1
מי שהיתה מכה בעוֹר בשרוֹ,
ונִפשט העוֹר מֵחמת המכה:
אִם היתה המכה מֵחמת האֵש,
כגוֹן שנִכוה בגחלת אוֹ ברמץ אוֹ בברזל שלִבנוֹ באֵש וּבאבן שלִבנה באֵש וכיוֹצֵא בהן הרי זוֹ נִקרֵאת מִכוה; ואִם היתה המכה שלֹא מֵחמת האֵש,
בין שלקה באבן אוֹ בעֵץ וכיוֹצֵא בהן,
בין שהיתה המכה מֵחמת חֹלי הגוּף,
כגוֹן גרב אוֹ חזזית שהִפסיד העוֹר אוֹ שחפת וקדחת אוֹ דלקת וכיוֹצֵא בהן שהִשחיתוּ את העוֹר הרי זה נִקרא שחין.
2
לִבֵן שפוּד והִכה בוֹ:
אִם היה רֹאשוֹ מבֹרז הרי זה מִכוה; ואִם היה רֹאשוֹ חד הרי זה ספֵק אִם היא מִכוה אוֹ שחין.
לקה במי טבריה אוֹ בגפת וכיוֹצֵא בהן הרי זה שחין.
3
השחין והמִכוה,
כל זמן שהֵן מכוֹת טריוֹת הֵן נִקראין מוֹרדין,
ואינן מִטמאין בִנגעים כלל.
חיוּ השחין והמִכוה ונִתרפאוּ רִפוּי גמוּר,
אף על פי שהמקוֹם צלקת ואינוֹ דוֹמה לִשאר העוֹר הרי הֵן כעוֹר הבשר לכל דבר,
וּמִתטמאין בִשלֹשה סימנין,
ויֵש בהן הסגֵר שני שבוּעוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
4
הִתחילוּ השחין והמִכוה לִחיוֹת וּלהִתרפֹאות ונעשת עליהן קלִפה כִקלִפת השוּם זוֹ היא "צרבת השחין" האמוּרה בתוֹרה וּ"מִחית המִכוה" האמוּרה שם ,
וּמִתטמאוֹת בִשני סימנין,
בשֵער לבן אוֹ בפִשיוֹן,
ואין בהן הסגֵר אלא שבוּע אחד.
:כיצד? בהרת שהיתה בצרבת השחין אוֹ במִחית המִכוה:
אִם היה בה שֵער לבן יחליט; לֹא היה בה שֵער לבן יסגיר שבוּע אחד,
ויראה בסוֹף השבוּע:
אִם נוֹלד בה שֵער לבן אוֹ פשת יחליט; ואִם לֹא נוֹלד בה כלוּם יפטֹר.
פשת לאחר הפטֵר אוֹ נוֹלד בה שֵער לבן יחליט.
5
השחין והמִכוה אין מִצטרפין זה עִם זה.
לפיכך חִלקן הכתוּב,
לוֹמר שאין מִצטרפין זה עִם זה,
ולֹא פוֹשין מִזה לזה,
ואין פוֹשין לעוֹר הבשר,
ולֹא בהרת עוֹר הבשר פוֹשה לתוֹכן.
:כיצד? היה שחין בצד המִכוה וּבהרת כגריס בִשתיהן הרי זה טהוֹר.
היתה באחד מֵהן וּפשת לשניה,
אוֹ שפשת לעוֹר הבשר טהוֹר.
היתה בהרת בעוֹר הבשר וּפשת לאחת מֵהן אינוֹ פִשיוֹן.
:היה בתוֹך כפוֹ צרבת שחין כגריס וּבה בהרת כגריס יסגיר,
שאף על פי שאינה ראוּיה לשֵער לבן ולֹא לפִשיוֹן,
שמא יוּלֵד לוֹ שחין אחֵר בצִדה ותִפשה לתוֹכוֹ.
6
שחין שנעשה מִכוה בִטלה מִכוה את השחין.
וּמִכוה שנעשת שחין בִטֵל שחין את המִכוה.
אִם אין ידוּע אִם שחין היוּ אִם מִכוה אין בכך כלוּם,
ששניהן סימן אחד וטוּמאה אחת,
ולֹא חִלקן הכתוּב אלא לוֹמר שאינן מִצטרפין.
7
הִסגירוֹ בבהרת שבשחין וּבסוֹף השבוּע נעשה עוֹר הבשר,
אוֹ שהִסגירוֹ בעוֹר הבשר וּבסוֹף השבוּע נעשה שחין יֵראה כתחִלה.
8
מי שנשר כל שער רֹאשוֹ,
בין מֵחמת חֹלי בין מֵחמת מכה שאינה ראוּיה לגדֵל שֵער,
בין שאכל דברים שמשירין את השֵער אוֹ סך דברים שהִשירוּ שערוֹ,
אף על פי שראוּי לגדֵל לאחר זמן,
הוֹאיל ואבד כל שער רֹאשוֹ עתה הרי זה נִקרא קֵרֵח אוֹ גִבֵח:
אִם נשר שערוֹ מִן הקדקֹד וּלמטה,
שוֹפֵע לאחוֹריו עד פִקה של צוּאר נִקרא קֵרֵח; ואִם נשר מִן הקדקֹד וּלמטה,
שוֹפֵע לפניו עד כנגד פדחתוֹ נִקרא גִבֵח.
9
הקרחת והגבחת מִטמאין בִשני סימנין,
במִחיה וּבפִשיוֹן,
ויֵש בהן הסגֵר שני שבוּעוֹת,
שנאמר בהן:
"כמראֵה צרעת עוֹר בשר" .
וּלפי שאין בהן שֵער אין השֵער הלבן סימן טוּמאה בהן.
:וכיצד מִטמאין בִשני סימנין וּבִשני שבוּעוֹת? שאִם היתה בהרת בקרחתוֹ אוֹ בגבחתוֹ:
אִם היתה בה מִחיה יחליט; לֹא היה בה מִחיה יסגיר,
ויראה בסוֹף השבוּע:
אִם נוֹלדה בה מִחיה אוֹ פִשיוֹן:
יחליט; לֹא נוֹלד בה כלוּם יסגיר שבוּע שֵני:
פשת אוֹ שנוֹלד בה מִחיה יחליט; לֹא נוֹלד בה כלוּם יפטֹר.
ואִם פשת אוֹ נוֹלד בה מִחיה לאחר הפטֵר יחליט.
10
הקרחת והגבחת אין מִצטרפוֹת זוֹ עִם זוֹ,
שנאמר: "בקרחתוֹ אוֹ בגבחתוֹ" מלמֵד שהֵן שתים,
ואין פוֹשוֹת מִזוֹ לזוֹ ולֹא לִשאר עוֹר הבשר,
ולֹא בהרת עוֹר הבשר פוֹשה לתוֹכן.
11
הקרחת אוֹ הגבחת אוֹ הזקן שנִקרח,
ונעשה בהן שחין אוֹ מִכוה מִטמאין כשחין וכמִכוה שבעוֹר הבשר,
שהרֹאש אוֹ הזקן שנִקרחוּ כעוֹר הבשר לכל דבר,
אלא שאין מִטמאין בשֵער לבן.
:הרֹאש והזקן קֹדם שיִצמח בהן השֵער ועדין לֹא העלוּ שֵער מֵעוֹלם,
וכֵן הדִלדוּלין שברֹאש ושבזקן הרי הֵן כעוֹר הבשר,
וּמִטמאין בִשלֹשה סימנין וּבִשני שבוּעוֹת.
:וכֵן זקן האִשה והסריס:
עד שלֹא העלוּ שֵער הרי הֵן כעוֹר הבשר; ואִם העלוּ שֵער הרי הֵן כִזקן האיש שמִתטמֵא בנתקין,
כמוֹ שיִתבאֵר,
ואינוֹ מִטמֵא בבהרת.