1
חלוֹן תשמיש שסתמה כוּלה,
אוֹ סתמה עד שנִשאר בה פחוֹת מִטפח,
אִם בדבר החוֹצֵץ בִפני הטוּמאה סתם הרי זה חוֹצֵץ,
והוּא שיִהיה דבר שאין דעתוֹ לפנוֹתוֹ.
:לפיכך, אִם סתם החלוֹן אוֹ מִעטוֹ באכלין שאינן מוּכשרין אינן חוֹצצין,
שאף על פי שאין מקבלין טוּמאה והרי הֵן טהוֹרין,
דעתוֹ לפנוֹתן.
היוּ סרוּחין הרי אֵלוּ חוֹצצין.
וכֵן תבן סרוּח חוֹצֵץ,
ושאינוֹ סרוּח אינוֹ חוֹצֵץ,
מִפני שדעתוֹ לפנוֹתוֹ.
:תבוּאה שגדלה וסתמה את החלוֹן אוֹ מִעטתוּ אינה חוֹצצת,
לפי שדעתוֹ לפנוֹתה,
שמא תפסיד הכֹתל.
היה עִקרה רחוֹק מִן הכֹתל,
ונטה רֹאשה וסתם הרי זה חוֹצֵץ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
2
חבית שהיא מלֵאה גרוֹגרוֹת סרוּחין שאינן מוּכשרין ולֹא ראוּין לאכילה,
וּמוּנחת בחלוֹן,
וּפי החבית כלפי הטוּמאה,
שהרי החבית טמֵאה,
וכֵן קוּפה שהיא מלֵאה תבן סרוּח שאינוֹ ראוּי לֹא למאכל בהֵמה ולֹא לטיט ולֹא להסקה,
וּמוּנחת בחלוֹן:
אִם יכוֹלין הגרוֹגרוֹת והתבן לעמֹד בִפני עצמן כשיִנטֵל הכלי שהֵן בוֹ הרי אֵלוּ חוֹצצין; ואִם לאו אינן חוֹצצין.
:עשבים המרים שאינן ראוּיין לִבהֵמה,
וּמטלניוֹת שאין בהן שלֹש על שלֹש שהיוּ מטוּנפין וקשין כדי שלֹא יהיוּ ראוּיין אפִלוּ לקנֵח הדם מִן השריטה,
והאֵבר והבשר המדוּלדלין בִבהֵמה טמֵאה,
והוּא שתִהיה כחוּשה שאינה ראוּיה להִמכֵר לגוֹי וּקשוּרה כדי שלֹא תִברח,
והעוֹף הטמֵא ששכן בחלוֹן,
והוּא שיִהיה משרֵט שהרי אינוֹ ראוּי אפִלוּ לתינוֹק לשחֵק בוֹ,
וגוֹי כפוּת שהוּא מֵאסוּרי המלך שאין אחד יכוֹל להתירוֹ,
וּבן שמוֹנה ביוֹם השבת שהרי אסוּר לטלטלוֹ,
והמלח המר המעֹרב בקוֹצים שאינוֹ ראוּי לֹא לאכילה ולֹא לעבדה,
והוּא שיִהיה מוּנח על החרס כדי שלֹא יזיק הכֹתל כל אֵלוּ ממעטין בחלוֹן,
שהרי אינן מקבלין טוּמאה,
ואין דעתוֹ לפנוֹתן מִפני שאינן ראוּיין לִמלאכה.
:וכֵן סֵפר תוֹרה שבלה שהיה מוּנח בחלוֹן,
אִם גמר שתִהיה שם גניזתוֹ הרי זה ממעֵט בחלוֹן.
אבל השלג והברד והכפוֹר והגליד והמים אינן ממעטין בחלוֹן,
שהרי הֵן ראוּיין וּמקבלין טוּמאה.
3
מִעֵט את הטפח בפחוֹת מִכזית מִבשר המֵת,
אוֹ בפחוֹת מִכזית מִבשר הנבֵלה,
אוֹ בעצם פחוֹת מִכשעוֹרה,
אוֹ בפחוֹת מִכעדשה מִן השרץ הרי אֵלוּ חוֹצצין,
שכל אֵלוּ טהוֹרין,
ואינן חשוּבין אצלוֹ לפיכך אין דעתוֹ לפנוֹתן.
וכֵן פחוֹת מִכביצה אכלין שאינן מוּכשרין אינן חשוּבין אצלוֹ ואין דעתוֹ לפנוֹתן,
וּלפיכך ממעטין את הטפח.
4
סתם החלוֹן בִכלי חרש,
והיה פיו לחוּץ הרי זה חוֹצֵץ,
לפי שאינוֹ מִטמֵא מִגבוֹ והרי הוּא טהוֹר.
וצריך לִהיוֹת כלי זה מאוּס ונקוּב עד שלֹא יהיה ראוּי אפִלוּ להקיז בוֹ דם,
כדי שלֹא תִהיה דעתוֹ לפנוֹתוֹ.
5
היה בבית מֵת אוֹ רֹבע עצמוֹת וכיוֹצֵא בהן מֵעצמוֹת המטמאוֹת באֹהל,
וּמִעֵט החלוֹן של בית זה בעצם פחוֹת מִכשעוֹרה אינוֹ מִעוּט,
שהעצם מִצטרֵף לעצמוֹת.
וכֵן אִם היה שם מֵת אוֹ כזית מִבשר המֵת,
וּמִעֵט החלוֹן בפחוֹת מִכזית מִבשר המֵת אינוֹ מִעוּט,
שהבשר מִצטרֵף לבשר.
אבל עצם פחוֹת מִכשעוֹרה ממעֵט על ידי כזית בשר,
וּפחוֹת מִכזית בשר ממעֵט על ידי רֹבע עצמוֹת וכיוֹצֵא בהן.
:מִעֵט את הטפח בִשתי ועֵרב המנוּגעין אוֹ בגוּש מִבית הפרס אינוֹ מִעוּט,
שדבר טמֵא אינוֹ חוֹצֵץ.
עשה לבֵנה מֵעפר בית הפרס הרי זוֹ טהוֹרה וּממעטת,
שלֹא אמרוּ אלא גוּש כִבריתוֹ.
נִסתם הטפח אוֹ נִתמעֵט בקוּרי עכביש:
אִם היה בה ממש הרי זוֹ חוֹצצת,
ואִם אין בה ממש אינה חוֹצצת.