1
טפח על טפח מרוּבע על רוּם טפח מֵביא את הטוּמאה וחוֹצֵץ בִפני הטוּמאה דין תוֹרה,
שאין קרוּי אֹהל אלא טפח על טפח ברוּם טפח אוֹ יתֵר על זה.
:כיצד? כזית מִן המֵת מוּנח לאויר,
וּבצִדוֹ כֵלים כגוֹן מחטין וצִנוֹרוֹת וכיוֹצֵא בהן,
ואינן נוֹגעין בטוּמאה,
אִם האהיל עליהן אֹהל שיֵש בוֹ טפח על טפח והיה גבֹה מֵעל הארץ טפח הרי זה הֵביא את הטוּמאה לכֵלים,
וּטמֵאין. היוּ כֵלים אחֵרים על גבי אֹהל זה שיֵש בוֹ טפח על טפח הרי הֵן טהוֹרים,
מִפני שהאֹהל חוֹצֵץ בינם וּבין הטוּמאה.
:הִנֵה למדת שכשֵם שהאֹהל מטמֵא כל שתחתיו,
כך מציל כל שחוּצה לוֹ,
וחוֹצֵץ בין הטוּמאה וּבין כֵלים שעל גביו.
וכֵן אִם היתה הטוּמאה על גביו וכֵלים תחתיו הכֵלים טהוֹרים,
שהאֹהל חוֹצֵץ בִפני הטוּמאה.
:היה האֹהל פחוֹת מֵרוּם טפח,
אוֹ פחוֹת מִטפח על טפח אף על פי שהוּא גבֹה כמה טפחים:
הכֵלים שבצד הטוּמאה טהוֹרים; וכֵלים שלמעלה מִן אֹהל זה,
כל שכנגד הטוּמאה טמֵא,
מִפני שהאהילוּ על הטוּמאה ואין שם אֹהל לחֹץ בִפני הטוּמאה.
:וכֵן אִם היתה טוּמאה על גבי אֹהל זה וכֵלים תחתיו כל שכנגד הטוּמאה טמֵא,
שהרי הטוּמאה האהילה עליהם ואין שם אֹהל שיחֹץ בִפני הטוּמאה.
שכל הפחוּת מֵרוּם טפח כִנגיעה הוּא חשוּב,
וטוּמאה שתחתיו טוּמאה רצוּצה היא,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:במה דברים אמוּרים? בשלֹא היה האֹהל אדם אוֹ כֵלים.
אבל אדם אוֹ כֵלים שנעשוּ אֹהל על הטוּמאה,
בין שהיוּ הֵם עצמם אֹהל בין שהיוּ עמוּדי האֹהל,
אפִלוּ היוּ כֵלים שאין מקבלין טוּמאה כל עִקר הרי אֵלוּ מביאין את הטוּמאה,
ואינן חוֹצצין בִפני הטוּמאה.
:כיצד? לוּח שהיה מוּנח על גבי ארבעה בני אדם אוֹ על גבי ארבעה כֵלים,
אפִלוּ כלי אבנים וכיוֹצֵא בהן מִכֵלים שאין למינן טוּמאה,
ואין צריך לוֹמר אִם היה מוּנח על ארבעה שפוּדים אוֹ ארבעה קנים שגבוֹהין טפח,
והיתה טוּמאה וכֵלים תחתיו הכֵלים טמֵאים.
ואִם היוּ כֵלים על גביו,
אפִלוּ שלֹא כנגד הטוּמאה טמֵאים.
ואִם היתה טוּמאה על גבי הלוּח וכֵלים תחתיו כל כֵלים שתחת הלוּח טמֵאים.
:אבל אִם היה הלוּח מוּנח על גבי ארבעה אבנים אוֹ על גבי בהֵמה וחיה,
והיתה טוּמאה תחתיו הרי הכֵלים שעל גביו טהוֹרים;
2
היתה טוּמאה על גביו הרי כל הכֵלים שתחתיו טהוֹרים,
מִפני שהאֹהל חוֹצֵץ בִפני הטוּמאה.
וּכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה הבאים במִדה הרי הֵם כאֹהלים ואינן ככֵלים,
וּלפיכך חוֹצצין בִפני הטוּמאה.
3
נסר שהוּא נתוּן על פי תנוּר חדש ועוֹדֵף מִכל צדדיו בפוֹתֵח טפח,
והיתה טוּמאה תחת הנסר כֵלים שעל גביו טהוֹרים.
טוּמאה על גביו כל הכֵלים שתחתיו טהוֹרים,
מִפני שתנוּר חדש אינוֹ ככֵלים לעִנין זה.
ואִם היה ישן הכֹל טמֵא.
4
נסר שהוּא נתוּן על פי שני תנוּרים,
אפִלוּ ישנים,
ועוֹדֵף מִחוּצה לתנוּר זה וּמִחוּצה לתנוּר זה,
והיתה טוּמאה תחתיו בין שני תנוּרים,
ביניהן בִלבד טמֵא,
אבל כֵלים שתחת שתי הקצווֹת שחוּצה לתנוּרים טהוֹרים,
שהרי הֵן כִשני אֹהלים זה בצד זה.
:וכֵן נסר שהוּא נתוּן על פי התנוּר,
אפִלוּ ישן,
ויוֹצֵא מִזה טפח וּמִזה טפח אבל לֹא מִן הצדדין,
וטוּמאה בצד זה כֵלים שבצד השֵני טהוֹרים.
5
אדם שנשא כלי,
כגוֹן מרדֵע וכיוֹצֵא בוֹ,
והאהיל צד הכלי האחד על הטוּמאה,
אִם היה בהקֵפוֹ טפח,
אף על פי שאין ברחבוֹ אלא רֹחב אצבע וּשליש הרי זה מטמֵא את הנוֹשֵא וּמֵביא לוֹ טוּמאה מִדִבריהם; גזרוּ על שיֵש בהקֵפוֹ טפח מִשוּם שיֵש ברחבוֹ טפח.
אבל אינוֹ מֵביא את הטוּמאה לכֵלים שתחתיו ולִשאר אדם שיאהיל עליהן ועל הטוּמאה,
עד שיִהיה בוֹ רֹחב טפח.
6
ארוֹנוֹת של עֵץ שמניחין בהן המֵת אינן כקבר,
אלא אִם יֵש בין כִסוּי הארוֹן והמֵת גֹבה טפח חוֹצֵץ,
והעוֹמֵד על גבי הארוֹן טהוֹר מִן התוֹרה.
ואף על פי שרֹב ארוֹנוֹת יֵש בהן חלל טפח,
הוֹאיל ויֵש שאין שם חלל טפח גזרוּ על כל הארוֹנוֹת שאינן חוֹצצין,
ושיִהיה המהלֵך על גבי הארוֹן כנוֹגֵע במֵת אוֹ בקבר.
7
קוֹרה שהיא נתוּנה מִכֹתל לכֹתל והטוּמאה תחתיה:
אִם יֵש בה פוֹתֵח טפח מביאה את הטוּמאה תחת כוּלה,
וכל הכֵלים אוֹ האדם שתחתיה טמֵאים,
אף על פי שאין כוּלה שוה וּקצתה פחוּתה מִטפח,
מִפני שקצתה מִקצת אֹהל הוּא; ואִם אין בה פוֹתֵח טפח טוּמאה בוֹקעת ועוֹלה וּבוֹקעת ויוֹרדת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:כמה יהיה בהקֵפה ויהיה בה פוֹתֵח טפח? בִזמן שהיא עגוּלה שלֹשה טפחים; וּבִזמן שהיא מרוּבעת ארבעה טפחים.
8
סאה שהיא מוּטה על צִדה באויר אינה מביאה את הטוּמאה תחת כוּלה עד שיִהיה בהקֵפה ארבעה טפחים וּמחצה בקֵרוּב,
כדי שיִהיה גֹבה הצד העליוֹן טפח וּמחצה,
ויהיה הטפח על טפח מִמנוּ גבהוֹ מֵעל הארץ טפח.
לפיכך, אִם היתה גבוֹהה מֵעל הארץ חצי טפח,
והיה בהקֵפה שלֹשה מביאה את הטוּמאה.
:וכֵן עמוּד עגֹל שהוּא מוּטל לאויר וּמוּנח על הארץ אינוֹ מֵביא טוּמאה תחת דפנוֹ עד שיִהיה בוֹ הקֵף עשרים וארבעה טפחים.
ואִם אין בהקֵפוֹ עשרים וארבעה טפחים טוּמאה בוֹקעת ועוֹלה בוֹקעת ויוֹרדת.
:זה שהִצריכוּ עשרים וארבעה טפחים על העִקרים שסוֹמכין עליהן החכמים בחשבוֹן כל המִשפטים,
שכל שיֵש בהקֵפוֹ שלֹשה טפחים יֵש בוֹ רֹחב טפח,
וכל טפח על טפח ברִבוּע יֵש באלכסוֹנוֹ טפח וּשני חוּמשין.
לפיכך, אִם היה בהקֵף העמוּד עשרים וארבעה טפחים נִמצא תחת כל דפנוֹ טפח על רוּם טפח מרוּבע ויתֵר מעט,
שחשבוֹנוֹת אֵלוּ בקֵרוּב הֵן.
וזוֹ היא צוּרתוֹ: