1
שוּלי המחצין ושוּלי קרקרוֹת כֵלים,
ודפנוֹתיהן מֵאחוֹריהן אין מצילין בצמיד פתיל באֹהל המֵת.
קִרסמן ושפן ועשין כֵלים מצילין בצמיד פתיל,
שאין מציל בצמיד פתיל אלא כֵלים.
2
כלי חרש שנתן בוֹ טיט עד חציוֹ לֹא בִטלוֹ.
ואִם הִשקיע בוֹ את הכֵלים מציל.
3
כלי חרש מציל בצמיד פתיל עד שיִנקֵב במוֹציא רִמוֹן.
וּבגדוֹל עד שיִפחֵת רוּבוֹ.
כיצד? כלי גדוֹל שנִפחת חציוֹ והִקיפוֹ צמיד פתיל,
וסתם מקוֹם הפחת בצמיד פתיל הרי זה מציל,
אף על פי שאינוֹ חשוּב כלי לעִנין טוּמאה.
:אבל כלי המוּקף צמיד פתיל שהיה נקוּב אוֹ סדוּק ולֹא סתם הנקב נִטמא ואינוֹ מציל.
וכמה יהיה בנקב? אִם היה כלי העשוּי לאכלים שִעוּרוֹ במוֹציא זיתים.
היה עשוּי למשקה שִעוּרוֹ בכוֹנֵס משקה.
העשוּי לכך וּלכך מטילין אוֹתוֹ לחוּמרוֹ,
וּמִשיִנקֵב בכוֹנֵס משקה אינוֹ מציל,
עד שיִסתֹם הנקב אוֹ ימעטנוּ.
4
תנוּר שהיתה סרידה על פיו וּמוּקף צמיד פתיל ונתוּן באֹהל המֵת,
ונִסדק התנוּר:
אִם היה הסדק מלֹא פי מרדֵע,
שהוּא הקֵף טפח נִטמא התנוּר,
ואף על פי שאין המרדֵע יכוֹל להִכנֵס בסדק אלא הרי הוּא כמוֹתוֹ בשוה; פחוֹת מִכאן התנוּר טהוֹר.
נִסדקה הסרידה שעל פיו כִמלֹא פי מרדֵע נִכנס הרי זה טמֵא; פחוֹת מִכאן נִצל בצמיד פתיל.
היה הסדק עגֹל אין רוֹאין אוֹתוֹ ארֹך,
אלא שִעוּרוֹ מלֹא פי מרדֵע נִכנס.
5
תנוּר המוּקף צמיד פתיל שנִקב נקב בעינוֹ של תנוּר הטוּחה:
אִם היה הנקב מלֹא כוּש נִכנס ויוֹצֵא כשהוּא דוֹלֵק הרי זה נִטמא; ואִם היה הנקב פחוֹת מִזה נִצל.
6
נִקב התנוּר מִצִדוֹ שִעוּרוֹ מלֹא כוּש נִכנס ויוֹצֵא שלֹא דוֹלֵק.
:וכֵן מגוּפת החבית שנִקבה שִעוּרה כדי שתִכנֵס מיצה שניה של שיפוֹן בנקב.
וחצבים גדוֹלים שנִקבוּ שִעוּרן כדי שתִכנֵס מיצה שניה של קנה.
פחוֹת מִכאן טהוֹרין.
:במה דברים אמוּרים? בִזמן שנעשוּ ליין.
אבל נעשוּ לִשאר המשקין,
אפִלוּ נִקבוּ בכל שהֵן נִטמאוּ,
ואין הצמיד פתיל מוֹעיל להן עד שיִסתֹם הנקב.
ואף בִזמן שנעשוּ ליין לֹא אמרוּ אלא שנִקבוּ שלֹא בידי אדם,
אבל אִם נעשוּ בידי אדם אפִלוּ כל שהֵן טמֵאים,
ואינן נִצלין עד שיִסתֹם הנקב.
7
חבית שהיא מלֵאה משקין טהוֹרין וּמניקית של חרש בתוֹכה,
והחבית מוּקפת צמיד פתיל וּנתוּנה באֹהל המֵת החבית והמשקין טהוֹרים והמניקית טמֵאה,
מִפני שקצתה האחת בתוֹך החבית המוּקפת והקצה השֵני פתוּח לאֹהל המֵת ואינוֹ סתוּם.
ואף על פי שהיא עקוּמה,
אין העקֹם כסתוּם.
8
חבית המוּקפת צמיד פתיל שנִקבה מִצִדה וסתמוּ שמרים את הנקב תציל.
אגף חצי הנקב וסתם חציוֹ הרי זה ספֵק אִם הִציל אִם לֹא הִציל.
סתם את הנקב בִזמוֹרה עד שימרֵח מִן הצדדין.
סתמוֹ בִשני קִסמין עד שימרֵח מִן הצדדין וּבין זמוֹרה לחברתה.
:וכֵן נסר שהוּא נתוּן על פי התנוּר וּמֵרח מִן הצדדין הִציל.
היוּ שני נסרים עד שימרֵח מִן הצדדין וּבין נסר לחבֵרוֹ.
חִבֵר את שני הנסרים במסמרים של עֵץ וכיוֹצֵא בהן,
אוֹ שלִפֵף עליהן שוּגמין אינוֹ צריך למרֵח מִן האמצע.
:במה מקיפין? בסיד וּבגִפסיס,
בזפת וּבשעוה,
בטיט וּבצוֹאה וּבחֵמר וּבחרסית,
וּבכל דבר המִתמרֵח.
ואין מקיפין לֹא בבעץ ולֹא בעוֹפרת,
מִפני שהוּא פתיל ואינוֹ צמיד.
וּמקיפין בִדבֵלה שמֵנה שלֹא הוּכשרה,
וּבבצֵק שנִלוֹש במי פֵרוֹת כדי שלֹא יטמֵא,
שדבר טמֵא אינוֹ חוֹצֵץ.
9
מגוּפת החבית שנִתחלחלה,
אף על פי שאינה נִשמטת אינה מצלת,
שהרי נִתרעע הצמיד.
הכדוּר והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית וּמֵרח מִן הצדדין לֹא הִציל עד שימרֵח על כל הכדוּר ועל כל הפקעת מִלמטן למעלן.
וכֵן במטלית של בגד שקשרה על פי הכלי.
היתה של ניר אוֹ של עוֹר וּקשרה בִמשיחה אִם מֵרח מִן הצדדין,
הִציל.
10
חֵמת של עוֹר הדג אוֹ הניר שהִלביש בהן את החבית וּצררה מִלמטה הרי זוֹ מצלת.
ואִם לֹא צררה,
אף על פי שמֵרח מִן הצדדין לֹא הִציל.
11
חבית זפוּתה שנִתקלֵף החרש מִלמעלה והזפת שלה עוֹמֵד,
ונתן כִסוּי על הזפת וּדחקוֹ עד שדבק בזפת,
ונִמצא הזפת עוֹמֵד בין הכִסוּי וּבין קרקע החבית הרי זה מציל.
וכֵן בִכלי המוּריס וכיוֹצֵא בהם מִדברים המִתמרחין,
שהיה המִתמרֵח בין הכִסוּי וּבין הכלי כמוֹ זֵר,
הוֹאיל והכֹל דבוּקים הרי זה מציל.