1
שדה שאבד קבר בתוֹכה עפרה מטמֵא במגע וּבמשא כבית הפרס,
שמא נדוֹש הקבר בה,
ויהיוּ עצמוֹת כשעוֹרה בתוֹך עפרה.
וכל השדה כוּלה המאהיל עליה נִטמא.
ואִם העמיד בתוֹכה אֹהל נִטמא כל שיֵש באֹהל,
שמא האֹהל שהעמיד באוֹתה שדה,
על הקבר הוּא מאהיל.
2
בנה בה בית ועליה על גביו:
אִם היה פִתחה של עליה מכוּוּן כנגד פִתחה של בית העליה טהוֹרה,
שאפִלוּ היה הקבר תחת משקוֹף הבית,
העליה טהוֹרה,
שהרי היא אֹהל על גבי אֹהל,
כמוֹ שיִתבאֵר; ואִם לֹא היה מכוּוּן אף העליה טמֵאה,
שמא אסקוּפת עליה על הקבר,
והרי העליה מאהילה על הקבר.
3
ושדה זוֹ מוּתר לִזרֹע בתוֹכה כל זרע,
לפי שאין שרשי זרעים מגיעין עד לקבר.
אבל אין נוֹטעין בתוֹכה אילני מאכל,
מִפני שהשרשין מגיעין עד המֵת.
:התלוּליוֹת הקרוֹבוֹת לעיר הסמוּכה לבית הקברוֹת אוֹ לדרך בית הקברוֹת,
אחד חדשוֹת ואחד ישנוֹת הרי אֵלוּ בחזקת טוּמאה,
מִפני שהנשים קוֹברוֹת שם את הנפלים,
וּמוּכי שחין קוֹברין שם את אֵבריהן.
:אבל הרחוֹקוֹת החדשוֹת טהוֹרוֹת,
והישנוֹת טמֵאוֹת שמא היוּ קרוֹבוֹת מֵעיר שחרבה אוֹ מִדרך שאבדה.
ואי זה הוּא תֵל קרוֹב? כל שאין שם תֵל אחֵר קרוֹב יתֵר מִמנוּ.
וישן שאין אדם זוֹכרוֹ.
4
שדֵה בוֹכים,
והוּא המקוֹם הקרוֹב לבית הקברוֹת שהנשים יוֹשבוֹת שם וּבוֹכוֹת,
אף על פי שעפרוֹ טהוֹר,
שהרי לֹא הוּחזקה שם טוּמאה אין נוֹטעין אוֹתוֹ ואין זוֹרעין אוֹתוֹ,
שלֹא להרגיל רגל אדם לשם,
שמא יֵש שם טוּמאה; מִפני שהוּא קרוֹב לבית הקברוֹת,
כבר נִתיאשוּ בעליו מִמנוּ,
לפיכך אפשר שיבֹא אדם ויקבֹר בוֹ,
וּמִפני זה חששוּ לוֹ.
ועוֹשין מֵעפר מקוֹם זה תנוּרים לקֹדש,
שהרי לֹא הוּחזקה טוּמאה שם.
5
קבר הנִמצא מוּתר לפנוֹתוֹ,
ואִם פִנהוּ מקוֹמוֹ טמֵא ואסוּר בהניה עד שיִבדֵק,
כמוֹ שיִתבאֵר.
וקבר הידוּע אסוּר לפנוֹתוֹ,
ואִם פִנהוּ מקוֹמוֹ טהוֹר וּמוּתר בהניה.
6
קבר שהוּא מזיק את הרבים מפנין אוֹתוֹ,
וּמקוֹמוֹ טמֵא ואסוּר בהניה.
7
הפוֹגֵע במֵת מִצוה:
אִם מצאוֹ בתוֹך התחוּם מביאוֹ לבית הקברוֹת; מצאוֹ חוּץ לתחוּם,
אפִלוּ בתוֹך שדֵה כרכֹם קנה מקוֹמוֹ,
ויקבֵר במקוֹם שנִמצא; מצאוֹ על המצר מסלקוֹ לצדדין.
:שדֵה בוּר מִצד זה וּשדֵה ניר מִצד זה קוֹברוֹ בִשדֵה בוּר.
שדֵה ניר וּשדֵה זרע קוֹברוֹ בִשדֵה ניר.
שדֵה זרע וּשדֵה כרם קוֹברוֹ בִשדֵה זרע.
שדֵה אילן וּשדֵה כרם קוֹברוֹ בִשדֵה כרם,
מִפני אֹהל הטוּמאה.
היוּ שניהן שוין מסלקוֹ לאי זה צד שיִרצה.
8
קבר הנִמצא מטמֵא למפרֵע.
ואִם בא אחֵר ואמר:
'בריא לי שלֹא היה כאן קבר',
אפִלוּ קֹדם לעשרים שנה אינוֹ מטמֵא אלא מִשעת מציאה ואילך.
9
כל המוֹצֵא קבר אוֹ מֵת אוֹ דבר שמטמֵא באֹהל מִן המֵת חיב לציֵן עליו,
כדי שלֹא יהיה תקלה לאחֵרים.
וּבחוּלוֹ של מוֹעֵד היוּ יוֹצאין מִבית דין לציֵן על הקברוֹת.
:אין מצינין על כזית מצוּמצם מִן המֵת,
לפי שסוֹפוֹ יחסר בארץ.
וּבמה מצינין? בסיד:
ממחה ושוֹפֵך על מקוֹם הטוּמאה.
:אין מעמידין את הציוּן על גבי הטוּמאה,
אלא יהי עוֹדֵף מִכאן וּמִכאן בצִדי הטוּמאה,
שלֹא להפסיד את הטהרוֹת.
ואין מרחיקין את הציוּן מִמקוֹם הטוּמאה,
שלֹא להפסיד את ארץ ישראֵל.
ואין מצינין על הוּדיוֹת,
שהרי הֵן ידוּעין לכֹל,
אלא על הספֵקוֹת,
כגוֹן שדה שאבד בה קבר,
והסככוֹת והפרעוֹת.
10
מצא שדה מצוּינת,
ואין ידוּע מה טיבה:
אִם אין בה אילנוֹת בידוּע שאבד בה קבר; יֵש בה אילנוֹת בידוּע שנחרש בה הקבר,
כמוֹ שיִתבאֵר.
11
מצא אבן אחת מצוּינת תחתיה טמֵא.
היוּ שתים:
אִם יֵש סיד ביניהן ביניהן טמֵא; ואִם אין סיד ביניהן,
אלא על ראשיהם:
אִם יֵש חרש ביניהן טהוֹר,
שאין זה אלא בִנין; ואִם אין חרש ביניהן,
והיה הסיד מרוּדה על ראשיהן מִכאן וּמִכאן הרי זה ציוּן,
וטמֵא.:מצא מצר אחד מצוּין הוּא טמֵא וכל השדה טהוֹרה.
וכֵן שנים,
וכֵן שלֹשה.
מצא ארבעת מצריה מצוּינין הֵן טהוֹרין וכל השדה כוּלה טמֵאה,
שאין מרחיקין הציוּן מִמקוֹם הטוּמאה.