1
אין טוּמאה נִכנסת לאֹהל ולֹא יוֹצאה מִמנוּ בפחוֹת מִטפח על טפח.
כיצד? חלוֹן שבין בית לבית אוֹ שבין בית לעליה:
אִם יֵש בוֹ טפח על טפח מרוּבע,
והיתה טוּמאה באחד מֵהן הבית השֵני טמֵא; אין בחלוֹן פוֹתֵח טפח אין הטוּמאה יוֹצאה מִמנוּ ולֹא נִכנסת לאֹהל השֵני.
:במה דברים אמוּרים? בחלוֹן שעשה אוֹתוֹ האדם לתשמיש.
אבל חלוֹן שעשהוּ האדם לאוֹרה,
כדי שיִכנֵס מִמנוּ האוֹר שִעוּרוֹ כפוּנדיוֹן,
והטוּמאה יוֹצאה מִמנוּ.
:כיצד? היתה טוּמאה בבית,
וּבא אדם ונִסמך לחלוֹן זה של מאוֹר אוֹ שהִניח בוֹ כלי,
אוֹ שהאהיל עליו אֹהל בצד הכֹתל נִטמא כל שבאֹהל,
שהטוּמאה יוֹצאה לוֹ.
וחלוֹן הנעשה לאוֹרה אין עליו תִקרה,
אלא גלוּי הוּא לשמש.
2
חלוֹן הנעשה שלֹא בידי אדם,
כגוֹן שחררוּהוּ מים אוֹ שרצים אוֹ שאכלתוּ מלחת,
אוֹ שהיה חלוֹן פקוּק ונִטל הפקק,
אוֹ שהיתה בוֹ זכוּכית ונִשברה שִעוּרוֹ מלֹא אגרוֹף,
והוּא כרֹאש גדוֹל של אדם.
והוּא שלֹא חשב עליו,
אבל אִם חשב עליו לתשמיש שִעוּרוֹ בפוֹתֵח טפח.
חשב עליו למאוֹר שִעוּרוֹ כפוּנדיוֹן,
שהמחשבה כאן כמעשה.
3
מאוֹר שהִתחיל לסתמוֹ ולֹא הִספיק לגמרוֹ,
מִפני שלֹא היה לוֹ טיט,
אוֹ שקראוֹ חבֵרוֹ,
אוֹ שחשֵכה לילי שבת,
ונִשאר מִמנוּ מעט:
אִם נִשאר מִמנוּ רוּם אצבעים על רֹחב הגוּדל מֵביא את הטוּמאה; פחוֹת מִכאן הרי זה כסתוּם.
4
חלוֹן גדוֹל העשוּי לאוֹרה,
והיה בה שבכה וכיוֹצֵא בה:
אִם יֵש במקוֹם אחד מִמנה כפוּנדיוֹן מֵביא את הטוּמאה וּמוֹציא את הטוּמאה; היוּ נִקבי הסבכה דקין ואין באחד מֵהן כפוּנדיוֹן הרי זוֹ כִסתוּמה.
:וכֵן חלוֹן העשוּיה לתשמיש,
וּבה שבכוֹת וּרפפוֹת:
אִם יֵש במקוֹם אחד טפח על טפח מרוּבע מֵביא וּמוֹציא; ואִם לאו הרי היא כִסתוּמה.
5
חלוֹן שהיא גלוּיה לאויר שִעוּרה כפוּנדיוֹן,
מִפני שאינה עשוּיה אלא לאוֹרה,
כמוֹ שאמרנוּ.
בנה בית חוּצה לה,
ונעשית חלוֹן זוֹ תחת תִקרה,
והרי היא בין שני בתים שִעוּרה בפוֹתֵח טפח.
נתן את התִקרה באמצע החלוֹן:
התחתוֹן שתחת התִקרה שִעוּרוֹ בפוֹתֵח טפח; והעליוֹן שלמעלה מִן התִקרה שִעוּרוֹ בפוּנדיוֹן,
מִפני שהוּא גלוּי לאויר.
6
החוֹר שבדלת,
אוֹ ששיֵר בה החרש מקוֹם פתוּח מִלמעלה אוֹ מִלמטה,
אוֹ שהֵגיף את הדלת ולֹא מֵרקה ונִשאר אויר בין שתי הדלתוֹת,
אוֹ שסגר הדלת וּפתחוֹ הרוּח בכל אֵלוּ:
אִם היה הפתוּח כאגרוֹף הטוּמאה יוֹצאה מִמנוּ ונִכנסת לוֹ במקוֹם פתוּח זה; ואִם היה פחוֹת מִכאגרוֹף הרי הוּא כסתוּם.
7
העוֹשה חוֹר בכֹתל כדי להניח בוֹ קנה אוֹ מסמֵר גדוֹל אוֹ לִראוֹת מִמנוּ העוֹברים והשבים אוֹ לדבֵר עִם חבֵרוֹ הרי זה כחלוֹן העשוּיה לתשמיש,
ושִעוּרה בפוֹתֵח טפח.