1
כֹהֵן שטִהֵר כֵליו לגת זוֹ,
והִניחם לגת הבאה הרי אֵלוּ בחזקתן,
שאין עמי הארץ נוֹגעים בכֵלים של כֹהֵן זה שהֵן בתוֹך גִתוֹ,
מִפני שהוּא אוֹכֵל טהרוֹת.
אבל של ישראֵל הרי אֵלוּ טמֵאוֹת,
עד שיֹאמר:
'בלִבוֹ היה לִשמֹר עם הארץ שיִכנֵס לגת שלֹא יגע בכֵלים'.
2
הרוֹצה לעשוֹת יינוֹ בטהרה באוּמנין עמי הארץ הרי זה מטביל את הבוֹצרים.
וכֵן אִם היה עוֹשה שמן מטביל הבדדין.
וצריך לעמֹד על האוּמנין עד שיִטבלוּ בפניו,
שהרי אינן יוֹדעין הִלכוֹת טבילה וחציצה.
:יצאוּ חוּץ לפתח בית הבד ונִפנוּ לאחוֹרי הגדֵר וחזרוּ הרי אֵלוּ בטהרתן.
עד כמה ירחיקוּ והֵן טהוֹרים? עד כדי שלֹא יסתרוּ מֵעיניו.
אבל אִם נִסתרוּ מֵעיניו חזרוּ לטוּמאתן,
עד שיטבילֵן פעם שניה ויעריבוּ שִמשן.
3
הבדדים והבוֹצרים שנִמצֵאת טוּמאה לִפניהן נאמנין לוֹמר:
'לֹא נגענוּ'.
וכֵן בתינוֹקוֹת שביניהן.
4
המטהֵר את הבדדין,
והִכניסם לבית הבד ונעל עליהן,
אִם היוּ שם כֵלים שנִטמאוּ במִדרס הרי בית הבד כוּלוֹ טמֵא,
שמא נגעוּ באוֹתן הכֵלים.
ואפִלוּ ראה אוֹתן מִקֹדם נִזהרין מֵאוֹתן הכֵלים מִפני טוּמאתן הרי בית הבד טמֵא,
שמא הֵסיטוּ אוֹתן,
והֵן מדמין שאין המֵסיט טמֵא,
שאין עמי הארץ בקיאין בטוּמאת הסֵט.
5
היוּ חמריו וּפוֹעליו טעוּנין טהרוֹת ועוֹברין לפניו,
אף על פי שהִפליגוּ יתֵר מִמיל הרי אֵלוּ טהרוֹת,
מִפני שהֵן בחזקת שהוּא שוֹמרן,
והֵן מפחדין לִגע,
ואוֹמרין: 'עכשו יבֹא,
שהרי הוּא אחרינוּ'.
אבל אִם אמר להם:
'צאוּ, ואני אבֹא אחריכם',
כיון שנִתכסוּ מֵעיניו הרי הֵן טמֵאוֹת.
6
חבֵר שהיה לבוּש בחלוּק ועטוּף בטלית וּמהלֵך,
ואמר: 'בלִבי היה לִשמֹר את החלוּק,
והייתי נִזהר בוֹ,
והִסחתי דעתי מִן הטלית' הרי החלוּק בטהרתוֹ,
והטלית טמֵאה,
שמא נגע בה עם הארץ.
:היה סל על כתֵפוֹ וּמגרֵפה בתוֹך הסל,
ואמר: 'בלִבי היה לִשמֹר את הסל,
ולִשמֹר את המגרֵפה מִדבר המטמאה אבל לֹא מִדבר הפוֹסלה הסל טהוֹר,
והמגרֵפה טמֵאה.
וכל תרוּמה שבסל פסוּלה,
מִפני המגרֵפה שפוֹסלת האכלים שבסל.
:היה מִשתמֵש מִן החבית בטהרה בחזקת שהיא חוּלין,
ואחר כך נִמצֵאת תרוּמה,
אף על פי שהיא טהוֹרה הרי היא אסוּרה באכילה,
שמא נגע בה טבוּל יוֹם,
שהוּא פסוּל בתרוּמה וטהוֹר בחוּלין,
כמוֹ שיִתבאֵר,
ואינוֹ דוֹמה משמֵר תרוּמה לִמשמֵר חוּלין.
ואִם אמר:
'בלִבי היה לשמרה אפִלוּ מִדבר הפוֹסלה' הרי זוֹ מוּתרת באכילה.
:נִתחלפוּ לוֹ כֵלים של שבת בשל חֹל וּלבשם נִטמאוּ,
שאינוֹ משמֵר כֵלים של חֹל ככֵלים של שבת.
מעשה בִשתי נשים חבֵרוֹת שנִתחלפוּ להן כליהן בבית המרחץ,
וּבא מעשה לִפני חכמים,
וטִמאוּ הכֵלים.
:אפִלוּ נפלה מעפרתוֹ מִמנוּ,
ואמר לחבֵר:
'תנה לי',
וּנתנה לוֹ נִטמֵאת,
גזֵרה שמא יתננה לוֹ עם הארץ אוֹ שלֹא יהיה החבֵר משמרה,
שאין אדם משמֵר כֵלים שאינן שלוֹ ככֵליו,
אלא אִם כֵן הוֹדיע וסמך עליו.
7
חבֵר שמֵת והִניח טהרוֹת הרי אֵלוּ טהוֹרוֹת.
הִניח כֵלים הרי אֵלוּ טמֵאים,
שאני אוֹמֵר:
שמא נִטמאוּ והִזה עליהן בשלישי ועדין לֹא הִזה עליהן בשביעי,
אוֹ שמא הִזה עליהן בשביעי ועדין לֹא הִטביל,
אוֹ שמא עדין לֹא הִזה עליהן כל עִקר.
8
מי שאמר לוֹ עֵד אחד:
'נִטמאוּ טהרוֹתיך',
והלה שוֹתֵק הרי זה נאמן,
והרי הֵן טמֵאוֹת.
ואִם הִכחישוֹ ואמר:
'לֹא נִטמאוּ' הרי הֵן בחזקתן,
עד שיעידוּ שנים.
:היה עוֹשה עִמוֹ בטהרוֹת אוֹ בזבחים,
וּלאחר זמן מצאוֹ ואמר לוֹ בשעה שפגע בוֹ:
'טהרוֹת שעשיתי עִמך נִטמאוּ' וּ'זבחים שעשיתי נִתפגלוּ' הרי זה נאמן.
אבל אִם פגע בוֹ ולֹא אמר לוֹ כלוּם,
ואחר כך פגע בוֹ פעם שניה ואמר לוֹ אינוֹ נאמן,
אלא הרי זבחיו בחזקת כשרוּת וטהרוֹתיו בחזקת טהרה.
:בריך רחמנא דסיען