1
הבוֹצֵר ענבים לִמכֹר בשוּק אוֹ ליבשן לֹא הוּכשרוּ לטוּמאה עד שיִפלוּ עליהן משקין לִרצוֹנוֹ,
כִשאר האכלין.
אבל הבוֹצֵר לִדרֹך הוּכשר לטוּמאה אף על פי שלֹא נפלוּ משקין על הבציר כלל,
ואִם נגעה בוֹ טוּמאה נִטמא.
ודבר זה גזֵרה מִדִברי סוֹפרים.
:וּמִפני מה גזרוּ על הבוֹצֵר לגת שהוּא מוּכשר? שפעמים שאדם נִכנס לכרמוֹ לידע אִם הִגיע להִבצֵר,
וסוֹחֵט אשכוֹל של ענבים לִבדֹק בוֹ,
וּמזלפוֹ על גבי הענבים הבצוּרוֹת,
שהרי הכֹל לִדריכה עוֹמֵד.
:ועוֹד, מִפני שאינוֹ מקפיד עליו,
הרי הוּא מִתמעֵך ויֵצאוּ מימיו,
והוּא מקפיד עליהן שלֹא יזוּבוּ בקרקע,
ונִמצא מוּכשר בהן.
לפיכך גזרוּ שהבוֹצֵר לגת הוּכשר.
2
הבוֹצֵר ענבים שאִם לֹא מצא להן שוּק מחזירן לגת לֹא הוּכשרוּ עד שיבֹאוּ לִרשוּת הגת.
וכֵן הזיתים שבאוּ לִרשוּת הבד הוּכשרוּ,
כמוֹ שיִתבאֵר.
3
הבוֹצֵר ענבים וּנתנם בעביט,
אוֹ ששטחן על גבי העלין הוּכשרוּ במשקין היוֹצאין מֵהן,
שהרי דעתוֹ על המשקין וּלפיכך שטח על העלין אוֹ נתן לתוֹך העביט שהוּא כמוֹ בוֹר.
לפיכך, אִם נטל מֵהן טמֵא אוֹ מי שידיו טמֵאוֹת טִמאן.
:בצר ונתן לסלים אוֹ במשטיח של אדמה לֹא הוּכשרוּ,
שהרי אינוֹ מקפיד על המשקה היוֹצֵא מֵהן.
לפיכך נוֹטֵל הטמֵא מֵהן ואוֹכֵל,
ואף על פי שהֵן מבוּקעוֹת וּמנטפוֹת לגת הרי הגת טהוֹרה,
שהרי לֹא הוּכשרוּ,
והרי נִבצרוּ לאכילה.
:וכֵן הנוֹטֵל מִן הסלים וּמִן המשטיח של אדמה ואכל,
והוֹתיר כִסאה וּכסאתים וּזרקן לגת,
ואף על פי שהיין מנתֵז על הענבים לֹא הוּכשרוּ.
4
ענבים שהיוּ בסלים אוֹ במשטיח של אדמה,
ולקח מֵהן לדרכן הוּכשרוּ.
לפיכך צריך לִקח בידים טהוֹרוֹת,
כדי שלֹא יטֹל מֵהן הטמֵא ויטמאן.
5
כרם שהוּא עוֹמֵד בבית הפרס הבוֹצֵר אוֹתוֹ לגת אינוֹ מוּכשר כל זמן שהוּא בבית הפרס; הוֹאיל וטוּמאת בית הפרס מִדִבריהם,
והבוֹצֵר לגת הוּכשר מִדִבריהם,
הֵקֵלוּ בִגזֵרה זוֹ,
ולֹא גזרוּ עליה שיִהיה מוּכשר עד שיֵצֵא מִבית הפרס.
:לפיכך, הרוֹצה לִבצֹר בבית הפרס לגת בטהרה מטהֵר את הבוֹצרים ואת הכֵלים,
וּמזה עליהם שלישי וּשביעי וּמעריב שִמשן,
כדי להכיר שאין מקִלין טוּמאת בית הפרס אלא מִפני שהיא ספֵק.
:ואחר כך נִכנסין וּבוֹצרין,
וּמוֹציאין חוּץ לבית הפרס,
ואחֵרים טהוֹרים מקבלין מֵהן וּמוֹליכין לגת.
ואִם נגעוּ אֵלוּ באֵלוּ טמֵאים,
וּמטמאין את הענבים,
שהאנשים שבבית הפרס טמֵאים,
וּמטמאין לאוֹתן שבחוּץ ועוֹשין אוֹתן רִאשוֹן,
והֵן מטמאין את הענבים,
שהרי הוּכשרוּ מִשיֵצאוּ חוּץ לבית הפרס.
6
המוֹסֵק את זיתיו לִכבשין אוֹ למכרן בשוּק לֹא הוּכשרוּ עד שיִפלוּ עליהן משקין ברצוֹן,
כִשאר האכלים.
וכֵן המוֹסֵק זיתיו לִדרֹך בבית הבד לֹא הוּכשרוּ עד שתִגמֵר מלאכתן.
וּמִפני מה יוּכשרוּ הזיתים שנִגמרה מלאכתן? שחזקתן שהוּכשרוּ במֹחל שלהן,
שהרי רוֹצה בקיוּמוֹ כדי שיִהיוּ נוֹחין לִדרֹך.
אבל קֹדם שתִגמֵר מלאכתן אין המֹחל היוֹצֵא מֵהן מכשיר,
מִפני שאינוֹ רוֹצה בקיוּמוֹ.
:לפיכך, זיתים שלֹא נִגמרה מלאכתן שנפלוּ עליהן משקין טמֵאים אין טמֵא אלא מקוֹם מגען,
ככל האכלין שלֹא הוּכשרוּ.
נפלוּ עליהן משקין טמֵאים אחר שנִגמרה מלאכתן נִטמאוּ כוּלן,
שהמשקין הטמֵאין מטמאין את המֹחל שבהן,
והמֹחל מטמֵא את כוּלן,
שהמֹחל שיצא מֵהן אחר גמר מלאכתן חשוּב משקה,
וּמִתטמֵא וּמכשיר.
7
חבית של זיתים מגוּלגלים צריך לִנקֹב החבית כדי שיֵצֵא המֹחל,
ואִם לֹא נקב הרי אֵלוּ מוּכשרין.
נקבה וּסתמוּה שמרים,
והרי הֵן בלוּלין במֹחל אינן מוּכשרין,
מִפני שאינן בִרצוֹנוֹ,
שהרי נקב אוֹתה.
8
זיתים שמסקן לִדריכה,
מֵאימתי גמר מלאכתן? מִשתִגמֵר מסיקתן ויהיוּ מוּנחין וּמוּכנין לִדריכה.
ואף על פי שלֹא נפלוּ עליהן משקין ולֹא יצאוּ מֵהן משקין,
הוֹאיל ונִגמרה מלאכתן הוּכשרוּ.
אבל קֹדם שתִגמֵר מלאכתן,
אף על פי שנִתמעכוּ והֵזיעוּ ונִתחברוּ במשקיהן אינן מוּכשרין.
:גמר מִלִמסֹק זיתיו,
אבל עתיד לִקח זיתים אחֵרים וּלהוֹסיף עליהן,
אפִלוּ אינוֹ עתיד להוֹסיף אלא קב אוֹ קבים לֹא הוּכשרוּ.
אִם הערים עליהן הרי אֵלוּ מוּכשרים.
:גמר מִלִקח,
אבל עתיד לִלווֹת וּלהוֹסיף,
ואֵרעוֹ אֵבל אוֹ אֹנס אוֹ נִתעסֵק במִשתה ולֹא הוֹסיף עדין לֹא נִגמרה מלאכתן,
ואינן מקבלין טוּמאה,
ואפִלוּ זבים וזבוֹת מהלכין עליהן,
טהוֹרין.
9
העוֹטֵן זיתיו בִשני בתים,
כיון שגמר אחד מֵהן הוּכשרוּ לקבֵל טוּמאה.
10
המוֹסֵק זיתיו בגליל העליוֹן ועתיד להוֹרידן לגליל התחתוֹן אין מקבלין טוּמאה עד שיוֹרידֵם לגליל התחתוֹן,
והוּא שחשב עליהן קֹדם שיִמסֹק.
אבל אִם חשב עליהן אחר שיִמסֹק אין המחשבה מוֹעלת,
אלא הוּכשרוּ.
גמר את זיתיו ועתיד למכרן לֹא הוּכשרוּ.
עתיד לחפוֹתן בעלין הוּכשרוּ,
וּמקבלין טוּמאה.
11
הלוֹקֵח מעטן זיתים מִן הגוֹי,
אִם יֵש מסיק על פני האדמה יֵעשוּ בטוּמאה,
שזה בחזקת שגמר.
ונאמן עם הארץ לוֹמר:
'מעטן זה לֹא גמרתיו'.
12
הרוֹצה לִטֹל מִזיתים שלֹא נִגמרה מלאכתן ולִדרֹך הרי זה נוֹטֵל מֵהן בטוּמאה וּמוֹליך לבית הבד בטוּמאה וּמכסה השאר בטוּמאה ואינוֹ חוֹשֵש,
שהרי לֹא הוּכשרוּ כדי שיקבלוּ טוּמאה.
13
המניח את זיתיו בכֹתש כדי שימתינוּ ויהיוּ נוֹחין להִכתֵש הרי אֵלוּ מוּכשרים.
הִניחם שימתינוּ ושיִמלחֵם אחר שימתינוּ אינן מוּכשרין,
שהרי דעתוֹ עליהן לִכבשין.
14
הפוֹצֵע זיתים של תרוּמה בידים טמֵאוֹת פסלן,
שפציעתן היא גמר מלאכתן.
פצען לספגן במלח לֹא הוּכשרוּ.
וכֵן אִם פצען לידע אִם יֵש בהן שמן והִגיעוּ להִמסֵק לֹא הוּכשרוּ.
15
המניח זיתים בגת לגרגרם וּליבשם,
אפִלוּ הֵן רוּם אמה אינן מוּכשרין.
נתנן בבית שיִלקוּ,
אף על פי שהוּא עתיד להעלוֹתן לגג,
אוֹ שנתנן בגג שיִלקוּ,
אף על פי שהוּא עתיד שיִפתחֵם ויפרֹס אוֹתן הרי אֵלוּ מוּכשרין.
נתנן בבית עד שיִשמֹר את גגוֹ אוֹ עד שיוֹליכֵם למקוֹם אחֵר אינן מוּכשרין,
שעדין לֹא נִגמרה מלאכתן.
16
העוֹטֵן זיתיו בִרשוּת עם הארץ,
וּנעלוֹ וחתם אינוֹ חוֹשֵש שמא יֵש לוֹ מפתֵח אחֵר וחוֹתם אחֵר.
אף על פי שמצא חוֹתם מקוּלקל וּמפתֵח פתוּח הרי אֵלוּ טהוֹרים.
וחוֹתם שאמרוּ אפִלוּ צרוֹר אוֹ קיסם.
היוּ שם חוֹרין וּסדקין אינוֹ חוֹשֵש שמא מכניס קנה וּמסיטן.
היוּ שם חלוֹנוֹת של ארבעה טפחים נִדוֹנוֹת כִפתחים.
17
הדוֹרֵך בטוּמאה,
ורצה לטהֵר כלי בית הבד והעֵקל מִן המשקין הטמֵאים שנִבלעוּ בהן כיצד יעשה? כֵלים של עֵץ ושל אבנים מדיחן; ושל נצרים וכיוֹצֵא בהן מנגבן; ושל גמי מישנן כל שנים עשר חֹדש,
אוֹ חוֹלטן בחמין אוֹ במי זיתים,
אוֹ מניחן תחת צִנוֹר שמימיו מקלחין אוֹ לתוֹך מעין שמימיו רוֹדפין שתים עשרֵה שעוֹת,
ואחר כך מטביל הכֵלים שצריכין טבילה,
וּמִשתמֵש בהן בטהרה.