֵן את הנגע" .
11
נגוּע שבא לכֹהֵן לִראוֹתוֹ לֹא יֹאמר לוֹ:
'לֵך ושוּב',
אלא נִזקק לוֹ מיד.
באוּ לפניו שנים רוֹאה את הרִאשוֹן,
וּמסגירוֹ אוֹ פוֹטרוֹ אוֹ מחליטוֹ,
וחוֹזֵר ורוֹאה את השֵני.
12
אין הכֹהֵן זקוּק לבקֵש תחת אצילי ידיו של נגוּע אוֹ בין פחדיו אוֹ בתוֹך הקמטים שמא שם נגע,
שנאמר: "לכל מראֵה עיני הכֹהֵן" .
וכֵן בהוֹפֵך כוּלוֹ לבן.
:וכיצד יעמֹד לִפני הכֹהֵן? אִם איש הוּא נִראה ערֹם,
ועוֹמֵד כעוֹדֵר וּכמוֹסֵק זיתים; ואִם אִשה היא נִראית ערוּמה,
ויוֹשבת כעוֹרכת וכִמניקה את בנה וּכאוֹרגת בעוֹמדים שמגבהת ידה הימנית עד שיִגלה בית השחי:
אִם היה הנגע נִראה בהם בִזמן שהֵן ערוּמים כך הרי זה טמֵא; ואִם אינוֹ נִראה בהן כשהֵן עוֹמדין כך אין נִזקקין לוֹ.
:וּכשֵם שהאדם נִראה לנִגעוֹ,
כך הוּא נִראה לתִגלחתוֹ,
שאִם לֹא יֵראה שֵער בכל בשרוֹ כשיעמֹד ערֹם כעוֹדֵר וּכמוֹסֵק אוֹ כשתֵשֵב האִשה כמוֹ שבֵארנוּ הרי זוֹ תִגלחת כשֵרה,
ואין הכֹהֵן זקוּק לחפֵש בִשאר מקוֹמוֹת שמא נִשאר בהן שֵער,
אף על פי שהוּא צריך לגלֵח הכֹל,
כמוֹ שיִתבאֵר.