1
האגוֹזים והשקֵדים שנִסדקה קלִפתן עדין הוּא חִבוּר לאֹכל,
עד שיִרצֹץ את הקלִפה.
2
ביצה מגוּלגלת,
מִשיִקֹב בה מקוֹם לגמעה מִמנוּ אין שאר קלִפתה חִבוּר.
וּשלוּקה קלִפתה חִבוּר,
עד שיִרצֹץ את הקלִפה.
ואִם נִתבלה בִקלִפתה,
אף על פי שרִצצה כוּלה חִבוּר.
3
עצם שיֵש בוֹ מֹח חִבוּר,
עד שיִרצֹץ.
צמר שבראשי הכבשים ושֵער שבִזקן התישים,
אף על פי שחרכן באוּר הרי הֵן חִבוּר,
עד שיתחיל לִתלֹש.
4
כנפי חגבים וקשקשי דגים,
אף על פי שהעביר סכין עליהן חִבוּר,
עד שיתחיל לקלֵף.
:הרִמוֹן שפֵרדוֹ חִבוּר,
עד שיקיש עליו בקנה.
5
השרביטין של תמרים אינן חִבוּר זה לזה.
6
מלפפוֹן שחתכוֹ וּנתנוֹ על השוּלחן חִבוּר,
עד שיתחיל לפרֵק.
הִתחיל לפרֵק חתיכה וכל העוֹלה עִמה חִבוּר,
והשאר אינוֹ חִבוּר.
פיקה התחתוֹנה חִבוּר לעצמה,
ואינה חִבוּר לחתיכוֹת.
:היוּ שנים אוֹ שלֹשה מלפפוֹנוֹת,
וחתך כל אחד מֵהן והִניחם על השוּלחן,
והִתחיל באחד מֵהן זה שהִתחיל בוֹ חִבוּר,
והשאר אינוֹ חִבוּר.
אפִלוּ אמר:
'חציוֹ אני אוֹכֵל שחרית וחציוֹ ערבית' זה החֵצי שהִתחיל בוֹ חִבוּר,
והשאר אינוֹ חִבוּר.
7
המחתֵך ירקוֹת וכיוֹצֵא בהן לבשֵל,
אף על פי שלֹא מֵרֵק והִבדיל אינוֹ חִבוּר,
אלא אִם נִטמא זה לֹא נִטמא זה,
אף על פי שהוּא מעֹרה בוֹ.
חתך לִכבֹש אוֹ לִשלֹק אוֹ להניח על השוּלחן הרי זה חִבוּר,
ואפִלוּ הִתחיל לפרֵק מה שחתך,
N
8
כל אֹכל שעדין לֹא פֵרקוֹ חִבוּר,
ואִם נִטמא מִקצתוֹ נִטמא כוּלוֹ.
9
אֹכל שנִפרס וּמעֹרה במִקצת,
ונגע טמֵא באחד מֵהן:
אִם אחז בזה שנגע בוֹ והשֵני עוֹלה עִמוֹ הרי זה חִבוּר; ואִם כשאוֹחֵז בזה הטמֵא וּמגביהוֹ ישמֵט האחֵר ויפֹל אינוֹ חִבוּר,
אלא הרי זה האחֵר כנוֹגֵע ברִאשוֹן שנִטמא.
10
כל האכלים שהיוּ עלים אוֹ קלחים מחוּברים בהם את שדרכוֹ להֵאחֵז בעלה,
אוֹחזין אוֹתוֹ בעלה; בקלח,
אוֹחזים אוֹתוֹ בקלח:
אִם נִתלה עִמוֹ הרי זה חִבוּר בִטבוּל יוֹם,
ואין צריך לוֹמר בִשאר טוּמאוֹת.
וכֵן אִם היה לוֹ יד אוֹחזין אוֹתוֹ ביד שלוֹ.
היה לוֹ יד ועלה אוֹחזין אוֹתוֹ באי זה מֵהן שיִרצה.
לֹא היה לוֹ לֹא יד ולֹא עלה בזה אמרוּ:
אִם אוֹחֵז בטמֵא והשֵני עוֹלה עִמוֹ חִבוּר; ואִם לאו אינוֹ חִבוּר.
11
האגוֹזין שקִבצן בעוּקציהן כשהֵן רכין ואמנן כוּלן כמוֹ חבל,
וכֵן הבצלים שחִברן כדרך הזֹאת הרי אֵלוּ חִבוּר.
הִתחיל לפרֵק באגוֹזין וּלפקֵל בבצלים אין השאר חִבוּר.
אפִלוּ היוּ לפניו מֵאה כוֹר אין כוּלן חִבוּר,
שהרי הוֹכיח שדעתוֹ לפרֵק הכֹל.
12
קליעה של שוּם שנפלוּ משקין על אחד מֵהן הוּא טמֵא וחבֵרוֹ טהוֹר,
שאין חִבוּר אדם חִבוּר לכל דבר.
וכֵן אתרוֹג שנִפרס וּתחבוֹ בכוּש אוֹ בקיסם אינוֹ חִבוּר.
13
עִסה שלשה במי פֵרוֹת הרי זוֹ אינה חִבוּר,
שאין לך דבר שמחבֵר את האכלים אלא שִבעה משקין בִלבד.
14
הממעֵך אכלים זה בזה וקִבצן,
כגוֹן הדבֵלה והתמרים והצִמוּקין שקִבצן ועשין גוּף אחד אינן חִבוּר.
לפיכך עִגוּל של דבֵלה שנפלוּ משקין טמֵאים על מִקצתוֹ הרי זה נוֹטֵל מִמנוּ מקוֹם המשקה בִלבד,
והשאר טהוֹר.
15
התמרים והגרוֹגרוֹת ששלקן ונעשוּ אֹם הרי אֵלוּ חִבוּר.
16
הזיתים שעטנן ונעשוּ גוּש אחד הרי זה חִבוּר,
מִפני שמִתחִלה לֹא נתנן למעטן אלא על מנת שיינקוּ זה מִזה.
לפיכך, שרץ שנִמצא על אֹם של זיתים,
והֵן הזיתים שנעשוּ כוּלן גוּף אחד,
אפִלוּ נגע בכשעוֹרה הכֹל טמֵא,
שהכֹל גוּף אחד.
:היתה לוֹ אֹם של זיתים ועתיד להפכה,
כיון שתקע בה את היתֵד,
אף על פי שיֵש בה גוּשין הרבֵה אינן חִבוּר.
ואִם מִשהפכה נעשוּ אֹם אינן חִבוּר.
17
אֹכל פרוּד שהוּא כוּלוֹ מכוּנס ודבֵק זה בזה,
אף על פי שאינוֹ חִבוּר להִתטמֵא ואינוֹ כגוּף אחד,
כמוֹ שבֵארנוּ הרי הוּא מִצטרֵף לכביצה לטמֵא אכלים אחֵרים.
ואִם לֹא כנסוֹ,
אלא הרי הוּא מפֹרד כמעשֵה קדֵרה והקִטניוֹת אינוֹ מִצטרֵף,
עד שיקבצֵם ויעשֹה אוֹתן גוּש אחד.
:היוּ גוּשים הרבֵה זה בצד זה,
ונגע אב הטוּמאה באחד מֵהן הרי הוּא רִאשוֹן,
והגוּש שבצִדוֹ שֵני,
והגוּש שבצד השֵני שלישי,
ושבצד השלישי רביעי.
18
כִכר של תרוּמה שהיתה רִאשוֹן לטוּמאה,
והִשיך לה אחֵרוֹת כוּלן רִאשוֹן; פֵרשה היא רִאשוֹן וכוּלן שניוֹת.
היתה שניה והִשיך לה אחֵרוֹת כוּלן שניוֹת; פֵרשה היא שניה וכוּלן שלישיוֹת.
היתה שלישית והִשיך לה אחֵרוֹת היא שלישית וכוּלן טהוֹרוֹת,
בין שפֵרשוּ בין שלֹא פֵרשוּ.
19
כִכרוֹת של תרוּמה נוֹשכוֹת זוֹ בזוֹ,
נִטמֵאת אחת מֵהן בשרץ כוּלן רִאשוֹן,
ואף על פי שפֵרשוּ אחר מִכאן.
נִטמֵאת אחת מֵהן במשקין טמֵאים כוּלן שניוֹת,
ואף על פי שפֵרשוּ אחר מִכאן.
נִטמֵאת אחת מֵהן בידים כוּלן שלישיוֹת,
ואף על פי שפֵרשוּ,
מִפני שהיוּ גוּף אחד בִשעת טוּמאתן.