1
הנֵפל, אף על פי שעדין לֹא נִתקשרוּ אֵבריו בגידין מטמֵא במגע וּבמשא וּבאֹהל כאדם גדוֹל שמֵת,
שנאמר: "הנֹגֵע במֵת לכל נפש אדם" .
וכֵן כזית מִבשר המֵת,
בין לח בין יבֵש כחרס מטמֵא כמֵת שלֵם.
והנצל כבשר,
וּמטמֵא בכזית.
:איזה הוּא נצל? זה הבשר שנִמוֹח ונעשה לֵחה סרוּחה,
והוּא שתִקרֹש אוֹתה הלֵחה הנִמצֵאת מִן המֵת,
שאִם קרשה בידוּע שהיא מִבשרוֹ,
ואִם לֹא קרשה אינה מטמאה,
שמא כֵחוֹ ונֵעוֹ הוּא.
2
אף על פי שהשִעוּרין כוּלן הלכה למֹשה מִסיני הֵן,
אמרוּ חכמים:
תחִלת בריתוֹ של אדם כזית,
וּלפיכך שִעוּר טוּמאת בשרוֹ כזית.
3
אֵבר שנחתך מִן האדם החי הרי הוּא כמֵת שלֵם:
מטמֵא במגע וּבמשא וּבאֹהל,
אפִלוּ אֵבר קטן של קטן בן יוֹמוֹ,
שהאֵברים אין להן שִעוּר.
שנאמר: "וכֹל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב" ,
והדבר ידוּע שדין חלל חרב כדין חלל אבן אוֹ חלל שאר דברים.
מִפי השמוּעה למדוּ שלֹא בא זה אלא לטמֵא נוֹגֵע באֵבר שפלטתוּ החרב.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה האֵבר שלֵם כִבריתוֹ,
בשר וגידים ועצמוֹת,
שנאמר: "אוֹ בעצם אדם" עצם שהוּא כאדם,
מה אדם בשר וגידים ועצמוֹת,
אף אֵבר מִן החי עד שיִהיה כִבריתוֹ,
בשר וגידים ועצמוֹת.
אבל הכוּליה והלשוֹן וכיוֹצֵא בהן,
אף על פי שהֵן אֵבר בִפני עצמוֹ,
הוֹאיל ואין בהן עצם הרי הֵן כִשאר הבשר.
:חסר מִן העצם של אֵבר כל שהוּא הרי האֵבר כוּלוֹ טהוֹר.
חסר מִבשרוֹ:
אִם נִשאר עליו בשר שראוּי לעלוֹת בוֹ ארוּכה בחי ויתרפֵא וישלם הרי זה מטמֵא במגע וּבמשא וּבאֹהל; ואִם לאו מטמֵא במגע וּבמשא,
ואינוֹ מטמֵא באֹהל.
וּבשר הפוֹרֵש מִן החי טהוֹר,
וכֵן עצם בלֹא בשר הפוֹרֵש מִן החי טהוֹר.
4
אֵבר הפוֹרֵש מִן המֵת מטמֵא במגע וּבמשא וּבאֹהל כמֵת,
והוּא שיִהיה שלֵם כִבריתוֹ,
בשר וגידים ועצמוֹת.
חסר עצמוֹ אִם נִשאר עליו בשר כזית,
מטמֵא כמֵת שלֵם.
חסר הבשר:
אִם נִשאר עליו כדי לעלוֹת ארוּכה בחי מטמֵא כמֵת שלֵם; ואִם לאו הרי הוּא כִשאר עצמוֹת המֵתים שאין עליהן בשר.
5
מֹח שבתוֹך העצם הרי הוּא מעלה ארוּכה מִבחוּץ.
לפיכך, קוּלית המֵת,
והוּא העצם הסתוּם מִשני קצוֹתיו,
אִם יֵש בתוֹכה מֹח כדי לעלוֹת ארוּכה הרי זה כמֵת שלֵם.
היה בה מֹח המִתנדנֵד,
אִם יֵש בוֹ כזית הרי זוֹ מטמאה באֹהל; אף על פי שהעצם סתוּם מִכל צדדיו,
טוּמאה בוֹקעת ועוֹלה בוֹקעת ויוֹרדת,
כמוֹ שיִתבאֵר,
שהמֹח כבשר לכל דבר.
6
האֵבר והבשר המדוּלדלין באדם,
אף על פי שאין יכוֹלין לחזֹר ולִחיוֹת טהוֹרין.
מֵת האדם הרי הבשר טהוֹר,
והאֵבר מטמֵא מִשוּם אֵבר מִן החי,
ואינוֹ מטמֵא מִשוּם אֵבר מִן המֵת.
:מה בין אֵבר מִן החי לאֵבר מִן המֵת? אֵבר מִן החי בשר הפוֹרֵש מִמנוּ ועצם הפוֹרֵש מִמנוּ טהוֹרים; ואֵבר מִן המֵת בשר הפוֹרֵש מִמנוּ ועצם הפוֹרֵש מִמנוּ כפוֹרשין מִן המֵת השלֵם,
וּמטמאין בשִעוּרן.
7
וּבין אֵבר מִן החי בין אֵבר מִן המֵת אין להם שִעוּר.
:אמרוּ חכמים:
מאתים שמוֹנה וארבעים אֵברים יֵש באיש,
כל אחד ואחד מֵהן בשר וגידים ועצם,
ואין השִנים מִן המִנין,
וּבאִשה מאתים אחד וחמִשים; כל אֵבר מֵהם שפֵרֵש כִבריתוֹ,
בין מִן החי בין מִן המֵת מטמֵא במגע וּבמשא וּבאֹהל,
חוּץ מִשלֹשה אֵברים יתֵרוֹת שבאִשה שאינן מטמאין באֹהל.
:וכֵן אצבע יתֵרה שיֵש בה עצם ואין בה צִפוֹרן:
אִם נִספרת על גב היד עוֹלה למִנין רֹב האֵברים; ואִם אינה נִספרת מטמאה במגע וּבמשא,
ואינה מטמאה באֹהל,
וטוּמאתה מִדִבריהם.
ואִם היה בה צִפוֹרן הרי היא כִשאר האֵברים.
:וּמִפני מה גזרוּ טוּמאה על אצבע שאינה נִספרת? גזֵרה מִשוּם הנִספרת.
ולמה לֹא טִמאוּה באֹהל? עשוּ לה הכֵר כדי להוֹדיע שטוּמאתה מִדִבריהן מִשוּם גזֵרה,
כדי שלֹא ישרפוּ על טוּמאתה תרוּמה וקדשים.
8
עצמוֹת המֵת שאין עליהן בשר,
אִם נִכרת בהן צוּרת עצמוֹת האדם הרי אֵלוּ מטמאין במגע וּבמשא וּבאֹהל כמֵת שלֵם,
שאני קוֹרֵא בהן 'עצם אדם'.
ואֵלוּ הֵן העצמוֹת שהֵן מטמאין כמֵת:
השִזרה, והגוּלגֹלת,
ורֹב בִנינוֹ,
ורֹב מִנינוֹ.
:השִזרה כיצד? שִזרה שהיא שלֵמה הרי היא כמֵת שלֵם,
ואִם חסרה אפִלוּ חוּליה אחת מִשמוֹנה עשרֵה חוּליוֹת הרי היא כִשאר העצמוֹת.
:הגוּלגֹלת כיצד? גוּלגֹלת שהיא שלֵמה הרי היא כמֵת,
ואִם חסרה כסלע הרי היא כִשאר העצמוֹת.
היוּ בה נקבים קטנים כוּלם מִצטרפין לכסלע.
:כל בִנינוֹ של אדם הוּא שתי השוֹקים והירֵכים והצלעוֹת והשִדרה.
ורֹב בִנינוֹ של מֵת הרי הוּא כמֵת שלֵם.
כיצד? כגוֹן שתי שוֹקיו וירֵך אחת.
ואִם חסֵר רֹב בִנינוֹ כל שהוּא הרי הֵן כִשאר העצמוֹת.
:רֹב מִנינוֹ כיצד? רֹב מִנין עצמוֹת המֵת,
כגוֹן שהיוּ מֵאה חמִשה ועשרים עצם הרי אֵלוּ כמֵת שלֵם.
היוּ מֵאה ארבעה ועשרים הרי הֵן כִשאר העצמוֹת.
אף על פי שהיה אדם זה יתֵר באֵבריו אוֹ חסֵר באֵבריו אין משגיחין אלא על מִנין רֹב כל אדם,
אלא אִם כֵן היתה אצבע שיֵש בה צִפוֹרן אוֹ שהיתה נִספרת על גב היד,
שהיא עוֹלה למִנין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
9
שאר עצמוֹת המֵת,
שאין בהן רֹב מִנין ולֹא רֹב בִנין ולֹא שִדרה שלֵמה ולֹא גוּלגֹלת שלֵמה:
אִם היה בהן רֹבע הקב הרי אֵלוּ מטמאין כמֵת במגע וּבמשא וּבאֹהל; היוּ פחוֹת מֵרֹבע הקב,
אפִלוּ עצם כשעוֹרה מטמֵא במגע וּבמשא,
ואינוֹ מטמֵא באֹהל.
10
היה עצם אחד,
אפִלוּ יֵש בוֹ רֹבע הרי זה מטמֵא במגע וּבמשא,
ואינוֹ מטמֵא באֹהל.
:טוּמאת עצם אחד הלכה היא מִפי הקבלה.
לפי שנאמר:
"וכל הנֹגֵע בעצם" ,
למדוּ מִפי השמוּעה:
אפִלוּ עצם כשעוֹרה מטמֵא במגע וּבמשא.
וּלפי שטוּמאתוֹ הלכה,
הרי היא דין תוֹרה,
לֹא מִדִברי סוֹפרים.
11
מֵת שהִרקיבוּ עצמוֹתיו בקבר ונעשוּ רקב מלֹא חפנים מֵאוֹתוֹ רקב מטמֵא במשא וּבאֹהל כמֵת,
ואינוֹ מטמֵא במגע,
לפי שאי אפשר לִגע בכוּלוֹ,
שהרי אינוֹ גוּף אחד.
ואפילוּ גִבלוֹ במים אינוֹ חִבוּר.
12
דם המֵת מטמֵא כמֵת,
במגע וּבמשא וּבאֹהל,
שנאמר: "בנפש האדם" ,
ונאמר: "כי הדם הוּא הנפש" .
וכמה שִעוּרוֹ? רביעית.
ואפִלוּ תמצית הדם,
כל זמן שיֵש בוֹ אדמדוּמית מטמֵא באֹהל כמֵת.
13
דם החי,
אפִלוּ דם נחירה הרי זה טהוֹר כל זמן שהוּא חי.
נִתערֵב הדם שיצא מִמנוּ באחרוֹנה סמוּך למיתה עִם הדם שיצא מִמנוּ אחר שמֵת,
וכל התערֹבת רביעית,
ואין ידוּע כמה יצא מֵחיים וכמה יצא אחר מיתה,
אפִלוּ חצי רביעית מֵחיים וחציה אחר מיתה הרי זה נִקרא דם תבוּסה,
וּמטמֵא במגע וּבמשא וּבאֹהל,
אלא שטוּמאתוֹ מִדִברי סוֹפרים.
14
הרוּג שהיה מוּטל על המִטה ודמוֹ מנטֵף כשהוּא חי ויוֹרֵד לגוּמא,
וּמֵת, והרי הדם מנטֵף אחר מוֹתוֹ ויוֹרֵד לאוֹתה גוּמה הרי כל הדם שבה טהוֹר,
שטִפה טִפה רִאשוֹנה רִאשוֹנה בטֵלה בדם שיצא מֵחיים.
:יצא מִמנוּ רביעית דם בִלבד,
וספֵק כוּלה מֵחיים ספֵק כוּלה לאחר מיתה הרי זוֹ ספֵק טוּמאה כִשאר הספֵקוֹת,
והנוֹגֵע בה בִרשוּת היחיד טמֵא,
בִרשוּת הרבים טהוֹר,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
15
הקבר, כל זמן שהטוּמאה בתוֹכוֹ מטמֵא במגע וּבאֹהל כמֵת דין תוֹרה,
שנאמר: "אוֹ במֵת אוֹ בעצם אדם אוֹ בקבר" .
ואחד הנוֹגֵע בגגוֹ של קבר אוֹ הנוֹגֵע בִכתליו.
והוּא שיִהיה בנוּי וסתוּם,
ואחר כך יהיה כוּלוֹ מטמֵא במגע וּבאֹהל.
:אבל המעמיד כֵלים אוֹ אבנים וכיוֹצֵא בהן בצִדי המֵת,
וכִסה עליו מִלמעלה בכֵלים אוֹ אבנים וכיוֹצֵא בהם זה הכִסוּי המוּטל מִלמעלה נִקרא גוֹלֵל,
ואֵלוּ הצדדין המעמידין את הגוֹלֵל שהוּא נִשען עליהן נִקראין דוֹפֵק.
וּשניהן, הגוֹלֵל אוֹ הדוֹפֵק,
מטמאין במגע וּבאֹהל כקבר,
וטוּמאתן מִדִברי סוֹפרים,
ואינן מטמאין במשא.
:לפיכך, אִם גרר את הגוֹלֵל בחבלים עד שכִסה בוֹ המֵת,
אוֹ גררוֹ וּשמטוֹ מֵעל המֵת,
אוֹ שגרר הדוֹפֵק עד שהעמיד עליו הגוֹלֵל,
אוֹ שמטוֹ בחבלים מִתחת הגוֹלֵל הרי זה טהוֹר.
וּדברים שסוֹמכין את הדוֹפֵק,
והֵן הנִקראין דוֹפֵק דוֹפקין הרי הֵן טהוֹרים.
16
שדה שנחרש בה הקבר,
ואבדוּ עצמוֹת המֵת בעפרה היא נִקרֵאת בית הפרס,
ועפרה מטמֵא במגע וּבמשא,
שמא יֵש בוֹ עצם כשעוֹרה,
ואינה מטמאה באֹהל.
וכֵן כל ארצוֹת העמים עפרן מטמֵא במגע וּבמשא,
מִפני העצמוֹת שאין נִזהרין בהן.
וטוּמאת בית הפרס וארץ העמים מִדִברי סוֹפרים,
כמוֹ שיִתבאֵר.