1
ידוֹת האכלים הֵן העֵצים הרכין הסמוּכין לאֹכל שהאֹכל נִתלה בהן מִן האילן,
כמוֹ עוּקצי התאֵנים והאגסים וּקצת האשכוֹל,
וכֵן הגרעינין וכיוֹצֵא בהן מִדברים שהאֹכל צריך להן.
ושוֹמרי האכלים הֵן הקלִפה שעל האֹכל שהיא שוֹמרת אוֹתוֹ,
וכֵן כל כיוֹצֵא בה.
2
כל שהוּא יד ואינוֹ שוֹמֵר מִתטמֵא וּמטמֵא ולֹא מִצטרֵף; וכל שהוּא שוֹמֵר,
אף על פי שאינוֹ יד מטמֵא וּמִתטמֵא וּמִצטרֵף; וכל שאינוֹ לֹא שוֹמֵר ולֹא יד אינוֹ מִתטמֵא ולֹא מטמֵא,
ואין צריך לוֹמר שאינוֹ מִצטרֵף.
:כיצד מִתטמֵא וּמטמֵא ואינוֹ מִצטרֵף? שאִם נגעה טוּמאה ביד נִטמא האֹכל התלוּי בוֹ; ואִם נגעה טוּמאה באֹכל נִטמֵאת היד,
ואין היד מִצטרפת עִם האֹכל להשלימוֹ לכביצה אוֹ לחצי פרס.
אבל אִם היה שוֹמֵר הרי זה מִצטרֵף לכביצה ולחצי פרס.
3
כשֵם שיד לטוּמאה,
כך יֵש יד להכשֵר,
שאִם הוּכשר היד הוּכשר כל האֹכל התלוּי בוֹ.
ויֵש יד לפחוֹת מִכזית,
ויֵש שוֹמֵר לפחוֹת מִכפוֹל.
ושוֹמֵר שחִלקוֹ אינוֹ מִצטרֵף עִם האֹכל.
4
וּמִנין לשוֹמרי אכלים שהֵן מִתטמאין עִם האכלין כשהֵן מחוּברין בהן? שנאמר:
"על כל זרע זֵרוּע אשר יזרֵע" כדרך שבני אדם מוֹציאין לזרע:
חִטין בשעריהן,
וּשעוֹרים בִקלִפיהן,
ועדשים בִקלִפיהן,
והוּא הדין לִשאר השוֹמרין.
5
וּמִנין לידוֹת האכלים שהֵן מִתטמאוֹת וּמטמאוֹת כשהֵן מחוּברין עִם האכלים? שנאמר:
"טמֵא הוּא לכם" לכל שבצרכיכם.
6
הבוֹצֵר לגת אין לוֹ ידוֹת,
שהרי אין לוֹ צֹרך ביד,
מִפני שמוֹצֵץ את המשקה.
7
הקוֹצֵר לסִכוּך אין לוֹ ידוֹת,
שהרי אינוֹ צריך ליד.
8
כל ידוֹת האכלים שבססן בגֹרן טהוֹרים.
9
פסיגה של אשכוֹל שרִקנה טהוֹרה; ואִם נִשתיֵר בה גרגֵר אחד הרי זוֹ יד לאוֹתוֹ גרגֵר,
וּמקבלת טוּמאה.
וכֵן שרביט תמרה שרִקנוֹ טהוֹר; שיֵר בוֹ תמרה אחת טמֵא.
וכֵן שרביט קִטניוֹת שרִקנוֹ טהוֹר; שיֵר בוֹ גרגֵר אחד מקבֵל טוּמאה.
10
לעוֹלם אין שוֹמֵר על גבי שוֹמֵר,
אלא שוֹמֵר אחד בִלבד הסמוּך לאֹכל הוּא הנחשב עִמוֹ.
11
שלֹש קלִפוֹת בבצל:
פנימית בין שלֵמה בין קדוּדה מִצטרפת; אמצעית שלֵמה מִצטרפת,
קדוּדה אינה מִצטרפת; החיצוֹנה בין כך וּבין כך טהוֹרה.
12
כל הקלִפין מִתטמאוֹת וּמטמאוֹת וּמִצטרפוֹת,
מִפני שהֵן שוֹמֵר.
קלִפי פוֹלין וּקלִפי תוּרמוֹסין:
זרקן אינן מִתטמאוֹת; כנסן לאכלין מִתטמאין.
ואִם נִשאר בהן אֹכל בין כך וּבין כך מִתטמאין.
קלִפי מלפפוֹן,
אף על פי שאין בהן מִתוֹך המלפפוֹן מִתטמאוֹת טוּמאת אכלין.
:השעוֹרים: בִזמן שהֵן יבֵשים קלִפתן מִצטרפת עִמהן; וּבִזמן שהֵן לחין אין מִצטרפת.
אבל החִטה,
בין לחה בין יבֵשה קלִפתה מִצטרפת.
13
כל הגרעינין מִתטמאוֹת וּמטמאוֹת ולֹא מִצטרפוֹת,
חוּץ מִגרעינת הרֹטב.
אבל של תמרה יבֵשה אין מִצטרפת.
14
החוֹתל שעל הגרעינה של רֹטב אינוֹ מִצטרֵף,
ושעל גרעינת היבֵשה מִצטרֵף; מִפני שהוּא דבוּק באֹכל נחשב כאֹכל.
15
גרעינה של רֹטב שיצאת מִקצתה כל שכנגד האֹכל מִצטרֵף,
והיוֹצֵא אינוֹ מִצטרֵף.
וכֵן עצם שיֵש עליו בשר כל שכנגד הבשר מִצטרֵף.
היה עליו הבשר מִצד אחד אין מִצטרֵף מִמנוּ אלא העצם שתחת הבשר,
עד חלל העצם.
ואִם לֹא היה לעצם חלל רוֹאין אוֹתוֹ כאִלוּ הוּא כעבי האֵזוֹב,
וּשאר העצם אין מִצטרֵף; שהעצמוֹת לבשר כמוֹ שוֹמֵר הֵן חשוּבין.
16
קוּליה שהיה עליה בשר,
אפִלוּ כפוֹל גוֹרֵר את כוּלה לטוּמאה.
17
גרעיני זיתים וגרעיני תמרה,
אף על פי ששלקן לאכלים אין מִתטמאין.
18
גרעיני חרוּבין,
אף על פי שכנסן לאכלים אין מִתטמאין.
שלקן לאכלים מִתטמאין.
19
אֵלוּ מִתטמאין וּמטמאין וּמִצטרפין:
שרשי השוּם והבצלים והקפלוֹטוֹת בִזמן שהֵן לחים,
והפִטמה שלהן בין לחה בין יבֵשה,
והעמוּד שהוּא מכוּוּן כנגד האֹכל,
ושרשי החזרים והנפוּס,
ושֹרש צנוֹן גדוֹל מִצטרֵף והסיב שלוֹ אינוֹ מִצטרֵף,
ושרשי המִנתה והפֵגם,
ושרשי ירקוֹת שדה וירקוֹת גִנה שעקרן לִשתלים,
והשִזרה של שִבֹלת והלבוּש שלה,
ועוּקצי תאֵנים וּגרוֹגרוֹת והכליסין והחרוּבין.
20
ואֵלוּ מִתטמאין וּמטמאין ולֹא מִצטרפין:
שרשי השוּם והבצלים והקפלוֹטוֹת בִזמן שהֵן יבֵשים,
והעמוּד שאינוֹ מכוּוּן כנגד האֹכל,
וּמלעין של שִבלים,
והֵן השערוֹת השחֹרוֹת שברֹאש השִבֹלת שהֵן דוֹמין כמוֹ מסר,
ועוּקצי האגסין והקרוּסטמֵלין והפרישין והעוּזררין,
ועֹקץ דלעת טפח הסמוּך לאֹכל,
ועֹקץ קוּנדס טפח.
:וכֵן יד הפרכיל טפח מִכאן וטפח מִכאן,
והפרכיל הוּא השריג שהאשכוֹלוֹת תלוּיין בוֹ,
ויד האשכוֹל כל שהוּא,
וּזנב האשכוֹל שרִקנוֹ,
ויד המכבֵד של תמרה ארבעה טפחים,
והמכבֵד הוּא העֵץ האדֹם שהשרביטין תלוּיין בוֹ והתמרים דבוּקוֹת בשרביטין,
וקנה של שִבֹלת שלֹשה טפחים,
ויד כל הנִקצרין שלֹשה טפחים,
ושאין דרכן להִקצֵר ידיהן ושרשיהן כל שהֵן כל אֵלוּ מִתטמאין וּמטמאין ולֹא מִצטרפין,
מִפני שהֵן ידוֹת אכלים.
21
ואֵלוּ לֹא מִתטמאין ולֹא מטמאין ולֹא מִצטרפין:
שאר כל העקצים,
ושרשי קוּלסי אכרוּב,
וחִלפוֹת תרדין וחִלפוֹת הלפת,
והֵן העִקרין שנִשארוּ בקרקע כשלקטוּ הכרוּב והלפת וחזרוּ והחליפוּ,
וכל השרשין שדרכן להִגזֵז שנעקרוּ עִם האֹכל.
:הפִטמה של רִמוֹן מִצטרפת,
והנֵץ שלוֹ אינוֹ מִצטרֵף.
22
הרִמוֹן והאבטיח שנִמוֹק מִקצתוֹ אין הנִשאר חִבוּר לאוֹתוֹ שנִמוֹק,
ואין הנִשאר מִן הקלִפה מִצטרֵף,
שהרי אין שמירתוֹ מוֹעלת כלוּם.
וכֵן אִם היה שלֵם מִכאן וּמִכאן ונִמוֹק מִן האמצע אין הצדדין חִבוּר זה לזה,
ואין קלִפתוֹ מִצטרפת.
עלי ירקוֹת ירוּקין מִצטרפין,
וּלבנים אינם מִצטרפין,
שהרי אינן כלוּם.