1
כל האגוּדוֹת שבשוקים,
וכל הקמחים וכל הסלתוֹת שבשוקים בחזקת מוּכשרין:
האגוּדוֹת מִפני שדרכן לזלֵף המים עליהן תמיד; והקמח והסֹלת לוֹתתין אוֹתוֹ ואחר כך טוֹחנין אוֹתוֹ.
וכֵן חִטים שחוֹלקין אוֹתן ברֵחים אחת לִשתים ואחת לשלֹש כדי לעשוֹת מֵהן מעשֵה קדֵרה,
כמוֹ הריפוֹת וכיוֹצֵא בהן הרי הֵן בחזקת מוּכשרין בכל מקוֹם,
בין של שוקים בין של בתים,
מִפני שלוֹתתין אוֹתן כדי להסיר קלִפתן.
2
כל אֵלוּ שהֵן בחזקת מוּכשרין הרי הֵן בחזקת טוּמאה,
מִפני שהכֹל ממשמשין בהן והֵן מוּכשרין.
ועל כוּלם נאמן עם הארץ לוֹמר:
לֹא הוּכשרוּ,
ואין צריך לוֹמר שאר אכלים שאין להן חזקה,
שעם הארץ נאמן עליהן לוֹמר:
לֹא הוּכשרוּ.
3
כל הדגים בחזקת מוּכשרין,
ואין עם הארץ נאמן עליהן לוֹמר:
לֹא הוּכשרוּ.
לפיכך הדגים לעוֹלם בחזקת טוּמאה.
:הדגים, בין שצדן בחֵרם בין שצדן ביכפוּף וּבין שצדן בִמצוּדה:
אִם לֹא נִעֵר את המצוּדה עליהן לֹא הוּכשרוּ; ואִם נִעֵר הוּכשרוּ.
ואין עם הארץ נאמן לוֹמר:
'לֹא נִערתי את המצוּדה עליהן'.
והרי הֵן בחזקת טוּמאה,
עד שיִתכוֵּן לצוּדן בטהרה.
4
כל הציר בחזקת מוּכשר.
ציר טהוֹר שנפל לתוֹכוֹ מים כל שהֵן הרי הכֹל משקה,
וּמכשיר, וּמִתטמֵא טוּמאת משקין; לפיכך חזקתוֹ טמֵא.
נפל לתוֹכוֹ יין,
דבש וחלב הוֹלכין אחר הרֹב.
וכֵן מי פֵרוֹת שנִתערבוּ בִשאר המשקין הוֹלכין אחר הרֹב.
נִתערבוּ במים כל שהֵן הרי הכֹל משקה,
וּמִתטמֵא טוּמאת משקין,
וּמכשיר. וציר חגבים טמֵאים אינוֹ מכשיר,
אבל מִתטמֵא טוּמאת משקין.
5
הלוֹקֵח ציר מֵעם הארץ משיקוֹ במים וטהוֹר,
שאִם היה רֹב הציר מים,
הרי המים מִטהרין במִקוה,
ואִם היה רוּבוֹ מלֵחה של דגים,
אינה מקבלת טוּמאה,
והמים שבה בטלוּ במִעוּטן.
במה דברים אמוּרים? לִטבֹל בהן פת.
אבל לִקדֵרה מצא מין את מינוֹ ונֵעוֹר,
ונִמצאוּ רֹב המים טמֵאים,
שהמִעוּט שהיה בציר לֹא טהר במִקוה.
6
הפֵרוֹת בכל מקוֹם בחזקת טהרה,
אפִלוּ היה המוֹכֵר גוֹי,
עד שיֵדע שהוּכשרוּ,
אוֹ שהיוּ מִדברים שחזקתן מוּכשרין.
7
האוֹג בכל מקוֹם בחזקת טוּמאה.
וכֵן כל הקִשוּאין והדלוּעין התלוּיוֹת בגמי על פִתחי חנוּיוֹת בחזקת מוּכשרין,
וּטמֵאין.
8
כל הכתוּב בתוֹרה וּבדִברי קבלה מֵהִלכוֹת הטוּמאוֹת והטהרוֹת אינוֹ אלא לעִנין מִקדש וקדשיו וּתרוּמוֹת וּמעשֵר שֵני בִלבד,
שהרי הִזהיר את הטמֵאים מִלהִכנֵס למִקדש אוֹ לאכֹל קֹדש אוֹ תרוּמה וּמעשֵר בטוּמאה.
אבל החוּלין אין בהן אִסוּר כלל,
אלא מוּתר לאכֹל חוּלין טמֵאים ולִשתוֹת משקין טמֵאים.
הרי נאמר בתוֹרה:
"והבשר אשר יגע בכל טמֵא לֹא יֵאכֵל באֵש ישרֵף" ,
מִכלל שהחוּלין מוּתרין,
שאינוֹ מדבֵר אלא בִבשר קדשים.
:אִם כֵן,
מִפני מה נאמר:
הרִאשוֹן שבחוּלין טמֵא והשֵני פסוּל? לֹא שיִהיה אסוּר באכילה,
אלא לִמנוֹת מִמנוּ לתרוּמה ולקֹדש,
שאִם נגע שֵני של חוּלין בִתרוּמה פסלה,
ועשה אוֹתה שלישי,
וכֵן אִם נגע באכלים של קֹדש טִמאן,
ועשה אוֹתן שלישי,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וכֵן האוֹכֵל אֹכל שֵני של חוּלין,
אִם נגע בִתרוּמה פסלה.
9
כשֵם שמוּתר לאכֹל חוּלין טמֵאים ולִשתוֹתן,
כך מוּתר לִגרֹם טוּמאה לחוּלין שבארץ ישראֵל,
ויֵש לוֹ לטמֵא את החוּלין המתוּקנין לכתחִלה.
:וכֵן מוּתר לאדם לִגע בכל הטוּמאוֹת וּלהִתטמֵא בהן,
שהרי הִזהיר הכתוּב את בני אהרֹן ואת הנזיר מִלהִתטמֵא במֵת,
מִכלל שכל העם מוּתרין,
ושאף כֹהנים וּנזירים מוּתרין להִתטמֵא בִשאר טוּמאוֹת חוּץ מִטוּמאת מֵת.
10
כל ישראֵל מוּזהרין לִהיוֹת טהוֹרין בכל רגל,
מִפני שהֵן נכוֹנים להִכנֵס למִקדש ולאכֹל קדשים,
וזה שנאמר בתוֹרה:
"וּבנִבלתם לֹא תִגעוּ" ברגל בִלבד; ואִם נִטמא אינוֹ לוֹקה.
אבל בִשאר ימוֹת השנה אינוֹ מוּזהר.
11
"הטמֵא והטהוֹר יחדו" מִפי השמוּעה למדוּ שהטמֵא והטהוֹר אוֹכלין בִקערה אחת.
אבל לֹא יֹאכל הבעל עִם אִשתוֹ בִקערה אחת כשהיא נִדה ולֹא ישתה עִמה ולֹא תִמזֹג לוֹ את הכוֹס,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ולֹא יֹאכל הזב עִם הזבה,
מִפני הרגֵל עבֵרה,
שמא יבֹא לִבעֹל.
12
אף על פי שמוּתר לאכֹל אכלים טמֵאים ולִשתוֹת משקין טמֵאים,
חסידים הרִאשוֹנים היוּ אוֹכלין חוּליהן בטהרה,
ונִזהרין מִן הטוּמאוֹת כוּלן כל ימיהן,
והֵן הנִקראין פרוּשין.
ודבר זה קדוּשה יתֵרה הוּא ודרך חסידוּת,
שיִהיה אדם נִבדל וּפוֹרֵש מִשאר העם,
ולֹא יגע בהן ולֹא יֹאכל וישתה עִמהן,
שהפרישוּת מביאה לידי טהרת הגוּף מִמעשים הרעים,
וטהרת הגוּף מביאה לידי קדוּשת הנפש מִן הדֵעוֹת הרעוֹת,
וּקדוּשת הנפש גוֹרמת להִדמוֹת בשכינה,
שנאמר: "והִתקדִשתם וִהייתם קדֹשים כי קדוֹש אני" .
:בריך רחמנא דסיען