1
כבר בֵארנוּ שאין האכלין מִתטמאין עד שיוּכשרוּ,
ושכל אֹכל שאינוֹ מיוּחד למאכל אדם אינוֹ מקבֵל טוּמאה עד שייחדוֹ לאדם.
2
אֹכל שהוּא מיוּחד לאדם במקוֹם זה ואינוֹ מיוּחד לאדם במקוֹם אחֵר במקוֹם שהוּא מיוּחד בוֹ אינוֹ צריך מחשבה ליחדוֹ לאדם,
וּבמקוֹם שאינוֹ מיוּחד בוֹ צריך מחשבה ליחדוֹ לאדם ואחר כך יקבֵל טוּמאה.
וכל אֹכל שסוֹפוֹ לטמֵא אדם וכֵלים אינוֹ צריך הכשֵר.
3
יֵש אכלין שצריכין הכשֵר ואינן צריכין מחשבה,
ויֵש שצריכין מחשבה ואינן צריכין הכשֵר,
ויֵש שצריכין מחשבה והכשֵר,
ויֵש שאינן צריכין לֹא מחשבה ולֹא הכשֵר.
:כיצד? כל האכלין המיוּחדין לאדם בכל מקוֹם צריכין הכשֵר ואין צריכין מחשבה.
דגים טהוֹרים וחגבים טהוֹרים בכל מקוֹם,
וחגבים טמֵאים ודגים טמֵאים בכפרין הרי הֵן מיוּחדין לאדם,
וּצריכין הכשֵר ואין צריכין מחשבה.
וכֵן חֵלב בהֵמה טהוֹרה שמֵתה צריך הכשֵר ואינוֹ צריך מחשבה בכל מקוֹם.
:ואֵלוּ צריכין מחשבה והכשֵר:
בשר הפוֹרֵש מִן החי,
בין מִן האדם בין מִן הבהֵמה בין מִן העוֹף,
ונִבלת העוֹף הטמֵא; וחֵלב בהֵמה טהוֹרה שחוּטה בכפרים,
אף על פי שהוּכשר בשחיטה צריך הכשֵר שֵני אחר המחשבה; וּשאר כל ירקוֹת השדה,
כגוֹן שמרקעין והבצלים הקשים ביוֹתֵר והפִטריוֹת,
וכֵן חגבים ודגים קטנים צריכין מחשבה בכפרים.
:עלשין שזרען לבהֵמה ונִמלך עליהן לאדם אינן מקבלין טוּמאה עד שיחשֹב עליהן אחר שיִתלשוּ,
שמחשבת חִבוּר אינה מחשבה.
ועלשין שלִקטן לִבהמתוֹ והדיחן,
ונִמלך עליהן לאדם צריכין הכשֵר שֵני אחר המחשבה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן.
:האלל: אִם חשב עליו לאכילה מקבֵל טוּמאת אכלים; ואִם לֹא חשב עליו הרי הוּא כעֵץ ואינוֹ מקבֵל טוּמאה.
וכֵן העצמוֹת המחוּברין בבשר,
והגידים, והמקוֹמוֹת הרכים מִן הקרנים וּמִן הטלפים,
והכנפים, והנוֹצה,
והמקוֹמוֹת הרכים מִן הצִפרנים וּמִן החרטוֹם המוּבלעין בבשר צריכין מחשבה והכשֵר.
:ואֵלוּ שאין צריכין לֹא מחשבה ולֹא הכשֵר:
נִבלת בהֵמה טהוֹרה בכל מקוֹם,
ונִבלת העוֹף הטהוֹר וחֵלב בהֵמה טמֵאה בכרכין אין אחד מֵאֵלוּ צריך מחשבה,
לפי שהֵן מיוּחדין למאכל אדם,
ואינן צריכין הכשֵר,
מִפני שסוֹפן לטמֵא אדם וכֵלים בכזית,
וכל המטמֵא טוּמאה חמוּרה אינוֹ צריך הכשֵר.
:ואֵלוּ צריכין מחשבה ואין צריכין הכשֵר נִבלת העוֹף הטהוֹר בכפרים,
ונִבלת בהֵמה טמֵאה בכל מקוֹם.
והוּא שחשב על פחוֹת מִכזית.
אבל כזית אב טוּמאה הוּא.
4
ישראֵל ששחט בהֵמה טמֵאה לנכרי,
ושחט בה שנים הרי זוֹ מִתטמאה טוּמאת אכלים כל זמן שהיא מפרכסת,
ואינה צריכה מחשבה,
שהרי ישראֵל שחטה לאכילת הגוֹי,
ואין לך מחשבה גדוֹלה מִזוֹ; ואינה צריכה הכשֵר,
לפי שסוֹפה לטמֵא טוּמאה חמוּרה.
:שחט בה אחד אוֹ שנחרה אינה מִטמאה טוּמאת אכלין.
וכֵן גוֹי ששחט בהֵמה טהוֹרה לישראֵל,
ושחט בה שנים אוֹ רֹב שנים מִתטמאה טוּמאת אכלים כל זמן שהיא מפרכסת,
ואינה צריכה הכשֵר.
שחט בה אחד אוֹ נחרה אינה מִתטמאה טוּמאת אכלין,
והרי היא כִשאר הנבֵלוֹת.
5
החוֹתֵך בשר מֵאֵבר מִן החי של בהֵמה,
ואחר כך חשב עליו צריך הכשֵר.
חשב עליו ואחר כך חתכוֹ אינוֹ צריך הכשֵר,
מִפני שמטמֵא טוּמאה חמוּרה כִנבֵלה,
וכל המטמֵא טוּמאה חמוּרה אינוֹ צריך הכשֵר.
6
פחוֹת מִכזית מִנִבלת בהֵמה טמֵאה שחשב עליו,
והִשלים עליו כביצה מאכלים אחֵרים אין הכֹל צריך הכשֵר,
הוֹאיל וּפחוֹת מִכזית שבִכלל הביצה אִם הִשלימוֹ לכזית מטמֵא טוּמאה חמוּרה.
:וכֵן כזית מִנִבלת בהֵמה טמֵאה שחשב עליה,
וחִפה אוֹתה בבצֵק עד שהִשלים לכביצה,
הוֹאיל ואינוֹ מטמֵא במגע מִפני הבצֵק הרי זה צריך מחשבה.
ואין הבצֵק הזה צריך הכשֵר,
הוֹאיל וכל השִעוּר הזה מטמֵא במשא מִפני כזית נבֵלה שבתוֹכוֹ; אף על פי שאינוֹ מטמֵא במגע,
הרי סוֹפוֹ לטמֵא טוּמאה חמוּרה,
לפיכך אין צריך הכשֵר.
7
פחוֹת מִכזית מִבשר המֵת שהִשלים עליו כביצה מִשאר אכלין הכֹל צריך מחשבה,
שהרי בטֵל הכֹל אֵצל כל אדם,
ואין הכֹל צריך הכשֵר,
מִפני בשר המֵת שבִכללוֹ.
8
כזית מִן המֵת שחִפהוּ בבצֵק הכֹל מִתטמֵא טוּמאה חמוּרה.
9
החוֹתֵך בשר מֵאדם חי להאכילוֹ לכלב,
אִם חשב עליו למאכל אדם הרי זה צריך מחשבה ואינוֹ צריך הכשֵר.
10
גוֹזל שנפל לגת וּמֵת,
אף על פי שהגת במדינה הרי נִמאס בגת,
וּלפיכך צריך מחשבה.
חשב עליו כשהעלהוּ להאכילוֹ לנכרי הרי זה מִטמֵא,
שהרי חשב עליו למאכל אדם.
חשב עליו להאכילוֹ לכלב אינוֹ מִתטמֵא טוּמאת אכלים.
:היה זה שחשב להאכילוֹ לאדם חֵרֵש שוֹטה וקטן הרי זה טהוֹר.
העלהוּ כדי להאכילוֹ לאדם הרי זה טמֵא,
שיֵש להן מעשה ואין להן מחשבה.