1
כל הכֵלים המצילין בצמיד פתיל,
מצילין על כל מה שבתוֹכן,
בין אכלים בין משקין בין בגדים וּכלי שטף.
זה הוּא דין תוֹרה.
אבל מִדִברי סוֹפרים שכלי חרש המוּקף צמיד פתיל אינוֹ מציל אלא על האכלים ועל המשקין ועל כלי חרש אחֵרים שיִהיוּ בתוֹכוֹ,
אבל אִם היה בתוֹך כלי חרש המוּקף כלי שטף אוֹ בגדים הרי אֵלוּ טמֵאים.
:וּמִפני מה אמרוּ שלֹא יציל על הכֹל כִשאר כֵלים המצילין? מִפני ששאר הכֵלים המצילין אינן מקבלין טוּמאה כלל,
וּכלי חרש מקבֵל טוּמאה,
וּכלי טמֵא אינוֹ חוֹצֵץ,
וכל כלי עמי הארץ בחזקת טוּמאה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
:ולמה לֹא אמרוּ כלי חרש של עם הארץ לֹא יציל על הכֹל,
ושל חבֵר יציל על הכֹל,
שהרי הוּא טהוֹר? מִפני שאין עם הארץ טמֵא בעיני עצמוֹ,
ויֹאמר: הוֹאיל וּכלי חרש מציל על הכֹל,
אחד אני ואחד החבֵר,
וּלפיכך הִשווּ וגזרוּ שלֹא יציל על הכֹל.
:ולמה אמרוּ מציל על האכלים ועל המשקין ועל כלי חרש? מִפני שאֵלוּ השלֹשה טמֵאים הֵם על גב עם הארץ בין קֹדם שיִהיוּ באֹהל המֵת בין אחר שהיוּ שם תחת צמיד פתיל,
וּלעוֹלם לֹא ישאל החבֵר מֵעם הארץ לֹא אכלין ולֹא משקין ולֹא כלי חרש אלא על דעת שהֵן טמֵאים,
והרי אין להם טהרה לעוֹלם ולֹא יבֹא בהן לידי תקלה.
:אבל כלי שטף שוֹאֵל אוֹתם החבֵר מֵעם הארץ וּמטבילן מִפני מגע עם הארץ,
וּמעריב שִמשן וּמִשתמֵש בהן בִטהרוֹת.
לפיכך חשוּ חכמים שמא ישאל מִמנוּ כלי שטף שכבר היה תחת צמיד פתיל בִכלי חרש שלוֹ,
שהרי עם הארץ הזה מדמה שנִצל,
והרי הוּא טמֵא טוּמאת שִבעה,
ויטבילוֹ החבֵר,
ויעריב שִמשוֹ,
וישתמֵש בוֹ בִטהרוֹת ויבֹא לידי תקלה.
וּמִפני זה גזרוּ שלֹא יציל כלי חרש על כלי שטף שבתוֹכוֹ.
2
אדם שהיה נתוּן בתוֹך החבית,
וּמוּקפת צמיד פתיל טהוֹר,
ואפִלוּ עשיה גוֹלֵל לקבר.
ויֵראה לי שזה שלֹא גזרוּ על האדם שהוּא תחת צמיד פתיל בִכלי חרש,
מִפני שהוּא דבר שאינוֹ מצוּי,
וכל דבר שאינוֹ מצוּי ברֹב העִתים,
לֹא גזרוּ בוֹ.
3
כלי חרש שמִשתמשין בהן באֵפר הפרה אוֹ בקדשים עמי הארץ נאמנין על טהרתן,
מִפני שהֵן נִזהרים בהן הרבֵה,
וּלפיכך יצילוּ על הכֹל בצמיד פתיל אף על פי שהֵן של חרש.
4
ארוּבה שבין בית לעליה,
וטוּמאה בבית,
וּקדֵרה נתוּנה על פי ארוּבה וּנקוּבה בכוֹנֵס משקה הקדֵרה טמֵאה והעליה טהוֹרה.
היתה שלֵמה כל שבעליה מֵאכלים וּמשקין וּכלי חרש טהוֹר,
אבל האדם וּכלי שטף שבעליה טמֵאים,
שאין כלי חרש חוֹצֵץ אלא על האכלים והמשקין וּכלי חרש,
וכל שבעליה זוֹ הטהוֹרה כאִלוּ הוּא תחת צמיד פתיל בִכלי חרש.
וטִמאוּ את האדם שבעליה זוֹ,
מִפני שהוּא דבר המצוּי.
:לפיכך, אִם היה בעליה זוֹ כלי מתכת וכיוֹצֵא בוֹ מלֵא משקין הכלי טמֵא טוּמאת שִבעה והמשקין טהוֹרים.
היה בה אִשה לשה בערֵבה של עֵץ האִשה והערֵבה טמֵאים טוּמאת שִבעה,
והבצֵק טהוֹר כל זמן שהיא עוֹסקת בוֹ.
פֵרשה וחזרה ונגעה בוֹ טִמאתוּ.
וכֵן אִם פִנה הבצֵק אוֹ המשקין לִכלי אחֵר מִכלי שטף שבעליה נִטמאוּ במגע הכלי האחֵר.
:היה על פי ארוּבה זוֹ שאר כֵלים המצילין בצמיד פתיל,
שאינן מקבלין טוּמאה כמוֹ שבֵארנוּ,
וּלפיכך אין מגע עם הארץ מטמאן,
אוֹ שהיה כלי חרש הטהוֹר לפרה אדוּמה אוֹ לקֹדש,
שהכֹל נאמנין על טהרתן הרי זה מציל על כל מה שבעליה.
:היה אֹהל נטוּי בעליה,
וּמִקצתוֹ מרוּדד על הארוּבה שבין בית לעליה הרי זה מציל,
ואף על פי שאין גגוֹ על הארוּבה,
שהאֹהל מציל בכִסוּי,
כמוֹ שבֵארנוּ.