1
מִנין לצמיד פתיל שמציל באֹהל המֵת? שנאמר:
"וכֹל כלי פתוּח אשר אין צמיד פתיל עליו טמֵא הוּא" ,
הא יֵש צמיד פתיל עליו טהוֹר.
וּמִפי השמוּעה למדוּ שאין הכתוּב מדבֵר אלא בִכלי חרש בִלבד,
כלי שאינוֹ מִתטמֵא אלא דרך פִתחוֹ.
וּלפיכך אִם היה פִתחוֹ סתוּם וּמוּקף צמיד פתיל הִציל על כל שבתוֹכוֹ.
:קל וחֹמר לכל הכֵלים שאין מקבלין טוּמאה שיצילוּ בצמיד פתיל,
והֵן כלי גללים,
כלי אבנים,
כלי אדמה,
וּכלי עצמוֹת הדג ועוֹרוֹ ועצמוֹת העוֹף,
וּכלי עֵץ הבא במִדה,
וּנסרים של עֵץ שהֵן פשוּטין ואינן כֵלים,
וגלמי כלי מתכוֹת:
כל אֵלוּ מצילין בצמיד פתיל.
:אִם הדברים שבתוֹך הכלי המוּקף נִצלוּ קל וחֹמר לבלוּעין ולכֵלים שתחת האֹהלים.
מה בין אֹהלים לכֵלים שמצילין בצמיד פתיל? שהכֵלים אינן מצילין אלא בצמיד פתיל,
והאֹהלים מצילין בכִסוּי בִלבד.
2
משפֵך שכפהוּ מציל בכִסוּי.
אף על פי שקצתוֹ נקוּב נקב קטן הרי הוּא כסתוּם.
3
כל הכֵלים המצילין בצמיד פתיל,
אִם היה בהן טפח על טפח על רוּם טפח,
וּכפאן על פיהן על הארץ,
אף על פי שלֹא מֵרח בצמיד פתיל מִן הצדדין הרי אֵלוּ מצילין כל מה שתחתיהן עד התהוֹם,
מִפני שהֵן כאֹהל,
והאֹהל מציל,
אלא אִם כֵן היה הכלי כלי חרש,
שאין אהלי כלי חרש מצילין.
:כיצד? חבית שכפיה על פיה,
אף על פי שמֵרחה בטיט מִן הצדדין כל מה שתחתיה טמֵא,
שנאמר: "צמיד פתיל עליו" ולֹא צמיד פתיל על גבוֹ.
הִדביק פיה לכֹתל וּמֵרח מִן הצדדים מצלת על כל שבתוֹכה ועל כל שכנגדה בכֹתל.
ואִם לֹא מֵרח מִן הצדדין אינה מצלת,
שאין כלי חרש מציל מִשוּם אֹהל,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:אבל שאר כל הכֵלים המצילין בצמיד פתיל שהיוּ פיוֹתיהן דבוּקוֹת בדפני הבית מצילין בלֹא צמיד פתיל,
מִפני שהֵם מצילין מִשוּם אֹהלים.
לפיכך צריך שיִהיה בדֹפן הכלי טפח,
שאין הכֵלים מצילין עִם דפנוֹת אֹהלים עד שיִהיה להם דֹפן טפח.
:היה לכלי דֹפן חצי טפח והיה יוֹצֵא מִדֹפן האֹהל שפה חצי טפח,
והִדביק זה לזה,
אף על פי שיֵש שם חלל טפח אינוֹ מציל,
עד שיִהיה טפח מִמקוֹם אחד.
4
כשֵם שמצילין מִבִפנים עִם דפנוֹת האֹהל,
כך מצילין חוּץ לאֹהל אִם סמכן לאֹהל,
שהרי האֹהל נעשה כִסוּי מִכל מקוֹם.
כיצד? כלי מֵהן שיֵש לוֹ דֹפן טפח שהִניחוֹ על גבי יתֵדוֹת חוּץ לאֹהל,
וסמך פיו לדֹפן האֹהל,
והיתה טוּמאה תחתיו כֵלים שבתוֹכוֹ טהוֹרים.
ואִם היה סמוּך לכֹתל חצֵר אוֹ לכֹתל גִנה אינוֹ מציל,
לפי שאינן כֹתל אֹהל,
וּלפיכך כֵלים שבתוֹך הכלי טמֵאים,
שהרי האהילוּ על הטוּמאה.
5
קוֹרה שיֵש בה פוֹתֵח טפח והיא נתוּנה מִכֹתל לכֹתל,
וטוּמאה תחתיה,
וּקדֵרה תלוּיה מִן הקוֹרה,
והיתה הקוֹרה נוֹגעת בפי קדֵרה כוּלוֹ וּמכסה אוֹתוֹ כֵלים שבקדֵרה טהוֹרים,
שהרי הוּצלוּ בכִסוּי האֹהל להן.
ואִם לֹא היה פי הקדֵרה מכוּסה בקוֹרה,
אלא ביניהן רוח כל מה שבקדֵרה טמֵא,
והקדֵרה עצמה טמֵאה.
6
בוֹר שבתוֹך הבית,
וטוּמאה בבית וכֵלים בבוֹר,
אִם היה מכוּסה בנסר חלק אוֹ בִכלי המציל שיֵש לוֹ דֹפן טפח הרי כל מה שבבוֹר טהוֹר.
היה לבוֹר בִנין סביב לפיו גבֹה טפח על הארץ,
בין שכִסהוּ בִכלי המציל שיֵש לוֹ דֹפן בין שלֹא היתה לוֹ דֹפן הרי זה הִציל,
שהרי יֵש לוֹ דֹפן טפח מִמקוֹם אחֵר.
7
חדוּת הבנוּי בתוֹך הבית,
וּמנוֹרה בתוֹכוֹ,
והפרח שלה יוֹצֵא וּמכסה את פי החדוּת,
ונתן כלי המציל באֹהל המֵת על פי החדוּת והרי הוּא נִשען על פרח המנוֹרה רוֹאין:
אִם תִנטֵל המנוֹרה והכלי המציל עוֹמֵד הרי זה מציל על כל שבחדוּת,
וכֵלים שבין שפת הכלי וּשפת החדוּת טהוֹרים עד התהוֹם,
ואף המנוֹרה טהוֹרה,
אף על פי ששפת הפרח נִראה בין הכִסוּי והחדוּת; ואִם לאו הכֹל טמֵאים.
8
חדוּת הבנוּי בתוֹך הבית וּכלי המציל נתוּן על פיו,
והיתה טוּמאה בין שפת הכלי וּשפת החדוּת אוֹ בתוֹך החדוּת הבית טמֵא,
שאין האֹהל שבתוֹך הבית מוֹנֵע הטוּמאה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:היתה טוּמאה בבית כֵלים שבכתלי החדוּת:
אִם יֵש בִמקוֹמם טפח על טפח על רוּם טפח טהוֹרים; ואִם לאו טמֵאים.
ואִם היוּ כתלי החדוּת רחבים מִשל בית בין כך וּבין כך טהוֹרים,
מִפני שאינן חשוּבין מִכתלי הבית,
וּכשֵם שמציל החדוּת בתוֹכוֹ כך מציל בִכתליו.
:כבר בֵארנוּ שהתנוּר הישן הרי הוּא ככל הכֵלים שהֵן מביאין את הטוּמאה ואינן נעשין אֹהלים,
וּמִפני זה אינוֹ מציל על מה שבתוֹכוֹ אלא אִם כֵן היה מוּקף צמיד פתיל,
כִשאר כֵלים המצילין.
וכֵן בֵארנוּ שהתנוּר החדש אינוֹ ככֵלים לעִנין זה,
אלא נעשה אֹהל,
לפיכך מציל על מה שבתוֹכוֹ בכִסוּי בִלבד בלֹא צמיד פתיל,
כאֹהלים. וכִסוּי התנוּר הוּא נִקרא סרידה.
9
תנוּר ישן בתוֹך החדש,
וּסרידה על פי החדש,
והרי הכִסוּי נִשען על פי התנוּר הישן רוֹאין:
אִם כשיִנטֵל הישן תִפֹל הסרידה לֹא הִציל,
וכל שבתוֹכוֹ טמֵא; ואִם לאו הכֹל טהוֹר.
היה החדש בתוֹך הישן,
והסרידה מוּנחת על פי הישן,
אִם יֵש בין החדש והכִסוּי פחוֹת מִטפח החדש טהוֹר,
וּכאִלוּ הסרידה מוּנחת על פיו.
10
סרידה של חרש שיֵש לה שפה,
והיא עוֹדפת על פי התנוּר וּמוּקפת צמיד פתיל,
אפִלוּ היתה טוּמאה תחתיה אוֹ על גבה,
שהכֹל טמֵא הרי כנגד אוירוֹ של תנוּר טהוֹר.
היתה טוּמאה כנגד אוירוֹ של תנוּר כנגדוֹ עד לרקיע טמֵא,
וכל שבתוֹכוֹ טהוֹר.
11
קדֵרה שכפאה על פי החבית וּמֵרח דפנוֹתיה עִם החבית מצלת על כל מה שבתוֹכה ועל מה שבינה וּבין שִפתוֹת החבית.
הוֹשיבה על פי החבית כדרכה וּמֵרח אינה מצלת,
מִפני שהקדֵרה מִתטמאה מֵאוירה,
ואין כלי טמֵא מציל,
כמוֹ שבֵארנוּ.