הִלכוֹת טוּמאת צרעת:
יֵש בִכללן שמוֹנה מִצווֹת,
שֵש מִצווֹת עשֵה וּשתי מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) להוֹרוֹת בצרעת אדם כדינה הכתוּב בתוֹרה.
ב) שלֹא יקֹץ סימני טוּמאה.
ג) שלֹא יגלֵח הנתק.
ד) שיִהיה המצֹרע מפוּרסם בִקריעת בגדיו וּפריעת רֹאשוֹ ועטיה על שפם.
ה) טהרת הצרעת.
ו) שיגלֵח המצֹרע את כל שערוֹ כשיִטהר.
ז) דין צרעת הבגד.
ח) דין צרעת הבית.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
צרעת עוֹר הבשר הוּא שילבין מקוֹם מִן העוֹר,
ותִהיה הלבנוּנית כִקרוּם ביצה וּמִקרוּם ביצה ומעלה.
אבל לבנוּנית שהיא דֵהה מִקרוּם הביצה וּלמטה אינה צרעת,
אלא בֹהק הוּא.
2
וארבע מראוֹת יֵש בצרעת עוֹר הבשר,
ואֵלוּ הֵן:
:לֹבן עז ביוֹתֵר שאין למעלה מִמנוּ,
שהוּא נִראה בעוֹר הבשר כשלג הוּא הנִקרא בהרת.
ולֹבן שהוּא דוֹהה מִזה מעט,
שהוּא נִראה כצמר נקי של כבש בן יוֹמוֹ הוּא הנִקרא שאֵת.
ולֹבן שהוּא דֵהה מִן השאֵת מעט,
שהוּא נִראה כסיד ההיכל היא תוֹלדת הבהרת,
והוּא נִקרא ספחת.
ולֹבן שהוּא דֵהה מִסיד ההיכל מעט,
והרי הוּא כִקרוּם ביצה הוּא תוֹלדת השאֵת,
וגם זה נִקרא ספחת.
:הִנֵה למדת שהמראה שהוּא כסיד ההיכל הוּא ספחת הבהרת,
והמראה שהוּא כִקרוּם ביצה הוּא ספחת השאֵת,
שאין לשוֹן ספחת אלא טפֵלה.
מִכאן אמרוּ חכמים:
מראוֹת נגעים שנים שהֵן ארבעה:
בהרת וספחתה,
וּשאֵת וספחתה.
3
ארבעה מראוֹת אֵלוּ כוּלם מִצטרפין זה עִם זה,
בין להקֵל בין להחמיר,
בין בִתחִלת ראית הנגע בין בסוֹף השבוּעוֹת,
וּבין לאחר שנִפטר המצֹרע אוֹ נחלט.
:כיצד? אחד נגע שהיה כוּלוֹ לבן כשלג אוֹ כסיד ההיכל אוֹ כצמר נקי אוֹ כִקרוּם ביצה,
ואחד נגע שהיה מִקצת הלֹבן כמראֵה הבהרת וּמִקצתוֹ כמראֵה השאֵת וּמִקצתוֹ כמראֵה ספחת הכֹל כמראה אחד הוּא חשוּב.
:אִם כֵן,
למה מנוּ אוֹתם חכמים ואמרוּ:
מראוֹת נגעים שנים שהֵן ארבעה? כדי להבין במראוֹת,
שכל כֹהֵן שאינוֹ מכיר המראוֹת וּשמוֹתיהם כשמלמדין אוֹתוֹ וּמוֹדיעין אוֹתוֹ לֹא יראה את הנגע,
עד שיבין ויכיר ויֹאמר:
'זוֹ היא הבהרת וזוֹ היא ספחתה,
וזוֹ היא השאֵת וזוֹ היא ספחתה'.
4
היה במראֵה הלֹבן מֵארבעה מראוֹת אֵלוּ מִקצת אדמוּמית מעֹרבת בוֹ גם זה נגע צרעת הוּא,
שנאמר: "אוֹ בהרת לבנה אדמדמת" .
והוּא הדין לשאֵת,
ולספחת של שאֵת,
וּלספחת הבהרת.
והמראה הזה שהוּא מעֹרב מִן לבנוּנית וּמעט אֹדם הוּא הנִקרא פתוּך.
:וכיצד מראֵה הפתוּך בארבעה מראוֹת אֵלוּ? כאִלוּ הֵן ארבע כוֹסוֹת מלֵאוֹת חלב,
ונִתערֵב בכוֹס הרִאשוֹנה שני טִפי דם,
וּבשניה ארבע טִפין,
וּבשלישית שמוֹנה טִפין,
וּברביעית שֵש עשרֵה טִפין.
:הפתוּך שבבהרת הוּא המראה הרביעי,
והפתוּך שבשאֵת כמראֵה כוֹס שלישית,
והפתוּך שבספחת הבהרת כמראֵה הכוֹס השניה,
והפתוּך שבספחת השאֵת כמראֵה הכוֹס הרִאשוֹנה.
5
כל המראוֹת האֵלוּ,
בין הלבן בין הפתוּך מִצטרפין זה עִם זה,
וּכמראה אחד הֵן חשוּבין.
וּבין שהיה הנגע כוּלוֹ לבן,
אוֹ מִקצתוֹ לבן וּמִקצתוֹ לבן אדמדם הכֹל כמראה אחד הוּא,
בין להקֵל בין להחמיר.
6
כל מראֵה צרעת עוֹר הבשר אינה קרוּיה נגע ולֹא מטמאה עד שיִהיה מראֵה הנגע עמֹק מֵעוֹר הבשר.
ולֹא עמֹק בִמשישתוֹ,
אלא בִראית העין,
כמראֵה החמה שהיא נִראית לעין עמוּקה מִן הצֵל.
אבל אִם היה מראֵה הלֹבן אוֹ הפתוּך בשוה עִם שאר העוֹר אוֹ גבֹה מִן העוֹר אינוֹ נגע,
אלא כמוֹ צמח מִן הצמחים העוֹלים בגוּף.
7
שִעוּר כל נִגעי צרעת,
בין צרעת אדם בין צרעת בגדים כגריס הקִלקי שהוּא מרוּבע,
והוּא מקוֹם מרוּבע מֵעוֹר הבשר כדי צמיחת שֵש וּשלֹשים שערוֹת:
שֵש שערוֹת אֹרך ושֵש רֹחב.
וכל הפחוּת מִזה אינוֹ נגע צרעת.
8
נגע שהיה רחבוֹ כדי צמיחת חמֵש שערוֹת,
אפִלוּ היה ארכוֹ אמה הרי זה טהוֹר,
ואינוֹ נגע צרעת,
עד שיִהיה בוֹ רִבוּע כגריס.
וכל השִעוּרין הלכה למֹשה מִסיני.
9
כל מקוֹם שנֹאמר 'בהרת' הוּא הדין לִשאר ארבעה מראוֹת של לֹבן אוֹ של פתוּך,
והוּא שיִהיה הנגע כגריס אוֹ יתֵר,
ויהיה עמֹק מֵעוֹר הבשר,
וזה הוּא שאנוּ קוֹראין אוֹתוֹ 'בהרת' סתם.
:בהרת שהיא עזה כשלג,
נִראית באדם שהוּא לבן כֵהה,
וּבהרת שהיא כֵהה,
נִראית בכוּשי עזה.
לפיכך אין משערין הכֹל אלא בבינוֹני,
שאינוֹ לֹא לבן ולֹא שחֹר.
10
שלֹשה סימני טוּמאה הֵם בצרעת עוֹר הבשר:
שֵער לבן,
והמִחיה, והפִשיוֹן,
וּשלשתן מפֹרשין בתוֹרה.
כיצד? מי שנוֹלדה בוֹ בהרת וּבה שֵער לבן אוֹ מִחית בשר חי כשיִראֵהוּ הכֹהֵן,
יחליטוֹ ויֹאמר:
'טמֵא'.:לֹא היה בה שֵער לבן ולֹא מִחיה יסגיר שִבעת ימים,
וּבשביעי רוֹאֵהוּ:
אִם נוֹלד בבהרת שֵער לבן אוֹ מִחיה,
אוֹ שפשת והוֹסיפה הרי זה מוּחלט; לֹא נוֹלד בה לֹא מִחיה ולֹא שֵער לבן,
ולֹא פשתה בעוֹר יסגיר שבוּע שֵני:
אִם נוֹלד בה אחד מִשלשתן מחליטוֹ; ואִם לֹא נוֹלד בה אחד מִשלשתן הרי זה טהוֹר,
ויפטֹר אוֹתוֹ,
שאין בנִגעי עוֹר הבשר הסגֵר יתֵר על שתי שבוּעוֹת.
ואִם לאחר שפטרוֹ וטהר פשה הנגע אוֹ נוֹלד בוֹ שֵער לבן אוֹ מִחיה הרי זה מוּחלט לטוּמאה.
11
בהרת שהיתה עזה כשלג,
וּלאחר ההסגֵר נעשת כֵהה כִקרוּם ביצה,
אוֹ שהיתה בתחִלה כִקרוּם ביצה ונעשת כשלג הרי היא כמוֹת שהיתה,
שאין עזוּת המראה סימן טוּמאה ולֹא כהיתוֹ סימן טהרה,
אלא אִם נִתמעֵט מֵארבעה מראוֹת ונעשה כֵהה מִקרוּם,
שהרי נעשה בֹהק,
וּלפיכך טהוֹר.
אִם כֵן,
מה הוּא זה שנאמר בתוֹרה:
"והִנֵה כֵהה הנגע ולֹא פשה הנגע בעוֹר וטִהרוֹ הכֹהֵן" ? שאִם כהה מֵארבעה מראוֹת טהוֹר.
וכֵן אִם לֹא כהה ולֹא פשה ולֹא נוֹלד בוֹ לֹא שֵער לבן ולֹא מִחיה הרי זה טהוֹר.