1
הנִצוֹק אינוֹ חִבוּר לֹא לטוּמאה ולֹא לטהרה.
כיצד? היה מערה משקין טהוֹרים לתוֹך כלי טמֵא,
ואפִלוּ על גבי השרץ הרי העמוּד הנִצוֹק טהוֹר,
ואִם קלט מִן המשקין הנִגרים מִן האויר,
הרי זה שקלט טהוֹר,
ואין צריך לוֹמר שהמשקין שמערה מֵהן טהוֹרים.
2
במה דברים אמוּרים? בשעֵרה מִצוֹנֵן לצוֹנֵן,
אוֹ מֵחם לחם,
אוֹ מֵחם לצוֹנֵן.
אבל המערה משקין טהוֹרים צוֹנין לתוֹך משקין טמֵאים חמין הרי הנִצוֹק חִבוּר ונִטמא,
ונִטמאוּ המשקין הצוֹנין כוּלן שהוּא מערה מֵהן,
ונִטמא הכלי שמערה מִמנוּ מֵחמת המשקין שבתוֹכוֹ,
שהרי נִטמאוּ.
וּמִפני מה אמרוּ המערה מִצוֹנֵן לחמין חִבוּר? לפי שענן החמין עוֹלה כתימרוֹת עשן וּמִתערֵב בנִצוֹק וּבמים שבכלי העליוֹן וּמטמֵא הכֹל,
שהענן העוֹלה מִן החמין משקין הוּא חשוּב.
3
לפיכך, האִשה שהיוּ ידיה טהוֹרוֹת והֵגיסה בִקדֵרה טמֵאה,
והֵזיעוּ ידיה מֵהבל הקדֵרה נִטמאוּ ידיה כאִלוּ נגעה במשקה שבקדֵרה.
וכֵן אִם היוּ ידיה טמֵאוֹת והֵגיסה בִקדֵרה והֵזיעוּ ידיה נִטמא כל מה שבקדֵרה כאִלוּ נגעה במשקה שבקדֵרה.
4
דבש הזיפים וּדבש הצפחת הנִצוֹק שלהן חִבוּר,
ואפִלוּ היה מערה מִצוֹנֵן אל צוֹנֵן,
מִפני שיֵש להן ריר והרי הֵן נִמשכין כדבק.
לפיכך, כל האכלים אין הנִצוֹק שלהן חִבוּר ואפִלוּ היוּ עבים הרבֵה,
כגוֹן הגריסין והחֵלב המוּתך וכיוֹצֵא בהן,
לפי שאין להן ריר.
וכֵן שאר כל המשקין אין הנִצוֹק שלהן חִבוּר,
אלא אִם כֵן עֵרה מִצוֹנֵן לחם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
5
הנִצוֹק אינוֹ חִבוּר לטהרה.
כיצד? שאִם עֵרה מים טמֵאים מִכלי אבן וכיוֹצֵא בהן לתוֹך המִקוה אין אוֹמרין:
מִשהִגיע קצת הנִצוֹק למִקוה טהרוּ המים,
אלא הרי הֵן בטוּמאתן עד שישיק המִקוה לכוּלן מִצד אחד,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:וכֵן הקטפרֵס שיֵש עליו משקה טוֹפֵח אינוֹ מחברן לִשאר המשקין שבמִדרוֹן לֹא לטוּמאה ולֹא לטהרה.
אבל המשקין שבאשבֹרן כוּלן חִבוּר לטוּמאה ולטהרה.
6
ערֵבה שהיא קטפרֵס,
ועליה משקה טוֹפֵח,
ושלֹש חתיכוֹת אכלים טמֵאים בכביצה מוּנחין עליה זוֹ למטה מִזוֹ אינן מִצטרפוֹת.
היוּ שתים הרי אֵלוּ מִצטרפוֹת.
ואִם היה תחתיהן משקה עוֹמֵד,
אפִלוּ כעין החרדל הרי זה מצרֵף את כוּלן.
7
כבר בֵארנוּ שטבוּל יוֹם אינוֹ מטמֵא חוּלין כלל,
אבל פוֹסֵל אכלי תרוּמה וּמשקֵה תרוּמה ועוֹשה הכֹל שלישי.
וכֵן אִם נגע באכלי קֹדש אוֹ משקֵה קֹדש פסלן ועשה אוֹתן רביעי.
8
יֵש דברים שאינן חִבוּר בִטבוּל יוֹם אף על פי שהֵן חִבוּר בכל הטוּמאוֹת,
אלא אִם נגע בהן טבוּל יוֹם לֹא פסל אלא זה שנגע בוֹ,
ואִלוּ היה הנוֹגֵע בִמקוֹם טבוּל יוֹם אדם אחֵר היה פוֹסֵל הכֹל.
:אפִלוּ היה הנוֹגֵע אדם שאכל אכלים טמֵאים אוֹ שתה משקין טמֵאים,
שהיא טוּמאה קלה הרי זה פסל הכֹל שלֹא פסלוֹ טבוּל יוֹם.
ואין צריך לוֹמר שאִם היה הנוֹגֵע אב טוּמאה אוֹ רִאשוֹן,
שהוּא מטמֵא הכֹל.
וּמִפני מה הֵקֵלוּ בִטבוּל יוֹם? מִפני שכבר טהר,
ואינוֹ מחוּסר אלא הערֵב שמש.
:ועוֹד הֵקֵלוּ בִטבוּל יוֹם,
שיֵש אכלים שהֵן מיוּחדין לאדם וּמִתטמאין בכל הטוּמאוֹת,
והֵן טהוֹרוֹת בִטבוּל יוֹם,
ואֵלוּ הֵן:
השעוֹרה והכוּסמת בִזמן שאינן קלוּפין.
אבל בִזמן שהֵן קלוּפין,
והחִטה אף על פי שאינה קלוּפה,
והקצח, והשוּמשוּם נִפסלין בִטבוּל יוֹם,
ואין צריך לוֹמר שהֵן מִתטמאין בכל הטוּמאוֹת.
9
כל ידוֹת האכלים שהֵן חִבוּר באב הטוּמאה הרי הֵן חִבוּר בִטבוּל יוֹם.
וכֵן כל האֹכל שנִפרס וּמעֹרה במִקצת,
שהוּא חִבוּר באב הטוּמאה כך הוּא חִבוּר בִטבוּל יוֹם.
וכל שאינוֹ חִבוּר בִטבוּל יוֹם הרי הוּא חִבוּר בידים.
וגם זה חֹמר בטוּמאת הידים מִטבוּל יוֹם.