1
נגע הרֹאש והזקן הוּא שיִפֹל השֵער שבהן מֵעִקרוֹ,
וישאֵר מקוֹם השֵער פנוּי,
וזה הוּא הנִקרא נתק.
ואין נתק פחוֹת מִכגריס המרוּבע,
בין שהיה מראֵהוּ עמֹק בין שלֹא היה עמֹק,
ולֹא נאמר "עמֹק" בִנתקים אלא לוֹמר לך:
מה מראה עמֹק בידי שמים,
אף נתק המִטמֵא בידי שמים,
להוֹציא שנִתקוֹ אדם,
שהוּא טהוֹר.
והאִשה והסריס שהעלה זקנם שֵער הרי זה מִטמֵא בִנתקים.
2
הנתקים מִטמאין בִשני סימנין,
בשֵער צהֹב דק וּבפִשיוֹן,
ויֵש בהן הסגֵר שני שבוּעוֹת.
וכל זה מפֹרש בתוֹרה.
:כיצד? מי שנוֹלד לוֹ נתק ברֹאשוֹ אוֹ בִזקנוֹ:
אִם היה בוֹ שתי שערוֹת צהוּבין דקין אוֹ יתֵר,
ואין שם בנתק שֵער שחֹר כלל יחליט; לֹא היה בוֹ שֵער,
לֹא שחֹר ולֹא צהֹב יסגיר שבוּע אחד,
וּבשביעי רוֹאֵהוּ:
אִם נוֹלד בוֹ שֵער צהֹב דק אוֹ שפשה הנתק יחליט; נוֹלד בוֹ שתי שערוֹת שחֹרוֹת יפטֹר אוֹתוֹ; לֹא פשה ולֹא נוֹלד בוֹ שֵער שחֹר ולֹא שֵער צהֹב יגלֵח סביבוֹת הנתק ולֹא יגלֵח הנתק,
ויסגיר שבוּע שֵני.
:וחוֹזֵר ורוֹאֵהוּ בסוֹף שבוּע שֵני:
אִם פשה הנתק אוֹ נוֹלד בוֹ שֵער צהֹב דק יחליט; לֹא נוֹלד בוֹ כלוּם יפטֹר,
שאין בנתקים הסגֵר יתֵר על שני שבוּעוֹת.
ואִם לאחר שפטרוֹ נוֹלד בוֹ שֵער צהֹב אוֹ פשה יחליט.
3
כיצד מגלחין את הנתק? מגלֵח חוּצה לוֹ,
וּמניח שתי שערוֹת סמוּך לוֹ,
כדי שיִהיה נִכר הפִשיוֹן.
ותִגלחתוֹ כשֵרה בכל אדם,
שנאמר: "והִתגלח" ,
וכֵן כשֵרה בכל דבר.
ואפִלוּ היה נזיר הרי זה מגלֵח.
הִסגירוֹ ולֹא גִלחוֹ הרי זה מוּסגר.
4
"שֵער צהֹב" האמוּר בתוֹרה שיִהיה כתבנית הזהב.
וזה שנאמר:
"דק" הוּא שיִהיה קצר; אבל אִם היה ארֹך,
אף על פי שהוּא צהֹב כתבנית הזהב אינוֹ סימן טוּמאה.
5
שתי שערוֹת הצהוּבוֹת הדקוֹת סימן טוּמאה.
בין שהיוּ זוֹ בצד זוֹ בין שהיוּ מרוּחקוֹת זוֹ מִזוֹ,
בין שהיוּ באמצע הנתק בין שהיוּ בסוֹף הנתק,
בין שקדם הנתק את השֵער הצהֹב בין שקדם השֵער הצהֹב את הנתק הרי זה סימן טוּמאה.
והוּא שיִהיוּ נִטלוֹת בזוּג,
כמוֹ שבֵארנוּ בשֵער הלבן.
6
השֵער השחֹר המציל בנתקים אין פחוּת מִשתי שערוֹת.
ואין מצילוֹת עד שיִהיה ארכן כדי לכֹף רֹאשן לעִקרן,
בין שהיוּ זוֹ בצד זוֹ בין שהיוּ מפוּזרוֹת; והוּא שיִהיוּ באמצע הנתק,
וישאֵר מִן הנתק פנוּי בין השֵער השחֹר שבתוֹכוֹ וּבין השֵער שחוּצה לוֹ כדי צמיחת שתי שערוֹת.
אבל אִם נִשארוּ השתי שערוֹת השחוֹרוֹת בצד הנתק בסוֹפוֹ אינן מצילוֹת.
:כיצד מצילוֹת? שאִם נִשאר בתוֹך הנתק שתי שערוֹת שחֹרוֹת,
אף על פי שנוֹלד בנתק שֵער צהֹב דק אוֹ שפשה הרי זה טהוֹר.
החליטוֹ בשֵער צהֹב אוֹ בפִשיוֹן,
וצמח בנתק שתי שערוֹת שחֹרוֹת טהר הנתק,
וּמצילוֹת מיד הפִשיוֹן וּמיד השֵער הצהֹב,
בין שצמחוּ באמצע הנתק בין שצמחוּ בסוֹפוֹ,
שהצוֹמֵח מציל בכל מקוֹם,
והנִשאר אינוֹ מציל עד שיִהיה רחוֹק מִן הקמה שתי שערוֹת.
7
שתי שערוֹת שצמחוּ,
אחת שחֹרה ואחת לבנה אוֹ צהוּבה,
אחת ארוּכה ואחת קצרה אינן מצילוֹת.
8
נתק שהוּחלט בשֵער צהֹב אוֹ בפִשיוֹן,
ונוֹלד בוֹ שֵער שחֹר וטהר,
אף על פי שהלך השֵער השחֹר הרי זה טהוֹר,
עד שיִוּלֵד בוֹ שֵער צהֹב אחֵר אוֹ יפשה פִשיוֹן אחֵר מֵאחר שהלך השֵער השחֹר,
שנאמר: "נִרפא הנתק טהוֹר הוּא" כיון שנִרפא,
טהר, אף על פי שסימני טוּמאה בִמקוֹמן.
9
החליטוֹ בשֵער צהֹב,
בין שהחליטוֹ בתחִלה בין שהחליטוֹ בסוֹף שבוּע רִאשוֹן אוֹ בסוֹף שבוּע שֵני אוֹ שהחליטוֹ אחר הפטֵר,
והלך השֵער הצהֹב ונוֹלד בוֹ שֵער צהֹב אחֵר אוֹ שנוֹלד לוֹ פִשיוֹן הרי זה מוּחלט כשהיה.
:וכֵן אִם החליטוֹ בפִשיוֹן,
בין בסוֹף שבוּע רִאשוֹן בין בסוֹף שבוּע שֵני אוֹ אחר הפטֵר,
והלך הפִשיוֹן וחזר פִשיוֹן אחֵר אוֹ שנוֹלד לוֹ שֵער צהֹב הרי זה מוּחלט כשהיה,
עד שלֹא ישאֵר סימן טוּמאה אוֹ עד שיִצמח בוֹ שתי שערוֹת שחֹרוֹת.
10
שני נתקים זה בצד זה ושיטה של שֵער שחֹר מפסקת ביניהן,
ונִפרץ השֵער השחֹר ונִתק מִמקוֹם אחד הרי הוּא כמוֹת שהיה,
שהשֵער השחֹר הנִשאר ביניהן הרי הוּא בצד הנתק.
נִפרצה השיטה מִשני מקוֹמוֹת טהר,
שהרי הנִשאר מִן השיטה באמצע הנתק.
וכמה יהיה בכל פִרצה מֵהן? אין פחוֹת מִמקוֹם צמיחת שתי שערוֹת.
ואִם היתה פִרצה מִמקוֹם אחד כגריס הרי זה טמֵא,
שהפִרצה עצמה נתק אחֵר,
והרי שֵער שחֹר בצִדוֹ ואינוֹ כנוּס לתוֹכוֹ.
:נתק שהשֵער השחֹר מקיפוֹ,
ונתק אחֵר מקיף את השֵער השחֹר:
נִפרץ השֵער שביניהן מִמקוֹם אחד טמֵא,
שהנתק הפנימי לֹא נִצל,
שהרי השֵער השחֹר בצִדוֹ,
לֹא בתוֹכוֹ; נִפרץ השֵער מִשני מקוֹמוֹת טהר,
ואפִלוּ היתה פִרצה כגריס,
שהרי הנתק הפנימי והחיצוֹן נעשוּ נתק אחד,
ושֵער שחֹר באמצע; והוּא שתִהיה הפִרצה כדי צמיחת שתי שערוֹת אוֹ יתֵר.
11
נתק שהיה חוּט יוֹצֵא מִמנוּ,
וכֵן שני נתקים שהיה חוּט יוֹצֵא מִזה לזה,
אִם יֵש ברֹחב החוּט הנתוּק כדי צמיחת שתי שערוֹת זוֹקקן לִטמֵא בשֵער צהֹב דק וּבפִשיוֹן,
וּמצילן בצוֹמֵח בוֹ.
אבל שֵער שחֹר הנִשאר באוֹתוֹ החוּט אינוֹ מציל,
עד שיִהיה רֹחב החוּט כגריס.
12
מי שהיה ברֹאשוֹ נתק כגריס,
וּפשה, ונִתק כל רֹאשוֹ,
ולֹא נִשאר שם שֵער כלל אלא פחוֹת מִשתי שערוֹת הרי זה טהוֹר,
בין שנִתק כוּלוֹ מִתוֹך הסגֵר אוֹ מִתוֹך החלֵט אוֹ אחר הפטֵר,
שנאמר: "קֵרֵח הוּא טהוֹר הוּא" .
:וכֵן אִם היה הנתק בִזקנוֹ,
ונִתק כל זקנוֹ הרי זה טהוֹר.
ואף על פי שאין זה מפֹרש בתוֹרה שבִכתב,
קבלה היא שאִם הלך כל שער הזקן טהוֹר,
ויתטמֵא עוֹר הזקן שנִקרח בנִגעי עוֹר הבשר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
הבא בתחִלה וכל רֹאשוֹ נתוּק אוֹ כל זקנוֹ נתוּק יסגיר שבוּע אחד:
אִם נוֹלד לוֹ שֵער צהֹב יחליט; לֹא נוֹלד לוֹ שֵער צהֹב יסגיר שבוּע שֵני:
אִם נוֹלד לוֹ שֵער צהֹב דק טמֵא; לֹא נוֹלד לוֹ יפטֹר.
נוֹלד לוֹ אחר הפטֵר שֵער צהֹב הרי זה מוּחלט.
נוֹלד לוֹ שֵער שחֹר הרי זה טהוֹר.
:הבא כוּלוֹ נתוּק רֹאש אוֹ זקן,
ונוֹלד לוֹ שֵער שחֹר טהוֹר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
הלך השֵער השחֹר טמֵא מִשוּם פִשיוֹן.
14
הרֹאש והזקן אין מעכבין זה את זה,
ואין מִצטרפין זה עִם זה,
ואין פוֹשין מִזה לזה,
שנאמר: "צרעת הרֹאש אוֹ הזקן" מלמֵד שהֵם חשוּבין שנים.
ואי זה הוּא זקן? מִן הפרק של לחי העליוֹן עד פִקה של גרגרת; מוֹתֵח את החוּט מֵאֹזן לאֹזן:
כל שמִן החוּט וּלמעלה הרי הוּא מִכלל הרֹאש; וּמִן החוּט וּלמטה מִכלל הזקן.