1
מים שבכֵלים מִתטמֵא בין לרצוֹן בין שלֹא לרצוֹן,
וּמטמֵא אכלים וכֵלים בין שנפל עליהן ברצוֹן בין שנפל שלֹא ברצוֹן.
אבל מים שבקרקעוֹת,
כגוֹן מי בוֹרוֹת שיחין וּמערוֹת וּמי גבאים שאין בהן ארבעים סאה אין מִתטמאין אלא לרצוֹן ואין מטמאין אלא ברצוֹן.
:כיצד? מים שבקרקע שאין בהן ארבעים סאה,
בין שאינן שאוּבין בין שהיוּ שאוּבין,
שנפל לתוֹכן המֵת אוֹ שהלך בהן הטמֵא הרי אֵלוּ טהוֹרין.
אבל אִם שתה מֵהן אדם טמֵא,
אוֹ שמִלֵא מֵהן בִכלי טמֵא,
אוֹ שנפלוּ לתוֹכן משקין טמֵאים ברצוֹן הרי אֵלוּ טמֵאין ואף על פי שהֵן בקרקע.
:שתה מֵהן הטהוֹר אחר שנִטמאוּ בקרקע אוֹ שמִלֵא מֵהן בִכלי טהוֹר נִטמא השוֹתה ונִטמא הכלי,
שהרי ברצוֹן שתה אוֹ מִלֵא.
נפל לתוֹכן כִכר של תרוּמה הרי הוּא טהוֹר כשהיה,
שאין מטמאין אלא לרצוֹן.
לפיכך, אִם הֵדיח ידוֹ והוֹציא הכִכר נִטמא הכִכר במים שבידיו,
שהרי הֵן ברצוֹן.
2
מי גבאין וכיוֹצֵא בהן מִמים שבקרקעוֹת,
כגוֹן מי בוֹרוֹת ושיחין וּמערוֹת וּמי תמצית שפסקוּ וּמִקווֹת שאין בהן ארבעים סאה,
שנִטמאוּ, וירדוּ להן גשמים ורבוּ מי גשמים עליהן,
אף על פי שלֹא שטפוּ הרי הֵן טהוֹרים.
:לפיכך, כל המים שבקרקעוֹת,
כגוֹן מי גבאים וכיוֹצֵא בהן,
בִשעת הגשמים הכֹל בחזקת טהרה.
3
פסקוּ הגשמים:
הקרוֹבים לעיר אוֹ לדרך טמֵאים,
שהֵן בחזקת ששתה מֵהן הטמֵא ושמִלֵא מֵהן בכֵלים טמֵאים; והרחוֹקים טהוֹרים,
עד שיהלכוּ רֹב האדם.
הלכוּ הכֹל בחזקת טוּמאה,
שההוֹלכין בשירוֹת שוֹתין וּממלאין מֵהן.
:במה דברים אמוּרים? בגבא שאפשר לִשתוֹת מִמנוּ.
אבל בגבא שאי אפשר לִשתוֹת מִמנוּ אלא בדֹחק גדוֹל הרי זה בחזקת טהרה,
עד שיִמצא מקוֹם פרסוֹת רגלי אדם אוֹ פרסוֹת רגלי בהֵמה גסה נִכרת בוֹ.
מצא פרסוֹת רגלי בהֵמה דקה הרי זה טהוֹר,
שאפשר שירדה ושתת.
4
חזקת טיט וּגמוּמיוֹת שבפִתחי חנוּיוֹת בִרשוּת הרבים בִשעת הגשמים שהֵן טהוֹרין.
פסקוּ הגשמים הרי הֵן כמי שפיכוּת.
ושבשוקים הוֹלכין בהן אחר הרֹב.
:גבא שנפל לתוֹכוֹ יין אוֹ חלב אוֹ דבש הוֹלכין אחר הרֹב.
נפל לתוֹכוֹ שמן,
אף על פי שהִקפיאהוּ הרי זה מִתטמֵא וּמטמֵא שלֹא ברצוֹן,
לפי שאי אפשר לוֹ לצֵאת ידי צִחצוּחי
5
שמן. וּשאר המשקין חוּץ מִן המים הרי הֵן בקרקע כמוֹת שהֵן בכֵלים,
דין אחד הוּא.
6
מי תמצית שלֹא פסקוּ,
אף על פי שאין בהן ארבעים סאה,
הוֹאיל והֵן בקרקע והרי המים נִמשכין וּבאין להן אינן מקבלין טוּמאה; ואף על פי ששתה מֵהן הטמֵא,
וּמִלֵא מֵהן בִכלי טמֵא,
אוֹ נתן לתוֹכן מים טמֵאים הרי הֵן טהוֹרין לכל דבר.
7
מי שהיה אוֹכֵל תרוּמה בידים טמֵאוֹת,
כגוֹן דבֵלה שלֹא הוּכשרה,
והִכניס ידוֹ לתוֹך פיו לִטֹל צרוֹר:
אִם הפך נִטמֵאת הדבֵלה ברירוֹ,
שהרי נִטמא בידוֹ מִפני שעקרוֹ; ואִם לֹא הפך טהוֹרה,
שהמשקה שבפיו קֹדם שיהפכנוּ אוֹ ימצֹץ אוֹתוֹ להוֹציאוֹ דוֹמה למים שלֹא נִתלשוּ אלא עדין הֵן בקרקע,
שאין מִתטמאין ולֹא מטמאין אלא ברצוֹן,
כמוֹ שבֵארנוּ,
וזה אין רצוֹנוֹ אלא לִטֹל הצרוֹר.
:היה פוּנדיוֹן לתוֹך פיו וּפשט ידוֹ לנטלוֹ,
והדבֵלה בתוֹך פיו,
אִם הִניחוֹ לִצמאוֹ הרי זה הרֹק כעקוּר,
ונִטמֵאת הדבֵלה מֵחמת משקֵה פיו שנִטמא מֵחמת ידיו.
8
האִשה שהיתה אוֹכלת אכלים של תרוּמה שאינן מוּכשרין,
והיתה גוֹרפת את התנוּר הטמֵא,
והִכה הקוֹץ ויצא מִמנה דם,
וּמצצה אצבעה מִפני הדם,
אוֹ שנִכות ונתנה אצבעה בתוֹך פיה נִטמֵאת התרוּמה שבפיה,
שהרי רצוֹנה להוֹציא המשקה מִפיה וּלעקרוֹ בִמציצת אצבעה.