1
אֵלוּ מטמאין במגע וּבמשא וּבאֹהל:
המֵת, אפִלוּ נֵפל שלֹא נִתקשרוּ אֵבריו בגידים,
וכזית מִבשר המֵת,
וכזית נצל,
ואֵבר מִן החי ואֵבר מִן המֵת שיֵש עליהן בשר כראוּי,
והשִדרה, והגוּלגֹלת,
ורֹב בִנינוֹ,
ורֹב מִנינוֹ,
ורֹבע עצמוֹת מִכל מקוֹם אף על פי שאין בהן לֹא רֹב בִנין ולֹא רֹב מִנין,
וּרביעית דם,
וּרביעית דם תבוּסה הכֹל שתים עשרֵה.
2
ואֵלוּ מטמאין במגע וּבמשא ואין מטמאין באֹהל:
אֵבר מִן החי שחסר בשרוֹ,
ואֵבר מִן המֵת שחסר בשרוֹ אוֹ עצמוֹ,
והשִדרה שחסרה ואין בה רֹבע עצמוֹת,
והגוּלגֹלת שחסרה ואין בה רֹבע עצמוֹת,
ועצם אחד אפִלוּ כשעוֹרה,
וארץ העמים,
וּבית הפרס הכֹל שִבעה.
3
הגוֹלֵל והדוֹפֵק מטמאין במגע וּבאֹהל כקבר,
ואינן מטמאין במשא.
הרקב מטמֵא באֹהל וּבמשא,
ואינוֹ מטמֵא במגע.
:טוּמאת רֹבע עצמוֹת באֹהל וטוּמאת רביעית דם וטוּמאת אֵבר שאין עליו בשר כראוּי בין מִן המֵת בין מִן החי יֵראה לי שכוּלן טוּמאתן אינה דין תוֹרה,
שהרי אין הנזיר מגלֵח עליהן,
כמוֹ שבֵארנוּ בִנזירוּת,
ואין חיבין עליהן על ביאת המִקדש,
וכל הטמֵא בטוּמאה של תוֹרה חיב על ביאת המִקדש.
לפיכך אני אוֹמֵר שכל טוּמאה מִן המֵת שאין הנזיר מגלֵח עליה אינה דין תוֹרה.
4
אין רקב המֵת מטמֵא עד שיִקבֵר ערֹם בארוֹן של שיש אוֹ של זכוּכית וכיוֹצֵא בהן,
ויהיה כוּלוֹ שלֵם.
חסר מִמנוּ אֵבר,
אוֹ שנִקבר בִכסוּתוֹ אוֹ בארוֹן של עֵץ אוֹ של מתכת אין רקבוֹ טמֵא,
מִפני שרקב הכסוּת אוֹ רקב העֵץ אוֹ חוּלדת המתכת תִתערֵב ברקב בהויתוֹ.
ורקב המטמֵא שנִתערֵב בוֹ עפר כל שהוּא הרי הוּא בטוּמאתוֹ.
ולֹא אמרוּ רקב אלא למֵת בִלבד,
אבל הרוּג אין לוֹ רקב.
5
קברוּ שני מֵתים כאחד,
אוֹ שגזזוּ שערוֹ אוֹ צִפרניו וּקברוּם עִמוֹ,
אוֹ שקברוּ אִשה עוּברה ועוּברה במֵעיה אין להן רקב.
6
טחן המֵת עד שנעשה רקב אינוֹ מטמֵא עד שירקיב מֵאֵליו.
7
טחנוֹ כוּלוֹ והִניחוֹ עד שהִרקיב,
אוֹ שהִרקיב מִקצתוֹ כשהוּא חי וּמֵת והִרקיב כוּלוֹ הרי זה ספֵק,
ואִם נִטמא לִמלֹא חפנים מֵרקב זה הרי זה טמֵא בספֵק.
8
מלוֹא חפנים ועוֹד מֵעפר הנִמצא תחת המֵת אוֹ מֵעפר הנִמצא בקבר,
ואין ידוּע מה טיבוֹ,
אִם הוּא רקב שמטמֵא באֹהל אוֹ אינוֹ אלא עפר שנִתלכלֵך בנצל המֵת ודמוֹ הרי זה מטמֵא במשא וּבאֹהל,
שהרי יֵש בִמלֹא חפנים ועוֹד מלֹא חפנים רקב.
ויֵראה לי שאף טוּמאה זוֹ מִדִברי סוֹפרים.
9
המֵת שנִשרף ושִלדוֹ קימת,
והיא השִדרה והצלעוֹת הרי זה מטמֵא כמֵת שלֵם,
ואין צריך לוֹמר אִם נחרך.
אבל אִם נִשרף עד שנִתבלבלה צוּרת תבניתוֹ טהוֹר.
וכֵן שפיר מרוּקם שטרפוֹ במים טהוֹר,
שהרי נִתבלבלה צוּרתוֹ.
10
בשר המֵת שנִפרך ונעשה כקמח טהוֹר.
וכֵן אֵפר השרוּפים טהוֹר.
וכֵן התוֹלעים הנהוין מִבשר המֵת,
בין חיים בין מֵתים טהוֹרים.
וּכבר בֵארנוּ שהמֹח כבשר בכל מקוֹם,
בין במֵת בין בִנבֵלה ושרץ.
11
עוֹר האדם כִבשרוֹ,
ואִם עִבדוֹ כל צרכוֹ אוֹ הלך בוֹ כדי עבדה הרי זה טהוֹר מִן התוֹרה.
אבל מִדִבריהם מטמֵא בכזית כִבשר המֵת,
גזֵרה כדי שלֹא להרגיל בני אדם לעבֵד עוֹרוֹת האדם וישתמשוּ בהן.
12
עוֹר הבא כנגד פניו של אדם כשיִוּלֵד,
בין שהיה חי ואִמוֹ חיה בין שנוֹלד מֵת ואִמוֹ מֵתה הרי זה טהוֹר,
מִפני שהוּא כמוֹ פרש אוֹ צוֹאה וקיא וכיוֹצֵא בהן.
13
כל שבמֵת טמֵא,
חוּץ מִן השִנים והשֵער והצִפֹרן,
הוֹאיל וגִזען מחליף.
וּבִשעת חִבוּרן הכֹל טמֵא.
כיצד? המֵת בחוּץ וּשערוֹ בתוֹך הבית נִטמא כל אשר בבית.
וכֵן הנוֹגֵע בִשערוֹ אוֹ בשִניו אוֹ בצִפרניו כשהֵן מחוּברין נִטמא.
:שערוֹ העוֹמֵד להִגזֵז וצִפרנוֹ העוֹמֵד להִנטֵל,
הוֹאיל והֵן עוֹמדין להִנטֵל יֵש בהן ספֵק.
לפיכך, הנוֹגֵע בהן הרי הוּא ספֵק טמֵא.
:כל משקה היוֹצֵא מִן המֵת טהוֹר,
חוּץ מִדמוֹ.
וכל מראֵה דמים מִן המֵת טמֵא,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וּמִפני מה לֹא גזרוּ על משקֵה המֵת כדרך שגזרוּ על משקין היוֹצאין מִכל הטמֵאין? מִפני שהמֵת הכֹל בדֵלין מִמנוּ,
לֹא גזרוּ על משקיו.
14
כבֵד שנִמוֹחה מטמאה בִרביעית,
מִפני שהיא כדם קוֹפה.
דם קטן שיצא כוּלוֹ,
אִם אין בוֹ רביעית טהוֹר,
אף על פי שהוּא כל דם שבוֹ.
15
ואֵלוּ אִם חסרוּ כל שהוּא טהוֹרים:
רביעית דם,
ועצם כשעוֹרה,
וכזית בשר,
וכזית נצל,
וּמלֹא חפנים רקב,
ואֵבר מִן החי שחסר מֵעצמוֹ כל שהוּא.