1
כל טפח על טפח על רוּם טפח קרוּי אֹהל,
כמוֹ שבֵארנוּ,
וחוֹצֵץ בִפני הטוּמאה וּמֵביא את הטוּמאה.
בין שעשהוּ להאהיל בין שנעשה מֵאֵליו,
אפִלוּ היה שלֹא בידי אדם הרי זה מֵביא וחוֹצֵץ.
כיצד? אחד חוֹר שחררוּהוּ מים אוֹ שרצים,
אוֹ שאכלתוּ מלחת,
אוֹ שצבר אבנים אוֹ קוֹרוֹת ונעשה בהן חלל טפח הרי זה אֹהל,
וּמֵביא וחוֹצֵץ.
2
במה דברים אמוּרים? בשהיה האֹהל חזק וּבריא.
אבל אֹהל רעוּע אינוֹ מֵביא את הטוּמאה ואינוֹ חוֹצֵץ בִפני הטוּמאה מִן התוֹרה,
אבל מִדִברי סוֹפרים מֵביא את הטוּמאה ואינוֹ חוֹצֵץ.
:כיצד? שריגי האילנוֹת הסוֹככים על הארץ,
והֵן הנִקראין סככוֹת,
ואבנים היוֹצאוֹת מִן הגדֵר הסוֹככוֹת על הארץ,
והֵן הנִקראין פרעוֹת:
אִם יכוֹלין לקבֵל מעזיבה בינוֹנית והֵן עוֹמדין הרי אֵלוּ מביאין וחוֹצצין מִן התוֹרה; ואִם אינן ראוּיין לקבֵל מעזיבה בינוֹנית,
אלא הֵן נוֹפלין הרי אֵלוּ מביאין מִדִבריהם ואינן חוֹצצין.
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן.
3
אֵלוּ מביאין וחוֹצצין:
כלי עֵץ הבא במִדה,
וכֵן כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה הבאים במִדה,
וּפשוּטי כלי עוֹר ויריעה וסדין וּמפץ וּמחצלת שהֵן עשוּיין אֹהלים,
וּבהֵמוֹת אוֹ חיוֹת בין טמֵאוֹת בין טהוֹרוֹת,
והוּא שיִהיה רֹאש זוֹ בין רגלי זוֹ ויהיוּ כוּלם דבוּקוֹת,
והעוֹף ששכן,
והחוֹטֵט בשִבלים מקוֹם לקטן להצילוֹ מִן השמש,
ואכלין שאינן מוּכשרין כדי שלֹא יטמאוּ.
:ירקוֹת המִתקימין בימוֹת החמה והגשמים הרי הֵן כאילנוֹת,
וּמביאין וחוֹצצין,
ואֵלוּ הֵן:
האירוּס, והקיסוֹס,
וירקוֹת חמוֹר,
וּדלעת יונית.
:וכֵן הסככוֹת,
והפרעוֹת, והזיזין,
והגזוּזריוֹת, והשוֹבכוֹת,
והשקיפין, והסלעים,
והגחירים, והשננים כל אֵלוּ מביאין וחוֹצצין.
4
ואֵלוּ מביאין ולֹא חוֹצצין:
האדם, וּכלי עֵץ שאינן באין במִדה מִפני שהֵן ככל הכֵלים וּמִתטמאין,
וּפשוּטי כלי עוֹר ויריעה וסדין וּמפץ וּמחצלת שאינן עשוּיין אֹהלים אלא מתוּחין בִלבד ואין להן שִפוּע ואין שם כתלים,
וּבהֵמה וחיה שמֵתוּ,
ואכלים טמֵאים אוֹ מוּכשרין שדבר טמֵא אינוֹ חוֹצֵץ,
ורֵחים של יד שהרי היא בִכלל כלי אבנים כל אֵלוּ מביאין ואינן חוֹצצין.
5
ואֵלוּ לֹא מביאין ולֹא חוֹצצין:
הזרעים והירקוֹת המחוּברין לקרקע חוּץ מִן הארבעה ירקוֹת שמנינוּ,
וכִפת הברד והשלג והכפוֹר והגליד והמלח,
והדוֹלֵג מִמקוֹם למקוֹם,
והקוֹפֵץ מִמקוֹם למקוֹם,
והעוֹף הפוֹרֵח,
וטלית המנפנפת,
וּספינה שהיא שטה על פני המים כל אֵלוּ לֹא מביאין ולֹא חוֹצצין,
שאף על פי שהאהילוּ,
אינוֹ אֹהל המִתקיֵם.
6
קשר את הספינה בדבר שהוּא יכוֹל להעמידה,
כבש כנף הטלית באבן הרי זוֹ מביאה את הטוּמאה.
7
נסר שהוּא צף על פני המים וטוּמאה תחת צִדוֹ האחד הרי הכֵלים שתחת צִדוֹ השֵני טהוֹרים,
שכבר בֵארנוּ שהספינה השטה אינה מביאה את הטוּמאה.
8
אֵלוּ חוֹצצין ולֹא מביאין:
מסכת פרוּסה,
וחבילי מִטה,
והמשפֵלוֹת, והסריגוֹת שבחלוֹנוֹת.
כיצד הֵם חוֹצצין? שאִם היה חלוֹן בין שני בתים והטוּמאה בבית אחד,
והיה אחד מֵאֵלוּ מתוּח בחלוֹן זה וּסתמוֹ,
אף על פי שיֵש ביניהן אויר הרי אֵלוּ חוֹצצין,
ולֹא תִכנֵס הטוּמאה לבית השֵני.
והוּא שלֹא יהיה שם בִסריגוֹת אֵלוּ אוֹ בעיני המשפֵלוֹת אוֹ בין חבל לחבל פוֹתֵח טפח,
שאִם היה שם פוֹתֵח טפח תִכנֵס בוֹ הטוּמאה,
כמוֹ שיִתבאֵר.