הִלכוֹת טוּמאת אכלים:
מִצות עשֵה אחת,
והיא דין טוּמאת משקין ואכלין והכשֵרן.
:וּבֵאוּר מִצוה זוֹ בִפרקים אֵלוּ.
1
כל אֹכל המיוּחד למאכל אדם,
כגוֹן לחם וּבשר וענבים וזיתים וכיוֹצֵא בהן מקבֵל טוּמאה; וכל שאינוֹ מיוּחד למאכל אדם הרי הוּא טהוֹר ואינוֹ מקבֵל טוּמאה,
אלא אִם כֵן חשב עליו ויחדוֹ למאכל אדם.
וזה וזה אינוֹ מקבֵל טוּמאה עד שיִבלֵל תחִלה באחד מִשִבעה משקין,
וזהוּ הנִקרא הכשֵר,
שנאמר: "וכי יוּתן מים על זרע" וכו' .
2
ואֵלוּ הֵן השִבעה משקין שמכשירין את האכלים לטוּמאה:
המים, והטל,
והשמן, והיין,
והחלב, והדם,
והדבש. ואינן מכשירין עד שיִפלוּ על האכלים בִרצוֹן הבעלים,
ולֹא יהיוּ סרוּחין,
שהמשקה הסרוּח אינוֹ מכשיר.
וכיון שהוּכשר האֹכל,
אף על פי שיבש והרי הוּא נגוּב הרי זה מקבֵל טוּמאה.
3
אֹכל שהיה בלוּל במי פֵרוֹת,
כגוֹן מי תוּתים ורִמוֹנים,
אף על פי שהוּא בלוּל ונגע בוֹ הזב אוֹ בשר המֵת הרי הוּא טהוֹר,
מִפני שלֹא הוּכשר באחד מִשִבעת המשקין.
4
אין שם משקה שמקבֵל טוּמאה אלא שִבעת המשקין שמנינוּ בִלבד.
אבל שאר מי פֵרוֹת כדרך שאין מכשירין,
כך אין מקבלין טוּמאה כלל.
5
זיתים וענבים שלֹא הֵביאוּ שליש משקין היוֹצאין מֵהן אינן מכשירין ולֹא מקבלין טוּמאה,
אלא הרי הֵן כִשאר מי פֵרוֹת,
שהֵן טהוֹרין לעוֹלם.
6
אֵלוּ דברים שאינן מקבלין טוּמאה ואף על פי שבני אדם אוֹכלין אוֹתן,
לפי שאינן נאכלין להנאת גוּפן,
אלא מִפני שנוֹתנין טעם במאכלוֹת,
אוֹ מִפני הריח אוֹ המראה,
ואֵלוּ הֵן:
הקֹשט, והחמם,
וראשי בשמים,
והתיה, והחִלתית,
והפִלפלין, וחלוֹת חריע,
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן.
7
השבת סתמוֹ לאכילת גוּפוֹ כִשאר ירקוֹת שדה,
ואִם חשב עליו לִקדֵרה אינוֹ מִתטמֵא טוּמאת אכלין.
והשבת, מִשנתנה טעם בקדֵרה הרי היא כזבל,
ואינוֹ מִתטמֵא טוּמאת אכלין.
8
התמרים והגרוֹגרוֹת שנתנן לקדֵרה כִתבלין עדין הֵן מִתטמאין טוּמאת אכלים,
עד שיִפסלוּ מִלאכֹל אדם.
9
הכרשינין, אִם יחדן למאכל אדם מִתטמאין טוּמאת אכלים.
10
הקֹר הרי הוּא כעֵץ לכל דבר,
ואִם שלקוֹ וטִגנוֹ מִתטמֵא טוּמאת אכלים.
11
החרצנין והזוּגין,
אף על פי שכנסן לאכלין אינן מִתטמאין.
12
זיתים וענבים הקשים שנִפרצין ויוֹצאין מִתחת הקוֹרה בִשעת הדריכה אינן מקבלין טוּמאה.
ועד כמה? עד ארבעת קבין לכל כוֹר.
היה הנִפרץ יתֵר מִזה מקבלין טוּמאה.
ואִם כנסן לאכלין,
אף על פי שהֵן פחוֹת מֵארבעת קבין מקבלין טוּמאה.
13
הכפניוֹת והפגים והבֹסר והקצח הרי הֵן כאכלים,
וּמקבלין טוּמאה.
14
לוּלבי זרדין והחרוּבין ושל עדל ועלי הלוּף השוֹטה אינן מקבלוֹת טוּמאה עד שיִמתקוּ.
15
החרדל והתוּרמוֹסין וּשאר כל הנִכבשין מִטמאין טוּמאת אכלים,
בין מִשהִמתיקוּ בין עד שלֹא הִמתיקוּ.
16
זיתים שכבשן בעלין שלהן אין העלים מקבלוֹת טוּמאה,
שלֹא כבשן לאכלן,
אלא למראה.
17
כשוּת של קִשוּת והנֵץ שלה אינוֹ מקבֵל טוּמאה,
מִפני שאינוֹ אֹכל.
18
דבש בכוּרתוֹ מִתטמֵא טוּמאת אכלין שלֹא במחשבה.
רדה הדבש מִשירסֵק החלוֹת מִתטמֵא מִשוּם משקה.
דבש הזב מִכוּרתוֹ מִתטמֵא טוּמאת משקין.
חשב עליו לאכלין מִתטמֵא טוּמאת אכלים.
19
השמן שקרש אינוֹ אֹכל ולֹא משקה.
חשב עליו כשהוּא קרוּש,
בין לאכלין בין למשקין בטלה דעתוֹ.
וכֵן הדם שקרש אינוֹ אֹכל ולֹא משקה.
חשב עליו לאכלין מִתטמֵא טוּמאת אכלין; חשב עליו למשקין בטלה דעתוֹ.
20
חלב שקרש לֹא אֹכל ולֹא משקה.
חשב עליו לאכלין מִתטמֵא טוּמאת אכלין; למשקין בטלה דעתוֹ.
21
דבש תמרים אינוֹ לֹא אֹכל ולֹא משקה.
חשב עליו לאכלין מִתטמֵא טוּמאת אכלים; למשקין בטלה דעתוֹ.
וּשאר כל מימי פֵרוֹת כוּלם לֹא אֹכל ולֹא משקה.
חשב עליו בין לאכלים בין למשקים בטלה דעתוֹ.
22
השלג אינוֹ אֹכל ולֹא משקה.
חשב עליו לאכלין בטלה דעתוֹ; חשב עליו למשקה מִתטמֵא טוּמאת משקין.
נִטמא מִקצתוֹ לֹא נִטמא כוּלוֹ.
העבירוֹ על גבי כלי חרש הטמֵא נִטמא כוּלוֹ.
23
החלב שבכחל שחשב עליו בטלה דעתוֹ,
והרי הוּא טהוֹר.
חשב על החלב שבקֵבה הרי זה מִתטמֵא טוּמאת אכלין.
24
ענבים שדרכן,
מִשיהלֵך בהן הדוֹרֵך שתי ועֵרב מִתטמאין טוּמאת משקין.
נִשתירוּ בהן גרגרים שלֵמים אוֹתן גרגרים מִתטמאוֹת טוּמאת אכלים.
וכֵן הזיתים מִשיֵעטנוּ מִתטמאין טוּמאת משקין.
נִשארוּ בהן גרגרים שלֵמים מִתטמאין טוּמאת אכלין.
25
הערלה, וכִלאי הכרם,
ושוֹר הנִסקל שנִשחט,
ועגלה ערוּפה בין שנִשחטה בין שנערפה,
וצִפרי מצֹרע,
וּפטר חמוֹר,
וּבשר בחלב,
וּבשר פרה אדוּמה,
והפִגוּל, והנוֹתר,
אף על פי שכל אֵלוּ אסוּרין בהניה כוּלם מִתטמאוֹת טוּמאת אכלים.