1
איזה הוּא בית הפרס? זה מקוֹם שנחרש בוֹ קבר,
שהרי נִדקדקוּ עצמוֹת המֵת בתוֹך העפר ונִתפרסוּ בכל השדה.
וגזרוּ טוּמאה על כל שדה שנחרש בה הקבר.
אפִלוּ חרש על גבי הארוֹן,
ואפִלוּ היה מוּשקע ברוֹבדין וּבאבנים,
ואפִלוּ היה על גבי הארוֹן רוּם שתי קוֹמוֹת,
הוֹאיל וחרש קבר הרי זה עוֹשה בית הפרס.
:עד כמה הוּא נעשה בית הפרס? מֵאה אמה על מֵאה אמה מִמקוֹם הקבר.
2
כל הרִבוּע שהוּא בית ארבעת סאין הרי הוּא בית הפרס,
ועפרוֹ מטמֵא במגע וּבמשא,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ואינוֹ מטמֵא באֹהל,
וכֵן המאהיל על בית הפרס הזה טהוֹר.
3
הִתחיל לחרֹש את הקבר והיה חוֹרֵש והוֹלֵך,
וקֹדם שיִגמֹר מֵאה אמה נִעֵר את המחרֵשה,
אוֹ שהֵטיח בסלע אוֹ בגדֵר:
עד שם הוּא עוֹשה בית הפרס בִלבד,
והשאר טהוֹר,
שהרי לֹא הִגיע אֵליו במשך המחרֵשה.
:חרש כמוֹ חמִשים אמה אוֹ יתֵר,
וחזר וחרש עד שהִשלים המֵאה:
הכֹל בית הפרס.
היה חוֹרֵש והוֹלֵך חוּץ למֵאה אמה:
מִמֵאה אמה ולחוּץ טהוֹר,
שאין עצמוֹת קבר מגיעוֹת ליתֵר מִמֵאה.
4
חזקת העצמוֹת המכוּסוֹת שהֵן של אדם,
עד שיִוּדע שהֵן של בהֵמה,
וחזקת העצמוֹת המגוּלוֹת שהֵן של בהֵמה,
עד שיִוּדע שהֵן של אדם.
:היה שם חריץ מלֵא עצמוֹת אדם,
אוֹ שהיוּ עצמוֹת אדם צבוּרוֹת על גבי קרקע,
וחרש עצמוֹת אֵלוּ עִם השדה,
אוֹ שחרש שדה שאבד בה קבר הרי זה אינוֹ עוֹשה בית הפרס,
שלֹא גזרוּ טוּמאה אלא על שדה שנחרש בה קבר ודאי.
וכֵן החוֹרֵש את המֵת בשדה אינוֹ עוֹשה בית הפרס,
שכל אֵלוּ דבר שאינוֹ מצוּי הוּא,
ולֹא גזרוּ אלא בקבר שנחרש,
שהוּא הדבר המצוּי.
5
החוֹרֵש את הקבר בשדה שאינה שלוֹ אינוֹ עוֹשה בית הפרס,
שאין אדם אוֹסֵר דבר שאינוֹ שלוֹ.
אפִלוּ שוּתף אוֹ אריס אוֹ אפִטרוֹפוֹס אינוֹ עוֹשה בית הפרס.
חרש קבר בשדה שלוֹ ושל חבֵרוֹ כאחת שלוֹ עוֹשה בית הפרס,
ושל חבֵרוֹ אינוֹ עוֹשה בית הפרס.
6
ונכרי שחרש קבר בשדֵהוּ אינוֹ עוֹשה בית הפרס,
שאין בית פרס לגוֹים.
7
שדה בית פרס למעלה ושדה טהוֹרה למטה,
ושטפוּ גשמים מֵעפר בית הפרס לטהוֹרה,
אפִלוּ היתה אדוּמה והִלבינוּה אוֹ לבנה והאדימוּה טהוֹרה,
שאין בית הפרס עוֹשה בית הפרס,
ולֹא גזרוּ טוּמאה אלא על גוּש כִבריתוֹ.
8
בית הפרס הזה מוּתר לִנטֹע בוֹ כל נטע,
לפי שהשרשין יוֹרדין למטה,
וּלמטה מִשלֹשה בבית הפרס טהוֹר,
שהרי הקבר נִפרס על פני השדה.
אבל אין זוֹרעין בתוֹכה אלא זרע הנִקצר.
ואִם זרע ועקר צוֹבֵר את גרנוֹ בתוֹכוֹ.
:וכוֹבֵר את התבוּאה בִשתי כברוֹת,
וקִטניוֹת בשלֹש כברוֹת,
שמא יֵש בהן עצם כשעוֹרה,
ושוֹרֵף את הקש ואת העֵצה שם,
גזֵרה שמא יהיה בהן עצם כשעוֹרה,
ואִם תתיר לוֹ בהניה,
מוֹציאוֹ וּמוֹכרוֹ,
ונִמצא מרגיל את הטוּמאה.
9
שדה שהוּחזקה שהיא בית הפרס,
אפִלוּ היא בית ארבעת כוֹרין,
ואפִלוּ משוּכה מִמקוֹם הטיט הרך שאינוֹ נחרש ולֹא נעשה בית הפרס,
ואפִלוּ טהוֹרה מקפת אוֹתה מֵארבע רוּחוֹתיה הרי היא בחזקתה.
10
מצא שדה מצוּינת,
ואין ידוּע מה טיבה:
אִם יֵש בה אילן בידוּע שנחרש קבר בתוֹכה; אין בה אילן בידוּע שאבד קבר בתוֹכה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
והוּא שיִהיה באוֹתוֹ מקוֹם זקֵן אוֹ תלמיד חכמים,
שאין כל אדם בקיאין בכך ויוֹדעין שמוּתר לִנטֹע בזוֹ ואסוּר לִנטֹע באחרת.
11
המהלֵך בבית הפרס על אבנים שאין מִתנדנדין תחת רגלי אדם בשעה שמהלֵך עליהן,
אוֹ שנִכנס לה והוּא רוֹכֵב על גבי אדם וּבהֵמה שכֹחן יפה הרי זה טהוֹר.
:אבל אִם הלך על גבי אבנים שמִתזעזעין בִשעת הִלוּך,
אף על פי שנִשתמֵר ולֹא נִדנֵד הרי זה טמֵא כמי שהלך על העפר עצמוֹ.
וכֵן אִם הלך על גבי אדם שכֹחוֹ רע עד שתִהיינה ארכוּבוֹתיו נוֹקשוֹת זוֹ לזוֹ ושוֹקיו מרעידוֹת כשהוּא נוֹשאוֹ,
אוֹ על גבי בהֵמה שכֹחה רע עד שתטיל גללים בִשעת רכיבה הרי זה טמֵא כאִלוּ הלך ברגליו.
12
המטהֵר בית הפרס צריך לטהרוֹ במעמד שני תלמידי חכמים.
וכיצד מטהרין אוֹתוֹ? כוֹנֵס את כל העפר שהוּא יכוֹל להסיטוֹ מֵעל פני כל השדה,
ונוֹתנוֹ לתוֹך כברה שנקביה דקין,
וּממחה וּמוֹציא כל עצם כשעוֹרה הנִמצא שם,
ויטהר.:וכֵן אִם נתן על גביו שלֹשה טפחים עפר מִמקוֹם אחֵר,
אוֹ שנטל מֵעל כל פניו שלֹשה טפחים הרי זה טהוֹר.
נטל מֵחציוֹ אחד שלֹשה טפחים ונתן על חציוֹ האחֵר שלֹשה טפחים הרי זה טהוֹר.
נטל מֵעל פניו טפח וּמחצה,
ונתן עליו טפח וּמחצה עפר מִמקוֹם אחֵר לֹא עשה כלוּם.
וכֵן אִם עִזקוֹ וּבדק בִשעת עִזוּק מִלמעלה מִלמעלה לֹא עשה כלוּם.
רִצפוֹ באבנים שאינן מִתנדנדין מֵהִלוּך אדם הרי זה טהוֹר.