1
אין המִחיה סימן טוּמאה עד שתִהיה כעדשה מרוּבעת אוֹ יתֵר על זה.
וכמה שִעוּרה? כדי צמיחת ארבע שערוֹת,
שתים אֹרך וּשתים רֹחב.
והוּא שתִהיה המִחיה באמצע הבהרת,
והבהרת מקפת אוֹתה מִכל צד,
והיא יתֵרה על המִחיה רֹחב שתי שערוֹת מִכל צד אוֹ יתֵר.
:אבל אִם היתה המִחיה בצד הבהרת אינה סימן טוּמאה.
היתה מפוּזרת,
כגוֹן שהיה בשר חי כחרדל במקוֹם זה וּבשר חי כחרדל במקוֹם אחֵר,
אף על פי שהכֹל באמצע הבהרת אינן מִצטרפין לכעדשה,
עד שיִהיה במקוֹם אחד באמצע הבהרת כעדשה מרוּבעת אוֹ יתֵר.
2
המִחיה מטמאה בכל מראה,
בין שהיה מראֵה המִחיה אדֹם אוֹ שחֹר אוֹ לבן,
והוּא שלֹא יהיה הלֹבן מֵארבעה מראוֹת שבֵארנוּ.
3
אין המִחיה סימן טוּמאה עד שתִהיה בגוּפה של בהרת.
כיצד? בהרת שהיה באמצעה שחין אוֹ מִכוה אוֹ מִחיתן אוֹ בֹהק,
והמִחיה בתוֹך השחין אוֹ בתוֹך המִכוה אוֹ בתוֹך מִחיתן אוֹ בתוֹך הבֹהק,
אף על פי שהמִחיה באמצע הבהרת אינה סימן טוּמאה,
מִפני שהיא בתוֹך השחין אוֹ המִכוה אוֹ מִחיתן אוֹ בתוֹך הבֹהק.
:וכֵן אִם הִקיף השחין אוֹ מִחיתוֹ והמִכוה אוֹ מִחיתה והבֹהק את המִחיה,
אוֹ שנִסמך אחד מֵהם למִחיה מִצִדה,
אוֹ שחלק אחד מֵהן את המִחיה ונִכנס לתוֹכה אינה סימן טוּמאה,
והרי זוֹ כבהרת שאין בה סימן,
ויסגיר.:הלכוּ להן השחין אוֹ המִכוה אוֹ הבֹהק שהיוּ תחת המִחיה אוֹ שהיוּ בצִדה אוֹ שהיוּ מקיפין אוֹתה אוֹ שהיוּ נִכנסין לתוֹכה,
ונִמצֵאת המִחיה לבדה בתוֹך הבהרת בסוֹף שבוּע רִאשוֹן אוֹ בסוֹף שבוּע שֵני הרי זה יחליט.
ואִם לֹא הלכוּ להן יפטֹר.
4
המִחיה סימן טוּמאה לעוֹלם,
בין שקדמה מִחיה את הבהרת בין שקדמה בהרת את המִחיה,
לפי שלֹא נאמר בה:
'והיא הפכה'.
:זה שנאמר בתוֹרה:
"והיא הפכה שֵער לבן וּמִחית בשר חי בשאֵת" אינוֹ צריך לִשניהן,
לשֵער ולמִחיה,
אלא כל אחד מֵהן סימן טוּמאה,
ולֹא נאמר שֵער לבן עִם המִחיה אלא לִתֵן שִעוּר למִחיה,
שתִהיה כדי לקבֵל שֵער לבן שהוּא שתי שערוֹת.
5
בהרת כִגריס מצוּמצם וּבאמצעה מִחיה כעדשה מצוּמצמת הרי זה מוּחלט.
נִתמעטה הבהרת אוֹ שנִתמעטה המִחיה טהוֹר.
וכֵן אִם רבתה המִחיה שבתוֹך בהרת זוֹ טהוֹר,
שאין הבהרת מטמאה במִחיה עד שתִהיה יתֵרה על המִחיה רֹחב שתי שערוֹת מִכל צד.
:היתה המִחיה פחוּתה מִכעדשה,
ורבת המִחיה עד שנעשית כעדשה הרי זה מוּחלט.
נִתמעטה המִחיה מִמה שהיתה אוֹ שהלכה לה הרי זה כמוֹת שהיה,
ואין כאן סימן טוּמאה.
6
בהרת יתֵרה מִכגריס וּבה מִחיה יתֵרה מִכעדשה,
ורבוּ אוֹ שנִתמעטוּ טמֵא,
וּבִלבד שלֹא תִתמעֵט הבהרת מִכגריס,
ולֹא תִתמעֵט המִחיה מִכעדשה,
ולֹא תִקרב המִחיה לסוֹף הבהרת בפחוֹת מִכדי צמיחת שתי שערוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
7
בהרת כגריס,
וּבשר חי כעדשה אוֹ יתֵר מקיף אוֹתה מִבחוּץ,
וּבהרת שניה מקפת את הבשר החי הרי הבהרת הפנימית להסגיר,
שהרי אין בה סימן טוּמאה,
וּבהרת החיצוֹנה להחליט,
שהרי המִחיה באמצעה.
נִתמעֵט הבשר החי שביניהן אוֹ שהלך כוּלוֹ,
בין שהיה מִתמעֵט וכלה מִבִפנים בין שהיה מִתמעֵט מִבחוּץ הרי שתיהן כבהרת אחת שאין בה סימן טוּמאה.
8
בהרת שהיתה ברֹאש אֵבר מִן האֵברים,
והמִחיה באמצע הבהרת ברֹאש האֵבר אינה סימן טוּמאה,
מִפני שהמִחיה חוֹלקת את הנגע,
ונִמצא מִקצתוֹ שוֹפֵע ויוֹרֵד מִכאן וּמִקצתוֹ שוֹפֵע ויוֹרֵד מִכאן,
ונאמר בנגעים:
"וראהוּ הכֹהֵן" שיִהיה רוֹאה הנגע כוּלוֹ כאחת.
:ואֵלוּ הֵן ראשי אֵברים שאינן מִטמאין במִחיה:
ראשי אצבעוֹת ידים ורגלים,
וראשי אזנים,
ורֹאש החֹטם,
ורֹאש העטרה,
וראשי הדדין שבאִשה.
אבל ראשי הדדין של איש,
והיבֹלת, ודִלדוּלין מִטמאין במִחיה.
9
וכל ראשי אֵברים אֵלוּ שהיה מקוֹמן יוֹשֵב כגריס מִטמאין בנגעים.
אבל אִם היוּ עגוּלין כרֹב ברית בני אדם טהוֹרין.
כיצד? בהרת כגריס ברֹאש חטמוֹ אוֹ ברֹאש אצבעוֹ,
שוֹפעת אילך ואילך טהוֹר,
שנאמר: "וראהוּ הכֹהֵן" עד שיִראֵהוּ כוּלוֹ כאחד.