1
כבר בֵארנוּ שהשִבעה משקין בִלבד הֵן שמִתטמאין אוֹ מכשירין,
והשאר קרוּיין מי פֵרוֹת ואינן מִתטמאין ולֹא מכשירין.
ושִבעה משקין שמנינוּ תוֹלדוֹתיהן כיוֹצֵא בהן.
2
תוֹלדוֹת המים הֵן היוֹצֵא מִן העין וּמִן האֹזן וּמִן החֹטם וּמִן הפה,
וּמי רגלי בני אדם,
בין גדוֹלים בין קטנים; כל אֵלוּ היוֹצאין מִן האדם משקין הֵן,
בין שיצאוּ לדעתוֹ של אדם בין שיצאוּ שלֹא לדעתוֹ.
אבל מי רגלי בהֵמה והמלח שנִמחת הרי הֵן כמי פֵרוֹת,
לֹא מִתטמאין ולֹא מכשירין.
3
הדם המנוּי מִן המשקין הוּא הדם השוֹתֵת בִשעת שחיטה מִן הבהֵמה והחיה והעוֹפוֹת הטהוֹרים.
אבל דם הקִלוּח אינוֹ מכשיר,
שעדין חיים הֵן,
והרי הוּא דוֹמה לדם מכה אוֹ לדם הקֵז.
השוֹחֵט ונִתז דם על האכלים,
ונִתקנֵח הדם בין סימן לסימן הרי זה ספֵק,
לפיכך תוֹלין עליו,
לֹא אוֹכלין ולֹא שוֹרפין.
:תוֹלדוֹת לדם:
דם הקֵז של אדם שהוֹציאוֹ לִשתיה; אבל אִם הוֹציאוֹ לִרפוּאה טהוֹר ואינוֹ מכשיר.
וכֵן דם שחיטה בבהֵמה וּבחיה וּבעוֹפוֹת הטמֵאים,
והדם היוֹצֵא עִם הלֵחה ועִם הראי,
ודם השחין ואבעבוּעוֹת,
ותמצית הבשר כל אֵלוּ אינן מִתטמאין ולֹא מכשירין,
אלא הרי הֵן כִשאר מי פֵרוֹת.
ודם השרץ כִבשרוֹ,
מטמֵא ואינוֹ מכשיר,
ואין לנוּ כיוֹצֵא בוֹ.
4
מי החלב הרי הֵן כחלב.
וחלֵב האדם שאינוֹ צריך לוֹ אינוֹ משקה,
לֹא מִתטמֵא ולֹא מכשיר.
לפיכך, חלֵב הזכר אינוֹ משקה.
וכֵן חלֵב בהֵמה וחיה שיצא שלֹא לרצוֹן,
כגוֹן שזב מֵהדד מֵאיליו אוֹ שחלבוֹ כמִתעסֵק.
אבל חלֵב האִשה,
בין שיצא לרצוֹן בין שיצא שלֹא לרצוֹן סתמוֹ משקה,
וּמִתטמֵא אוֹ מכשיר,
מִפני שהוּא ראוּי לתינוֹק.
5
המשקין שיוֹצאין מִן הטמֵאין,
שאוֹתן המשקין אבוֹת טוּמאוֹת מטמאין בלֹא הכשֵר,
שהטוּמאה וההכשֵר באין כאחת.
ואֵלוּ הֵן:
זוֹב של זב,
ושִכבת זרעוֹ,
וּמימי רגליו,
וּרביעית דם מִן המֵת,
ודם הנִדה.
:וכֵן דם מגֵפתוֹ של זב וחבֵריו,
וחלב של אִשה,
ודִמעת עינם,
עִם שאר תוֹלדוֹת המים היוֹצאין מֵהן מטמאין כמשקין טמֵאין,
שמטמאין בלֹא כוּנה,
שמשקין טמֵאין מטמאין לרצוֹן ושלֹא לרצוֹן.
לפיכך, נִדה אוֹ זבה שנטף חלב מִדדיה לאויר התנוּר נִטמא התנוּר וכל מה שבתוֹכוֹ.
6
כבר בֵארנוּ שהמשקין היוֹצאין מִטבוּל יוֹם אינן טמֵאים,
לפיכך אִם נפלוּ אפִלוּ על כִכר של תרוּמה אינוֹ מוּכשר עד שיִפלוּ לרצוֹן,
כִשאר המשקין הטהוֹרים שאין מכשירין אלא לרצוֹן.
7
הזֵעה והלֵחה הסרוּחה והראי,
וּמשקין היוֹצאין מִבן שמוֹנה חדשים,
והשוֹתה מי טבריה וכיוֹצֵא בהן אף על פי שיוֹצאין נקיים כל אֵלוּ אינן חשוּבין משקה,
ולֹא מִתטמאין ולֹא מכשירין.
8
השוֹתה שאר משקין ויצאוּ הרי הֵן משקין כשהיוּ,
שאין שאר המשקין טהוֹרים בגוּף.
:כיצד? שתה מים טמֵאים והקיאן הרי אֵלוּ טמֵאים,
מִפני שלֹא טהרוּ ביציאתן.
שתה מים טמֵאים וטבל ואחר כך הקיאן,
אוֹ שנִסרחוּ ואחר כך הקיאן,
אוֹ שיצאוּ מִלמטה אף על פי שלֹא טבל הרי הֵן טהוֹרין.
שתה שאר משקין טמֵאין,
אוֹ שאכל אכלין טמֵאים,
אף על פי שטבל ואחר כך הקיאן טמֵאים,
לפי שאינן טהוֹרים בגוּף.
נִסרחוּ אוֹ שיצאוּ מִלמטה הרי הֵן טהוֹרין.
9
כבר בֵארנוּ שהזֵעה אינה משקה.
אפִלוּ שתה משקין טמֵאין והֵזיע זֵעתוֹ טהוֹרה.
אבל הבא במים שאוּבין והֵזיע זֵעתוֹ טמֵאה.
ואִם נִסתפֵג מִן המים השאוּבין ואחר כך הֵזיע זֵעתוֹ טהוֹרה.
10
זֵעת בתים שיחין וּמערוֹת וּבוֹרוֹת אינה משקה,
ואפִלוּ היוּ טמֵאים הרי זֵעתן טהוֹרה.
אבל זֵעת המרחץ כמים,
ואִם היתה המרחץ טמֵאה זֵעתה טמֵאה,
ואִם היתה טהוֹרה והִכניס בה פֵרוֹת הוּכשרוּ.
הִכניס לה כֵלים הרי המים שעליהן כִתלוּשין ברצוֹן,
וּמכשירין.
11
הברֵכה שבבית,
והבית מֵזיע מֵחמתה,
אִם היתה הברֵכה טמֵאה זֵעת כל הבית שמֵחמתה טמֵאה.
12
שתי ברֵכוֹת בבית,
אחת טמֵאה ואחת טהוֹרה:
המֵזיע קרוֹב לטמֵאה טמֵא; קרוֹב לטהוֹרה טהוֹר; מחצה למחצה טמֵא.
13
המֹחל כשמן.
משקין המנטפין מִן סלי זיתים וענבים אינן משקה,
ולֹא מִתטמאין ולֹא מכשירין עד שיכנֵס אוֹתן בִכלי.
14
השוֹקֵל ענבים בכף מֹאזנים היין שבכף אינוֹ משקה,
עד שיערה אוֹתוֹ לתוֹך הכלי; הרי זה דוֹמה לסלי זיתים וענבים שמנטפין.
15
הדוֹרֵס ענבים של תרוּמה בחבית,
אף על פי שהיין צף על גבי ידיו הרי הכֹל טהוֹר.
16
משקֵה בית המִטבחים שבעזרה,
והוּא דם הקדשים והמים שמִשתמשין בהן שם טהוֹרין לעוֹלם,
ואינן מִתטמאין ולֹא מכשירין.
ודבר זה הלכה מִפי הקבלה.
לפיכך כל דמי הזבחים אינוֹ מקבֵל טוּמאה ואינוֹ מכשיר.
:והוֹאיל ודם הקדשים אינוֹ מכשיר,
קדשים שנִשחטוּ בעזרה לֹא הוּכשרוּ בדם שחיטה,
ואין לִבשר הקדשים הכשֵר אלא במשקין שיִפלוּ על הבשר חוּץ מִמשקֵה בית המִטבחים.
17
פרת קדשים שהעבירה בנהר,
וּשחטה, ועדין משקה טוֹפֵח עליה הרי זוֹ מוּכשרת.
לפיכך, אִם נִמצֵאת מחט טמֵאה בִבשרה הרי הבשר טמֵא.
וכֵן אִם היתה הפרה חסוּמה מִחוּץ לירוּשלים,
אף על פי שאין המחט ידוּעה הרי הבשר טמֵא,
מִפני שנגע בכֵלים הנִמצאין חוּץ לירוּשלים.
:נִמצֵאת המחט בפרש הבשר טהוֹר.
וּבין כך וּבין כך הידים טהוֹרוֹת,
שאין טוּמאת הידים במִקדש,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:במה דברים אמוּרים? לִהיוֹת הבשר טמֵא בדין תוֹרה.
אבל להִתטמֵא מִדִבריהם אין הקֹדש צריך הכשֵר,
אלא חִבת הקֹדש מכשרת הבשר,
ואִם נגעה בוֹ טוּמאה בין קלה בין חמוּרה נִפסל,
ואף על פי שלֹא הוּכשר במשקה,
כמוֹ שבֵארנוּ.