1
כל המִתטמאין מֵחמת המֵת,
בין אדם בין כֵלים טמֵאים טוּמאת שִבעה.
כיצד? אדם אוֹ כלי שנגע בִדברים שמטמאין מִן המֵת במגע,
אוֹ שנִטמא באֹהל באחד מִדברים שמטמאין באֹהל,
וכֵן אדם שנשא דברים שמטמאין מִן המֵת במשא הכֹל טמֵאים טוּמאת שִבעה,
שנאמר: "כל הבא אל האֹהל וכל אשר באֹהל יטמא שִבעת ימים" .
2
אדם שנִטמא במֵת,
וכֵלים שיִגע בהן אדם זה טמֵאין טוּמאת שִבעה,
שנאמר: "וכִבסתם בִגדיכם ביוֹם השביעי וּטהרתם" .
אבל אדם שיִגע באדם שנִטמא במֵת,
בין שנגע בוֹ אחר שפֵרֵש מִמטמאיו בין שנגע בוֹ כשהוּא עדין נוֹגֵע במֵת הרי זה השֵני טמֵא טוּמאת ערב,
שנאמר: "והנפש הנֹגעת תִטמא עד הערב" .
:זה הוּא דין תוֹרה.
אבל מִדִברי סוֹפרים,
הנוֹגֵע במֵת ונגע באדם אחֵר ועדין הוּא מחוּבר במֵת שניהן טמֵאים טוּמאת שִבעה,
וּכאִלוּ נגע זה השֵני במֵת עצמוֹ.
במה דברים אמוּרים? לעִנין תרוּמה וקדשים.
אבל לנזיר ולעוֹשה פסח,
בין בִשעת חִבוּר בין אחר שפֵרֵש אינוֹ טמֵא אלא טוּמאת ערב,
כדין תוֹרה.
3
כֵלים שנִטמאוּ במֵת,
בין במגע בין באֹהל הרי הֵן לנוֹגֵע בהן כנוֹגֵע במֵת עצמוֹ:
מה המֵת מטמֵא הנוֹגֵע בוֹ בין אדם בין כֵלים טוּמאת שִבעה,
אף כֵלים שנִטמאוּ במֵת,
הֵם והכֵלים אוֹ האדם שיִגע בהם טמֵאין טוּמאת שִבעה,
שנאמר: "בחלל חרב אוֹ במֵת" מִפי השמוּעה למדוּ שהחרב כמֵת,
והוּא הדין לִשאר כֵלים,
בין כלי מתכוֹת בין כלי שטף וּבגדים.
:הרי הוּא אוֹמֵר:
"כֹל הֹרֵג נפש וכֹל נֹגֵע בחלל" וכי תעלה על דעתך שזה ירה חֵץ והרג,
זרק אבן והרג,
נִטמא שִבעת ימים? אלא הוֹרֵג נפש בחרב וכיוֹצֵא בה,
מִפני שנִטמא בִנגיעתוֹ בכלי שהרג בוֹ,
שהרי נגע הכלי במֵת.
:וּמִנין שאף הכֵלים הנוֹגעים באדם שנגע בכֵלים שנִטמאוּ במֵת טמֵאים טוּמאת שִבעה? שהרי הוּא אוֹמֵר:
"וכִבסתם בִגדיכם ביוֹם השביעי וּטהרתם" ,
הא למדת שכל אדם הטמֵא טוּמאת שִבעה מטמֵא בגדים טוּמאת שִבעה.
4
נִמצֵאת אוֹמֵר:
אדם שנגע במֵת,
ואדם באדם אחֵר הרִאשוֹן טמֵא טוּמאת שִבעה,
והשֵני טמֵא טוּמאת ערב.
כֵלים הנוֹגעים במֵת,
וכֵלים בכֵלים שניהן טמֵאין טוּמאת שִבעה; השלישי,
בין אדם בין כֵלים טמֵא טוּמאת ערב.
כֵלים הנוֹגעים במֵת,
ואדם בכֵלים,
וכֵלים באדם שלשתן טמֵאים טוּמאת שִבעה; הרביעי,
בין אדם בין כֵלים טמֵא טוּמאת ערב.
5
במה דברים אמוּרים? לעִנין תרוּמה וקדשים.
אבל לחיֵב כרֵת על ביאת מִקדש אוֹ על אכילת הקדשים אינוֹ חיב אלא השנים בִלבד,
הרִאשוֹן שנגע במֵת והשֵני שנגע בוֹ,
כדין תוֹרה,
שנאמר: "וכֹל אשר יגע בוֹ הטמֵא יטמא" .
אבל הנוֹגֵע בכֵלים שנגעוּ באדם,
אוֹ הנוֹגֵע באדם שנגע בכֵלים שנגעוּ במֵת פטוּר,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת ביאת מִקדש.
שהדברים האֵלוּ,
אף על פי שהֵם דִברי קבלה,
אינן דין תוֹרה,
שהרי לֹא נִתפרשוּ בתוֹרה אלא זה שנִטמא במֵת,
שהוּא אב,
והשֵני הנוֹגֵע בוֹ,
שהוּא רִאשוֹן,
בין אדם בין כֵלים.
6
כלי חרש שנגע במֵת אוֹ שהיה עִמוֹ באֹהל טמֵא,
ואינוֹ מטמֵא לֹא אדם ולֹא כלי חרש אחֵר ולֹא שאר כֵלים,
שאין כלי חרש נעשה אב הטוּמאה לעוֹלם,
לֹא במֵת ולֹא בִשאר טוּמאוֹת.
וזה דין תוֹרה,
אף על פי שהוּא קבלה.
7
זה כלל גדוֹל בטוּמאוֹת:
כל אב טוּמאה מטמֵא אדם וּמטמֵא בגדים וכֵלים,
בין כלי מתכוֹת בין כלי שטף בין כלי חרש.
וכל המטמֵא אדם וכֵלים בִנגיעה הרי זה אב טוּמאה.
וכל ולד הטוּמאוֹת מטמֵא אכלין וּמשקין,
ואינוֹ מטמֵא לֹא אדם ולֹא כֵלים,
לֹא כלי חרש ולֹא שאר כֵלים וּבגדים.
8
כל הנוֹגֵע באב הוּא הנִקרא רִאשוֹן,
והנוֹגֵע ברִאשוֹן נִקרא שֵני,
והנוֹגֵע בשֵני נִקרא שלישי,
והנוֹגֵע בשלישי נִקרא רביעי.
והרִאשוֹן ושלמטה מִמנוּ כוּלן נִקראין ולד הטוּמאה.
9
כל המִתטמֵא מֵחמת המֵת טוּמאת שִבעה,
בין אדם בין כֵלים הוּא הנִקרא טמֵא מֵת,
והוּא אב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת לעִנין טוּמאת תרוּמה וטוּמאת קדשים,
כמוֹ שבֵארנוּ,
כדי לִמנוֹת מִמנוּ רִאשוֹן ושֵני,
וּכדי לטמֵא אדם וכֵלים במגע כִשאר אבוֹת הטוּמאוֹת,
ואינוֹ מטמֵא במשא.
10
כל המִתטמֵא מֵחמת המֵת טוּמאת ערב הוּא ולד טוּמאה,
והוּא הרִאשוֹן לטוּמאה.
ואפשר שיִהיה הרביעי מִן המֵת רִאשוֹן לטוּמאה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
לעִנין תרוּמה וקדשים.
11
אדם אוֹ כֵלים שנִטמאוּ במגע ארץ העמים וּבית הפרס אוֹ במשאן,
אוֹ במגע דם תבוּסה וגוֹלֵל ודוֹפֵק אוֹ באהלן,
וכֵן אדם שנִטמא במשא דם תבוּסה הרי אֵלוּ כוּלן וכל כיוֹצֵא בהן אבוֹת טוּמאוֹת של דִברי סוֹפרים.
וכֵן בגדים המִתטמאין מֵחמת אֵלוּ טוּמאת שִבעה כוּלן אבוֹת הטוּמאוֹת של דִברי סוֹפרים.
12
האֹהל עצמוֹ המאהיל על הטוּמאה,
אף על פי שלֹא נגעה בוֹ טוּמאה הרי הוּא טמֵא טוּמאת שִבעה מִן התוֹרה,
והרי הוּא כִבגדים שנגעוּ במֵת,
שנאמר: "והִזה על האֹהל" .
במה דברים אמוּרים? בשהיה האֹהל בגד אוֹ שק אוֹ כלי עֵץ אוֹ עוֹר,
אחד עוֹר בהֵמה וחיה,
בין המוּתרין לאכילה בין האסוּרין לאכילה,
שנאמר: "ויִפרֹש את האֹהל על המִשכן" אין קרוּי אֹהל אלא אריג ועוֹר,
כמִשכן.:אבל אִם היה האֹהל נסרים של עֵץ,
כגוֹן התִקרה אוֹ המחצלת וכיוֹצֵא בהן,
אוֹ שהיה עצם אוֹ של מתכת הרי זה טהוֹר,
ואין צריך לוֹמר שאִם היה בִנין שהוּא טהוֹר.
וכל מקוֹם שנֹאמר 'הבית טמֵא' כלוֹמר אדם וכֵלים שבכל הבית.
ואין לך יוֹצֵא מִן העֵץ שהוּא מִתטמֵא טוּמאת אֹהלין אלא הפִשתן בִלבד.
13
בגדים הנוֹגעים במֵת,
אף על פי שהֵם כמֵת לטמֵא אחֵרים שנגעוּ בהן טוּמאת שִבעה אינן כמֵת לטמֵא באֹהל וּבמשא,
שהמשא למֵת עצמוֹ אינוֹ מפֹרש,
כמוֹ שבֵארנוּ,
וּבטוּמאת אֹהל הוּא אוֹמֵר:
"אדם כי ימוּת באֹהל" .
לפיכך, הנוֹשֵא בגדים שנגעוּ במֵת ולֹא נגע בהן,
וכֵן המאהיל עליהן אוֹ שהאהילוּ עליו אוֹ שהיוּ עִמוֹ באֹהל הרי זה טהוֹר.
וכֵן אדם שנִטמא במֵת והאהיל על הכֵלים הרי הֵן טהוֹרים,
שאין טמֵא מֵת מטמֵא אלא במגע בִלבד.
14
המֵת אינוֹ מטמֵא מִשכב וּמוֹשב מִתחתיו ולֹא מדף מֵעל גביו,
אלא אחד כלי שיִגע במֵת מִצִדוֹ אוֹ שיִהיה תחתיו אוֹ על גביו.
:כיצד? עשרה בגדים זה על גב זה והמֵת למעלה,
ועשרה בגדים אחֵרים על גבוֹ מִלמעלה:
בגד הנוֹגֵע בוֹ,
והבגד השֵני שנגע בבגד שנגע בוֹ שניהן טמֵאין טוּמאת שִבעה; והשלישי:
טמֵא טוּמאת ערב,
בין שלמעלה בין שלמטה; והרביעי,
וּמִן הרביעי וּלמטה וּמִן הרביעי וּלמעלה כוּלן טהוֹרין.
מה שאין כֵן בִמטמאי מִשכב וּמוֹשב,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
:במה דברים אמוּרים שכל הבגדים אוֹ הכֵלים שתחתיו ושלמעלה מִמנוּ טהוֹרין? בשלֹא היתה שם טוּמאה רצוּצה ולֹא טוּמאת אֹהל,
אוֹ שהיה מבדיל בינוֹ וּבין הכֵלים אבן,
כמוֹ שיִתבאֵר.