1
המפקיד כֵלים אֵצל עם הארץ אוֹ שנתן כלי לאוּמן עם הארץ הרי אֵלוּ טמֵאים טמֵא מֵת וּטמֵאים מִדרס; אִם מכירוֹ שהוּא אוֹכֵל בתרוּמה טהוֹרים מִטמֵא מֵת,
אבל טמֵאים מִדרס,
מִפני שאִשתוֹ נִדה יוֹשבת עליהן שלֹא מִדעתוֹ,
שהרי אין נִזהרין מִן הטוּמאוֹת בבתי עמי הארץ.
2
המניח כֵליו בִפני עם הארץ ואמר לוֹ:
'שמֹר לי את אֵלוּ' הרי אֵלוּ טמֵאים מִדרס וּטהוֹרים מִטמֵא מֵת.
הִניחן על כתֵפוֹ טמֵאים מִדרס וּטמֵא מֵת.
:שכח כֵליו בבית הכנסת הרי הֵן טהוֹרים,
שאינה רשוּת עם הארץ גמוּרה.
הִניח כֵליו במרחץ,
וּבא וּמצאן כמוֹת שהֵן טהוֹרים,
וּמלמדין אוֹתוֹ שלֹא יעשה כֵן.
הִניח גִתוֹ וּבוֹרוֹ,
אף על פי שנִכנס לעיר,
וּבא וּמצא עם הארץ בצִדוֹ טהוֹרים,
מִפני שאין לוֹ רשוּת שיִכנֵס.
3
המוֹסֵר מפתֵח ביתוֹ לעם הארץ כל שבבית טהוֹר,
שלֹא מסר לוֹ אלא שמירת המפתֵח.
4
המניח כֵליו בחלוֹנוֹת שבמרחץ ונעל עליהן,
אף על פי שנתן המפתֵח לעם הארץ כֵליו טהוֹרים.
וכֵן אִם חתם על החלוֹן אוֹ עשה לוֹ סימן,
אפִלוּ מצא החוֹתם מקוּלקל הרי כֵליו טהוֹרים.
5
המניח עם הארץ בתוֹך ביתוֹ לשמרוֹ,
וישב הוּא מֵרחוֹק:
בִזמן שהוּא רוֹאה את הנִכנסין ואת היוֹצאין הרי כל שבבית מִן האכלים והמשקין וּכלי חרש שאינוֹ מוּקף צמיד פתיל טמֵאים,
אבל המִשכבוֹת והמרכבוֹת וּכלי חרש המוּקף צמיד פתיל טהוֹרים; ואִם אינוֹ רוֹאה לֹא את הנִכנסים ולֹא את היוֹצאים כל שבבית טמֵא; אפִלוּ היה כפוּת אוֹ כרוּת ידים ורגלים הכֹל טמֵא,
מִפני שהֵן בִרשוּת עם הארץ.
6
חבֵר שהיה ישֵן בביתוֹ של עם הארץ,
והיוּ כֵליו מקוּפלין וּמוּנחין תחת רֹאשוֹ,
וסנדליו וחביתוֹ לפניו הרי אֵלוּ טהוֹרים,
מִפני שהֵן בחזקת שמירת בעליהן,
ולֹא יגע בהן עם הארץ,
שהרי הוּא אוֹמֵר:
עתה יֵעוֹר ויביט בי.
7
עם הארץ ששאל מֵחבֵר מִטה זוֹ שיישן עליה,
וישן עליה בתוֹך ביתוֹ של חבֵר אין טמֵא אלא אוֹתה המִטה ועד מקוֹם שהוּא יכוֹל לִפשֹט את ידוֹ מֵאוֹתה המִטה ולִגע.
8
חבֵר שאמר לעם הארץ:
'שמֹר לי פרה זוֹ,
שלֹא תִכנֵס לבית' אוֹ 'שלֹא תִשבֹר את הכֵלים' הרי הבית והכֵלים טהוֹרים,
שלֹא מסר לוֹ אלא שמירת הפרה.
אבל אִם אמר לוֹ:
'שמֹר לי בית זה,
שלֹא תִכנֵס בוֹ הפרה' ו'כֵלים אֵלוּ,
שלֹא תִשברֵם' הרי הֵם טמֵאים.
9
המניח עם הארץ בתוֹך ביתוֹ ויצא,
והִניחוֹ עֵר וּמצאוֹ עֵר,
אוֹ ישֵן וּמצאוֹ ישֵן,
אוֹ שהִניחוֹ עֵר וּמצאוֹ ישֵן כל שבבית טהוֹר.
הִניחוֹ ישֵן וּמצאוֹ עֵר כל מקוֹם הקרוֹב מִמנוּ שהוּא יכוֹל לִפשֹט את ידוֹ ולִגע בוֹ,
טמֵא.:וכֵן המניח אוּמנין בתוֹך ביתוֹ אין טמֵא אלא עד מקוֹם שיכוֹלין לִפשֹט את ידיהן ולִגע,
ואין אוֹמרין:
שמא עלוּ על גבי כִסֵא אוֹ סוּלם ונגעוּ בכֵלים אוֹ באכלים התלוּיין למעלה מִן הכֹתל.
10
אֵשת החבֵר שהִניחה לאֵשת עם הארץ טוֹחנת בתוֹך ביתה,
אפִלוּ פסקה הרֵחים,
ואפִלוּ היוּ שתים אין טמֵא אלא עד מקוֹם שיכוֹלין לִפשֹט את ידם ולִגע,
ואין אוֹמרין:
שמא האחת טוֹחנת והשניה בלשה כל שבבית,
ושמא נִתלת ועלת במקוֹמוֹת הגבוֹהוֹת.
11
האִשה שנִכנסה להוֹציא פת לעני,
יצאת וּמצאתוּ עוֹמֵד בצד כִכרוֹת,
אפִלוּ היוּ תרוּמה הרי הֵן טהוֹרוֹת,
שאין חזקתוֹ לִגע שלֹא בִרשוּת.
וכֵן האִשה שיצאה וּמצאה אֵשת עם הארץ חוֹתה גחלים מִתחת הקדֵרה הרי הקדֵרה טהוֹרה.
12
גבאי מלכוּת שנִכנסוּ לתוֹך הבית למשכֵן כל שבבית טמֵא.
אִם יֵש עִמהן גוֹי נאמנים לוֹמר:
'לֹא נגענוּ',
מִפני שאימת הגוֹי עליהן.
במה דברים אמוּרים? בִזמן שיֵש שם עֵדים שנִכנסוּ,
אוֹ שהיה המשכוֹן בידם.
אבל אִם אמרוּ הֵן מֵעצמן:
'נִכנסנוּ, אבל לֹא נגענוּ' נאמנין,
שהפה שאסר הוּא הפה שהִתיר.
13
הגנבין שנִכנסוּ לתוֹך הבית אין טמֵא אלא מקוֹם רגלי הגנבים,
מִפני שהֵן מפחדין מִלִבלֹש אלא דבר שנוֹטלין.
וּמה הֵן מטמאין בִמקוֹם הליכתן? האכלין והמשקין וּכלי חרש הפתוּחין.
אבל המִשכבוֹת והמרכבוֹת וּכלי חרש המוּקפין צמיד פתיל טהוֹרים.
ואִם יֵש עִמהן גוֹי אוֹ אִשה הכֹל טמֵא.
14
הגבאין והגנבין שעשוּ תשוּבה והחזירוּ מֵעצמן,
לֹא מֵחמת יראה,
ואמרוּ: 'לֹא נגענוּ בכל מה שהיה בבית כשנִכנסנוּ' הרי אֵלוּ נאמנין אפִלוּ על מקוֹם רגליהן.
15
המניח את ביתוֹ פתוּח וּמצאוֹ פתוּח אוֹ שמצאוֹ נעוּל,
אפִלוּ הִניחוֹ נעוּל וּמצאוֹ פתוּח,
ולֹא נִגנב מִמנוּ כלוּם כל שבבית טהוֹר,
שאני אוֹמֵר:
הגנבים פתחוּהוּ,
ונִמלכוּ והלכוּ להן ולֹא נִכנסוּ.
16
קרדֹם שאבד בבית,
אוֹ שהִניחוֹ בזוית זוֹ וּבא וּמצאוֹ בזוית אחרת הבית טמֵא,
שאני אוֹמֵר:
אדם טמֵא נִכנס לכאן וּנטלוֹ.
17
הדר עִם עם הארץ בחצֵר ושכח כֵלים בחצֵר,
אפִלוּ חביוֹת מוּקפוֹת צמיד פתיל אוֹ תנוּר מוּקף צמיד פתיל הרי אֵלוּ טמֵאים,
עד שיעשה לתנוּר מחִצה גבוֹהה עשרה טפחים,
כדי שלֹא יהי בִרשוּת עם הארץ.
18
חבֵר שהיתה לוֹ מחִצה אוֹ סוּכה לִפני פִתחוֹ של עם הארץ,
אוֹ שהיתה מחִצה אוֹ סוּכה של עם הארץ לִפני פִתחוֹ של חבֵר כֵלים שבסוּכה אוֹ כֵלים שבמחִצה טמֵאים,
מִפני שיֵש לעם הארץ בסוּכה זוֹ אוֹ במחִצה רשוּת.
19
חבֵר שהיה גגוֹ למעלה מִגגוֹ של עם הארץ הרי זה שוֹטֵח שם כֵלים וּמניח טהרוֹת והֵן בחזקתן,
אף על פי שעם הארץ יכוֹל לִפשֹט את ידוֹ ולִגע.
וכֵן בגוֹי אינוֹ חוֹשֵש לֹא מִשוּם טוּמאה ולֹא מִשוּם יין נסך.
:היוּ הגגוֹת זה בצד זה,
אוֹ שהיה גגוֹ של עם הארץ למעלה,
ושטח החבֵר כֵלים אוֹ הִניח טהרוֹת בגגוֹ הרי כל מקוֹם שיכוֹל עם הארץ לִפשֹט את ידוֹ ולִגע,
בחזקת טוּמאה.
20
שתי חצֵרוֹת זוֹ לִפנים מִזוֹ,
הפנימית של חבֵר והחיצוֹנה של עם הארץ חבֵר מניח שם כֵלים ושוֹטֵח פֵרוֹת אף על פי שיד עם הארץ מגעת לשם,
מִפני שנִתפש עליו כגנב.
21
חצֵר החלוּקה בִפסיפס,
וחבֵר בצד זה ועם הארץ בצד זה טהרוֹתיו טהרוֹת,
אף על פי שיד עם הארץ מגעת,
מִפני שהֵן בִרשוּת החבֵר.
22
חבֵר שנפל דליוֹ לתוֹך בוֹרוֹ של עם הארץ,
והלך להביא במה יעלנוּ הרי זה טמֵא,
מִפני שהוּנח בִרשוּת עם הארץ שעה אחת.
23
אֵשת עם הארץ שנִכנסה לתוֹך ביתוֹ של חבֵר להוֹציא בנוֹ אוֹ בִתוֹ אוֹ בהמתוֹ כל שבבית טהוֹר,
מִפני שנִכנסה שלֹא בִרשוּת.
:קדר חבֵר שהִניח קדֵרוֹתיו שמוֹכֵר וירד לִשתוֹת הרי הפנימיוֹת טהוֹרוֹת והחיצוֹנוֹת טמֵאוֹת.
במה דברים אמוּרים? שהִניחן סמוּך לִרשוּת הרבים,
מִפני שהעוֹברים והשבים נוֹגעים בחיצוֹנוֹת בִשעת הליכה.
היוּ רחוֹקוֹת מֵרשוּת הרבים:
אִם היוּ כלי אוּמנוּתוֹ בידוֹ הכֹל טמֵאוֹת,
מִפני שכֵליו מוֹכיחין שהוּנחוּ לִמכֹר,
ויד הכֹל ממשמשוֹת בהן; ואִם אין כלי אוּמנוּתוֹ בידוֹ הכֹל טהוֹרוֹת,
חזקתן שלֹא נגע בהן אדם.
:חבֵר שהִניח אכלין וּמשקין על פתח חנוּתוֹ ונִכנס הרי אֵלוּ טמֵאים,
מִפני שהעוֹברים והשבים ממשמשין בהן.