1
אֵלוּ מקוֹמוֹת באדם שאין מִתטמאין בבהרת:
תוֹך העין,
ותוֹך האֹזן,
ותוֹך החֹטם,
ותוֹך הפה,
והקמטים שבבטן,
והקמטים שבצואר,
ותחת הדד,
וּבית השחי,
וכף הרגל,
והצִפֹרן, והרֹאש והזקן שיֵש בהן שֵער,
והשחין והמִכוה המוֹרדין.
:כל אֵלוּ המקוֹמוֹת אין מִתטמאין בנגעים,
ואין מִצטרפין בנגעים,
ולֹא הנגע פוֹשה לתוֹכן,
ואין מִטמאין מִשוּם מִחיה,
ואין מעכבין את ההוֹפֵך כוּלוֹ לבן,
שנאמר: "בעוֹר בשרוֹ" ,
וכל אֵלוּ אינם עוֹר גלוּי,
אלא מֵהן שאינוֹ עוֹר,
וּמֵהן שהוּא עוֹר והוּא מכוּסה ואינוֹ גלוּי.
ואֹדם השפתים נִדוֹן כבית הסתרים,
ואינוֹ מִטמֵא בנגעים.
2
הרֹאש והזקן שנשר כל שערן,
והשחין והמִכוה שהעלוּ צרבת מִטמאין בבהרת,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ואינן מִצטרפין זה עִם זה,
ואין נגע עוֹר הבשר פוֹשה לתוֹכן,
ואינן מטמאין מִשוּם מִחיה,
אבל מעכבין את ההוֹפֵך כוּלוֹ לבן.
3
בהרת הסמוּכה לרֹאש אוֹ לעין ולאֹזן וכיוֹצֵא בהן אוֹ לשחין אוֹ למִכוה טהוֹר,
שנאמר: "וראה הכֹהֵן את הנגע בעוֹר הבשר" שיִהיה כל שחוּצה לנגע כעוֹר הבשר,
וראוּי לפִשיוֹן.
4
אֵלוּ בהרוֹת טהוֹרוֹת:
גוֹי שהיתה בוֹ בהרת ונִתגיֵר,
היה בעוּבר ונוֹלד,
בקמט ונִגלה,
ברֹאש וּבזקן כשהיה בהן שֵער ונִקרחוּ ונשר כל השֵער ונִתגלתה הבהרת,
היתה בשחין וּבמִכוה כשהֵן מוֹרדין והעלוּ צרבת הרי אֵלוּ טהוֹרוֹת.
:וכֵן אִם היתה הבהרת ברֹאש אוֹ בזקן קֹדם שיעלוּ שֵער מֵעוֹלם,
והעלוּ שֵער והלך השֵער,
אוֹ שהיתה הבהרת בעוֹר,
ונעשה מקוֹמה שחין אוֹ מִכוה וחיוּ והרי הֵן כעוֹר הבשר,
אף על פי שתחִלתה וסוֹפה טמֵא,
הוֹאיל והיתה טהוֹרה בינתים הרי זוֹ טהוֹרה.
:נִשתנוּ מראיהן,
בין שהֵעֵזוּ אוֹ שכהוּ יֵראוּ כתחִלה.
כיצד? גוֹי שהיתה בוֹ בהרת כִקרוּם ביצה,
וּלאחר שנִתגיֵר נעשית כשלג,
אוֹ שהיתה כשלג,
וּלאחר שנִתגיֵר נעשת כִקרוּם ביצה תֵראה כתחִלה.
וכֵן בקטן שנוֹלד,
וּבקמט שנִגלה,
וּברֹאש וּבזקן שנִקרחוּ,
וּבשחין וּבמִכוה שחיוּ:
אִם נִשתנוּ מראֵה אוֹתן הבהרוֹת יֵראוּ כתחִלה; ואִם לֹא נִשתנוּ הרי הֵן טהוֹרוֹת.
5
כל ספֵק נגעים חוּץ מִשני הספֵקוֹת שמנינוּ כבר טהוֹר,
עד שלֹא נִזקק לטוּמאה.
אבל מִשנִזקק לטוּמאה ספֵקוֹ טמֵא.
כיצד? שנים שבאוּ אֵצל כֹהֵן,
בזה בהרת כִגריס וּבזה כסלע,
והִסגירן, וּבסוֹף השבוּע והרי בזה כסלע וּבזה כסלע,
ואין ידוּע באי זה מֵהן פשתה,
בין בִשני אנשים בין באיש אחד הרי זה טהוֹר; שאף על פי שוּדאי פשה הנגע בזה,
הוֹאיל ואינוֹ יוֹדֵע אי זוֹ היא הבהרת שפשתה הרי זה טהוֹר,
עד שיֵדע באיזה נגע טִמאוֹ.
6
מִשנִזקק לטוּמאה ספֵקוֹ טמֵא כיצד? שנים שבאוּ אֵצל כֹהֵן,
וּבזה בהרת כגריס וּבזה כסלע,
והִסגירן, וּבסוֹף השבוּע והרי בזה כסלע ועוֹד וּבזה כסלע ועוֹד שניהם טמֵאים.
חזרוּ שניהן לִהיוֹת כסלע,
שהרי הלך הפִשיוֹן מֵאחד מֵהן,
הוֹאיל ואינוֹ יוֹדֵע אי זה הוּא שניהם בטוּמאתן,
עד שיחזרוּ שניהן לִהיוֹת כגריס.
וזה הוּא שאמרוּ:
מִשנִזקק לטוּמאה ספֵקוֹ טמֵא.
:וכֵן מי שהיתה בוֹ בהרת וּבה שֵער לבן שקדם את הבהרת ושֵער לבן שהפכתוּ הבהרת,
ואינוֹ יוֹדֵע זה שקדם מִזה שנהפך:
אִם מִתוֹך הסגֵר נִסתפֵק לוֹ הרי זה טהוֹר; ואִם אחר החלֵט הרי זה טמֵא,
אף על פי שהלך שער אחד מֵהן ואינוֹ יוֹדֵע אי זה הלך,
אִם השֵער שהיה סימן טוּמאה אוֹ השֵער האחֵר.
7
מי שבא אֵצל כֹהֵן,
וראהוּ שהוּא צריך הסגֵר אוֹ שהוּא פטוּר,
ועד שלֹא הִסגירוֹ אוֹ עד שלֹא פטרוֹ נוֹלדוּ לוֹ סימני טוּמאה הרי זה יחליט.
וכֵן אִם ראהוּ שיֵש בוֹ סימני טוּמאה,
וקֹדם שיחליטוֹ ויֹאמר לוֹ:
'טמֵא אתה' הלכוּ להם סימני טוּמאה:
אִם היה בתחִלה אוֹ בסוֹף שבוּע רִאשוֹן יסגיר; ואִם היה בסוֹף שבוּע שֵני אוֹ לאחר הפטֵר יפטֹר אוֹתוֹ.