1
חלוֹת אוֹ כִכרים שכִנסן,
והיוּ נוֹשכוֹת זוֹ בזוֹ ודעתוֹ להפרישן,
אוֹ שאפה חלה על גבי חלה בתנוּר ועדין לֹא קרמוּ פניה,
ונגע טבוּל יוֹם באחת מֵהן לֹא פסל אלא החלה שנגע בה.
וכֵן המים שהִרתיחוּ ונעשוּ כקוּבה,
והגריסין שהִרתיחוּ רתיחה רִאשוֹנה,
ויין חדש ואֹרז שהִרתיחוּ,
ונגע טבוּל יוֹם ברתיחה אינן חִבוּר,
ולֹא פסל אלא הרתיחה בִלבד.
וּבִשאר כל הטוּמאוֹת,
בין קלוֹת בין חמוּרוֹת הכֹל חִבוּר.
:אבל חלוֹת שהיוּ נוֹשכוֹת זוֹ בזוֹ ואין דעתוֹ להפריש,
אוֹ שאפה חלה על גבי חלה ונשכוּ וקרמוּ בתנוּר,
וּרתיחת המים שאינה מחוּלחלת כקוּבה,
וּרתיחת גריסין שניה,
וּרתיחת יין ישן,
וּרתיחת השמן בין ישן בין חדש,
וּרתיחת עדשים הרי אֵלוּ חִבוּר בִטבוּל יוֹם,
ואין צריך לוֹמר בִשאר טוּמאוֹת.
2
בצֵק שיצא בִשעת אפיה ונִמצא באמצע הכִכר כמוֹ מסמֵר יוֹצֵא,
וכֵן קצת הבצֵק שנִמשך ונחרר בעֵת אפיה והוּא הנִקרא חרחוּר,
אִם היוּ פחוּתין מִכאצבע ונגע טבוּל יוֹם בהן פסל כל הכִכר.
וכֵן אִם נגע בגרגֵר מלח קטן שבכִכר נִפסל כל הכִכר,
ואין צריך לוֹמר בכל הטוּמאוֹת.
:אבל צרוֹר שבכִכר אוֹ תוּרמוֹס וגרגֵר מלח גדוֹל וחרחוּר יתֵר מִכאצבע שנגע בהן אפִלוּ אב הטוּמאה הכִכר טהוֹר,
ואין צריך לוֹמר בִטבוּל יוֹם.
3
רקיק שנחרר חציה וחציה קים הרי זה אינוֹ חִבוּר.
נחרר האמצע והצדדין קימין אינן חִבוּר זה לזה אפִלוּ באב הטוּמאה,
ואין צריך לוֹמר בִטבוּל יוֹם.
:בשר קֹדש שקרם עליו המרק ונגע טבוּל יוֹם בקוֹפה החתיכוֹת מוּתרוֹת.
נגע בחתיכה החתיכה וכל העוֹלים עִמה חִבוּר.
וכֵן בתבשיל קִטניוֹת שקרם על גבי פרוּסוֹת.
שמן שהוּא צף על גבי יין ונגע טבוּל יוֹם בשמן לֹא פסל אלא השמן.
4
ירק תרוּמה,
וּביצה טרוּפה וּנתוּנה על גביו,
ונגע טבוּל יוֹם בביצה לֹא פסל אלא קלח שכנגדוֹ.
ואִם היתה כמין כוֹבע אינוֹ חִבוּר.
5
חוּט של ביצה שקרם על דפנה של לפס,
ונגע בוֹ טבוּל יוֹם מִן השפה ולִפנים חִבוּר.
נגע מִן השפה ולחוּץ אינוֹ חִבוּר.
וכֵן בקִטניוֹת שקרמוּ על שפת הקדֵרה.
6
חבית שנִקבה,
בין מִשוּליה בין מִצדדיה,
וסתם טבוּל יוֹם הנקב בידוֹ נִפסלה כוּלה.
7
המערה מִכלי לִכלי,
ונגע טבוּל יוֹם בקִלוּח משערין זה שנגע בוֹ באחד וּמֵאה,
שתרוּמה טמֵאה שנִתערבה באחד וּמֵאה בטלה במִעוּטה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת תרוּמוֹת.
8
טבוּל יוֹם שהיה תוֹרֵם את הבוֹר,
ונפלה מִמנוּ חבית של תרוּמה ושקעה בבוֹר של יין,
ונגע ביין שבבוֹר:
מִן השפה ולחוּץ אינוֹ חִבוּר; וּמִן השפה ולִפנים חִבוּר.
ואִם היה הבוֹר פיטס,
אפִלוּ היה כלי גדוֹל שמחזיק מֵאה כוֹר כוּלוֹ חִבוּר,
ואִם נגע במִקצת היין,
פסל התרוּמה שבחבית שבקרקע הכלי.
9
הסֹלת של מנחוֹת,
והלבֹנה, והקטֹרת,
והגחלים, שנגע טבוּל יוֹם במִקצתן פסל את כוּלן.
במה דברים אמוּרים? בגחלים שחוֹתה במחתה ביוֹם הכִפוּרים,
שהמחתה שחוֹתה בה נִכנס להיכל.
אבל גחלים שחוֹתה בכל יוֹם כשהוּא מערה מִמחתה של כסף לשל זהב,
אִם נִתפזרוּ מִן הגחלים אין בהן קדוּשה,
אלא מכבדן לאמה.
10
מִקפה של חוּלין אוֹ רקיק של חוּלין,
ושמן של תרוּמה צף על גביהן,
ונגע טבוּל יוֹם בשמן לֹא פסל אלא השמן בִלבד.
ואִם חִבֵץ כל מקוֹם שהלך השמן,
פסל.
11
ירק של חוּלין שבִשלוֹ בשמן של תרוּמה ונגע בוֹ טבוּל יוֹם לֹא פסל אלא מקוֹם מגעוֹ.
12
המִקפה של תרוּמה והשוּם והשמן של חוּלין שנגע טבוּל יוֹם במִקצתן פסל את כוּלן.
13
המִקפה של חוּלין והשוּם והשמן של תרוּמה שנגע טבוּל יוֹם במִקצתן לֹא פסל אלא מקוֹם מגעוֹ.
אִם היה השוּם מרוּבה הוֹלכין אחר הרֹב.
:אימתי? בִזמן שהֵן גוּש בקערה.
אבל אִם היה מפוּזר במדוֹכה,
ונגע במִקצתוֹ לֹא פסל אלא מקוֹם מגעוֹ,
מִפני שהוּא רוֹצה בפִזוּרוֹ.
וּשאר כל הנִדוֹכין שדרכן לדוּכן במשקין,
כגוֹן השוּם בשמן,
אִם דכן שלֹא במשקין וקִבצן,
אף על פי שהֵן גוּש בקערה,
ונגע בהן לֹא פסל אלא מקוֹם מגעוֹ,
שהרי הֵן כעִגוּל של דבֵלה,
שאִם נִטמא מִקצתוֹ לֹא נִטמא כוּלוֹ.
14
עִסה שקרא שֵם חלתה בִצפוֹנה אוֹ בִדרוֹמה,
וכֵן קִשוּת שקרא שֵם תרוּמתה בִצפוֹנה אוֹ בִדרוֹמה הרי זה חִבוּר,
ואִם נגע טבוּל יוֹם במִקצת העִסה נִפסלה חלתה.
נִטלה חלתה מִתוֹכה וחזרה לתוֹכה אינה חִבוּר.
15
עִסה שנִדמעה אוֹ שנִתחמצה בִשאוֹר של תרוּמה אינה נִפסלת בִטבוּל יוֹם.
16
עִסה שהוּכשרה במשקין ונִלוֹשה במי פֵרוֹת,
ונגע בה טבוּל יוֹם לֹא פסל אלא מקוֹם מגעוֹ.
17
מעשֵר רִאשוֹן שהוּכשר,
ונגע בוֹ טבוּל יוֹם אוֹ ידים מסֹאבוֹת מפרישין מִמנוּ תרוּמת מעשֵר בטהרה,
מִפני שמעשֵר רִאשוֹן כחוּלין,
וּטבוּל יוֹם וידים מסֹאבוֹת אינן פוֹסלין את החוּלין,
שהשלישי בחוּלין טהוֹר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:וכֵן האִשה שהיא טבוּלת יוֹם לשה את העִסה וקוֹצה לה חלה,
וּמפרשתה וּמנחתה בִכלי,
ונוֹתנת הכלי עִם שאר העִסה כאחת,
וּמקפת על הכֹל,
כדי לִתרֹם מִן המוּקף,
ואחר כך קוֹראה לה שֵם ואוֹמרת:
'הרי זוֹ חלה'.
וּמִשתִקרא לה שֵם לֹא תִגע בה,
שלֹא תִפסֹל אוֹתה.
וכך היא עוֹשה אִם לשה בערֵבה שהיא טבוּלת יוֹם.
18
לגין שהוּא טבוּל יוֹם שמִלאהוּ מֵחבית מעשֵר שלֹא נִטלה תרוּמתוֹ,
ואמר: 'הרי זוֹ תרוּמת מעשֵר על מה שבחבית אחר שתחשך' הרי זוֹ תרוּמה טהוֹרה,
לפי שאינה נעשית תרוּמת מעשֵר עד שתחשך,
כפי תנאוֹ,
ואחר שתחשך יעריב שִמשוֹ של לגין ויטהר.
נִשברה החבית קֹדם שתחשך הלגין בטִבלוֹ.
נִשבר הלגין החבית בטִבלה.
19
טבוּל יוֹם מִטוּמאת מֵת וּמִבעילת נִדה עוֹשה בבית הבד.
וכֵן שאר הטמֵאים שטבלוּ עוֹשין בִטהרוֹת,
חוּץ מִן הזב והזבה בשביעי שלהן,
שאף על פי שטבלוּ,
לֹא יעשוּ בבית הבד ולֹא יתעסקוּ בִטהרוֹת,
שמא יראוּ ונִמצאוּ טמֵאים למפרֵע,
שהרי סוֹתרין הכֹל,
כמוֹ שנִתבאֵר.