1
בית סתוּם שהמֵת בתוֹכוֹ,
אוֹ שהיה לוֹ פתח וּפרץ את פצימיו וּסתמוֹ מטמֵא מִכל סביביו,
והנוֹגֵע בוֹ מֵאחוֹריו אוֹ מִגגוֹ טמֵא שִבעה,
מִפני שהוּא כקבר סתוּם.
נִפתח בוֹ פתח,
ואפִלוּ סתמוֹ,
אִם לֹא פרץ פצימיו הנוֹגֵע בוֹ מֵאחוֹריו וּמִגגוֹ טהוֹר,
ואין טמֵא אלא כנגד הפתח.
וכמה יהיה שִעוּר הפתח? המֵת פִתחוֹ בארבעה טפחים,
וכזית מִן המֵת פִתחוֹ בטפח,
וגדוֹל מִכזית הרי הוּא כמֵת,
וּפִתחוֹ בארבעה.
2
המֵת בתוֹך הבית,
וּבוֹ פתחים הרבֵה:
בִזמן שכוּלם נעוּלים כוּלם טמֵאים,
והיוֹשֵב בצד כל פתח מֵהן תחת התִקרה היוֹצֵאת על הפתח נִטמא; נִפתח אחד מֵהן,
אוֹ שחשב להוֹציאוֹ באחד מֵהן,
ואף על פי שחשב אחר שמֵת המֵת,
אפִלוּ חשב להוֹציאוֹ בחלוֹן שהיא ארבעה על ארבעה הִציל על הפתחים כוּלן,
ואין טמֵא אלא כנגד הפתח שנִפתח אוֹ שחשב עליו,
והשאר טהוֹרים,
מִפני שהֵן נעוּלים,
והרי אין הבית כקבר סתוּם.
:וכֵן אִם הִתחיל לחתֹר פתח להוֹציאוֹ בוֹ,
מִשיחתֹר ארבעה על ארבעה הִציל על כל הפתחים כוּלן.
היה שם פתח סתוּם וחשב להוֹציאוֹ בוֹ והִתחיל לפתחוֹ,
מִשיתחיל לִפתֹח הִציל על הפתחים כוּלן.
:היוּ בוֹ חלוֹנוֹת הרבֵה וכוּלן מוּגפוֹת כוּלן טהוֹרוֹת.
נִפתחוּ כוּלן טמֵאוֹת,
ולֹא הִצילוּ על הפתחים.
פתח קטן בתוֹך פתח גדוֹל המאהיל על גבי שניהן טמֵא.
חשב להוֹציאוֹ בקטן טִהֵר קטן את הגדוֹל.
היוּ שניהן מתאימין המאהיל על גבי שניהם טמֵא.
חשב להוֹציאוֹ באחד מֵהם טִהֵר את חבֵרוֹ.
:היה לבית פתח אחד לצפוֹן וּפתח אחד לדרוֹם,
וחשב להוֹציאוֹ בצפוֹני,
ואחר כך באוּ אחיו אוֹ קרוֹביו ואמרוּ:
'אין מוֹציאין אוֹתוֹ אלא בדרוֹמי' טִהֵר דרוֹמי את הצפוֹני,
וּבִלבד שלֹא יערים.
ואִם הערים שניהן טמֵאים.
3
בתים הפתוּחין לאכסדרה,
והמֵת באחד מֵהן:
אִם היה דרכוֹ של מֵת לצֵאת לחצֵר הרי בית שער והבתים טמֵאים; ואִם לאו בית שער טמֵא והבתים טהוֹרין.
:החדר שלִפנים מִן הבית מוּגף,
ונִכנסה טוּמאה לפנימי דרך חלוֹן הבית החיצוֹן טהוֹר,
מִפני שהטוּמאה חוֹזרת ויוֹצֵאת דרך החלוֹן שנִכנסה בוֹ.
4
אין הקבר מטמֵא מִכל סביביו עד שיִהיה שם חלל טפח על טפח על רוּם טפח.
אפִלוּ הִגביה הבִנין על גבי חלל טפח עד לרקיע הכֹל טמֵא,
שהכֹל כקבר.
:היתה טוּמאה רצוּצה ולֹא היה שם חלל טפח טוּמאה בוֹקעת ועוֹלה בוֹקעת ויוֹרדת,
ואין טמֵא אלא הנוֹגֵע כנגד הטוּמאה מִלמעלה,
אוֹ המאהיל עליה מִלמעלה,
אוֹ הנוֹגֵע כנגדה מִלמטה,
אוֹ מה שתאהיל עליו מִלמטה.
אבל הנוֹגֵע בצִדי הבִנין טהוֹר.
5
זה כלל גדוֹל בטוּמאת המֵת:
שכל דבר המטמֵא באֹהל מִן המֵת,
אִם היה רצוּץ,
שאין לוֹ חלל טפח הרי הטוּמאה בוֹקעת ועוֹלה עד לרקיע וּבוֹקעת ויוֹרדת עד התהוֹם,
ואינה מטמאה מִן הצדדין.
:כיצד? כרי של תבוּאה אוֹ גל של אבנים וכזית מִן המֵת בתוֹכוֹ,
וכֵלים בצד הטוּמאה ואינן נוֹגעין בה הכֵלים טהוֹרין,
וכל כלי שבתוֹך הגל מכוּוּן כנגד הטוּמאה מִלמעלה אוֹ מִלמטה טמֵא,
שהטוּמאה בוֹקעת ועוֹלה וּבוֹקעת ויוֹרדת.
ואִם היה מקוֹם הטוּמאה חלוּל טפח על טפח על רוּם טפח הרי הוּא כקבר סתוּם,
וּמטמֵא מִכל סביביו.
6
בית שמִלאהוּ עפר אוֹ צרוֹרוֹת הרי זה בִטֵל הבית,
והרי הוּא כגל של עפר אוֹ צרוֹרוֹת,
ואִם היתה הטוּמאה בתוֹך העפר בוֹקעת ועוֹלה וּבוֹקעת ויוֹרדת,
וכֵלים שבצִדיה בתוֹך העפר טהוֹרים.
7
טוּמאה שהיא רצוּצה בכֹתל,
וסמך סוּכה לכֹתל הסוּכה טמֵאה,
שהרי נעשה הכֹתל צד מִצִדי האֹהל.
ואף על פי שהצדדין טהוֹרים לנוֹגֵע אִלוּ לֹא היה עליהן אֹהל,
אבל מִשנעשה עליהן אֹהל האֹהל כוּלוֹ טמֵא,
שהרי הטוּמאה בתוֹכוֹ.