1
כבר בֵארנוּ שעמי הארץ נאמנין על טהרת פרת החטאת; מִפני חוּמרתה אין מזלזלין בה.
וכֵן נאמנין הֵן על טהרת יין ושמן של נסכים:
אִם אמרוּ:
'טהוֹר הוּא' הרי זה בחזקת טהרה; מִפני חוּמרתוֹ נִזהרין בוֹ.
:וכֵן נאמנין הֵן על התרוּמה בִשעת הגִתוֹת והבדים,
מִפני שכל העם מטהרין עצמן וּכליהן כדי לעשוֹת יינם ושמנם בטהרה.
עברוּ הגִתוֹת והבדים אינן נאמנין,
אלא
2
כֹהֵן שהֵביא לוֹ עם הארץ חבית יין אוֹ שמן של תרוּמה לֹא יקבלנה מִמנוּ,
מִפני שהיא בחזקת טוּמאה.
הִניחה עם הארץ אצלוֹ עד גת הבאה והביאה לוֹ יקבלנה,
אף על פי שהוּא יוֹדֵע שהיא מִשל אשתקד,
שלֹא גזרוּ עליהן טוּמאה בִשעת הגִתוֹת והבדים.
3
עם הארץ שנעל בית בדוֹ אוֹ גִתוֹ בשעה שגמרוּ העם לִדרֹך,
והוֹליך את המפתֵח מיד לכֹהֵן,
אף על פי ששהה כמה ימים אחר שעברוּ הגִתוֹת הרי הכֹהֵן בא וּפוֹתֵח לפניו,
וּמטבילוֹ, ודוֹרֵך,
ונוֹטֵל תרוּמה בטהרה.
ואִם לֹא עשה כֵן לֹא יטֹל תרוּמה מֵעם הארץ,
אלא זיתים אוֹ ענבים שאינן מוּכשרין,
שאינן מקבלין טוּמאה.
4
הֵביא לוֹ עם הארץ חבית של תרוּמה בִשאר ימוֹת השנה ואמר:
'בתוֹכה קֹדש',
אפִלוּ רביעית מִתוֹך שנאמן על טהרת הקֹדש נאמן על הכֹל.
:אפִלוּ בִשעת הגִתוֹת והבדים,
שעמי הארץ נאמנין על התרוּמה אינן נאמנין על הכלי הריקן לוֹמר שהוּא טהוֹר לתרוּמה.
וכֵן אינן נאמנין לעוֹלם על כלי ריקן לוֹמר שהוּא טהוֹר לקֹדש.
5
כלי שהיה לתוֹכוֹ יין אוֹ שמן,
וראינוּ עם הארץ יוֹשֵב וּמשמרוֹ כדי להוֹציא מִמנוּ נסכים הרי זה נאמן על טהרת הכלי,
ואפִלוּ קֹדם לגִתוֹת ולבדים בשִבעים יוֹם.
אבל קֹדם לשִבעים אינן נאמנין.
:במה דברים אמוּרים? בִשאר ארץ ישראֵל.
אבל בירוּשלים נאמנין על כלי חרש הריקן לוֹמר שהוּא טהוֹר לקֹדש לעוֹלם; בין כֵלים דקין בין כֵלים גסין,
בין שהיוּ הכֵלים ריקנין בין שהיוּ מלֵאין הרי הוּא נאמן על הכלי,
אף על פי שהמשקין שבתוֹכוֹ טמֵאין.
אפִלוּ היה בִגדוֹ שהוּא מִדרס בתוֹך הכלי הרי הכלי בחזקת טהרה לקֹדש.
וּמִפני מה הֵקֵלוּ בהן? מִפני שאין עוֹשין כִבשוֹנוֹת בירוּשלים.
6
מִן המוֹדעית ולִפנים נאמנין על כלי חרש,
וּמִן המוֹדעית ולחוּץ אין נאמנין.
והמוֹדעית עצמה פעמים כלחוּץ וּפעמים כלִפנים.
כיצד? היה חבֵר נִכנס ועם הארץ יוֹצֵא וּכלי חרש בידוֹ הרי זה נאמן במוֹדעית לוֹמר שהוּא טהוֹר לקֹדש.
היוּ שניהן נִכנסין אוֹ שניהן יוֹצאין אינוֹ נאמן עד שיִהיה לִפנים מִן המוֹדעית.
7
קדר שהֵביא קדֵרוֹת והִניחן לִפנים מִן המוֹדעית,
וּבאוּ הלוֹקחין והוּא אוֹמֵר להם שהֵן טהוֹרוֹת,
ולקח הקדֵרה ונִכנס בה הרי היא טהוֹרה לקֹדש,
אבל לֹא לתרוּמה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
לקח קדֵרה ויצא בה חוּץ למוֹדעית הרי זוֹ טמֵאה בין לתרוּמה בין לקֹדש; אף על פי שהֵן הֵן הקדֵרוֹת והוּא הקדר עצמוֹ אינוֹ נאמן אלא לִפנים מִן המוֹדעית.
8
הלוֹקֵח כלי חרש מִן הכִבשן בכל מקוֹם הרי אֵלוּ טהוֹרין בין לקֹדש בין לתרוּמה,
ואין אוֹמרין שמא נגע בהן עם הארץ,
ואפִלוּ לקח מִן הסֵדר הרִאשוֹן,
ואף על פי שהכִבשן פתוּח וּכבר נִלקח חציוֹ,
שלֹא גזרוּ טוּמאה על כֵלים שבכִבשן.
9
טוּמאת עמי הארץ ברגל כטהרה היא חשוּבה,
שכל ישראֵל חבֵרים ברגל,
וּכליהן כוּלן ואכליהן וּמשקיהן טהוֹרים ברגל,
מִפני שהכֹל מטהרין עצמן ועוֹלין לרגל.
לפיכך הֵן נאמנין בכל ימוֹת הרגל,
בין על הקֹדש בין על התרוּמה.
וּמִשיעבֹר הרגל חוֹזרין לטוּמאתן.
10
הפוֹתֵח חביתוֹ ברגל והמתחיל בעִסתוֹ,
ועבר הרגל הרי שאר החבית וּשאר העִסה בחזקת טוּמאה,
שהרי נגעוּ בה עמי הארץ.
ואף על פי שלֹא נגע בה אלא בִזמן שהוּא כחבֵר אינה טהוֹרה אלא בימי הרגל בִלבד.
11
אחר הרגל במוֹצאי יוֹם טוֹב היוּ מטבילין את כל הכֵלים שהיוּ במִקדש,
מִפני שנגעוּ בהן עמי הארץ ברגל בִשעת החג.
וּלפיכך היוּ אוֹמרין להן:
'הִזהרוּ שלֹא תִגעוּ בשוּלחן' בשעה שמראין אוֹתוֹ לעוֹלי רגלים,
כדי שלֹא יהיה טמֵא במגען אחר הרגל ונִמצא צריך טבילה והערֵב שמש,
ונאמר בלחם הפנים:
"לפני תמיד" .
וכל הכֵלים היוּ טעוּנין טבילה והערֵב שמש חוּץ מִמִזבח הזהב וּמִזבח הנחֹשת,
מִפני שצִפוּייהן כִבטֵלים לגביהן.
12
עם הארץ שאמר:
'טהוֹר אני מִטוּמאת מֵת',
אוֹ שאמר:
'כלי זה טהוֹר מִטוּמאת מֵת' נאמן,
וּמטבילין אוֹתוֹ מִשוּם טוּמאת עם הארץ בִלבד,
וצריך הערֵב שמש,
ואינוֹ צריך הזיה.
במה דברים אמוּרים? בששאלוֹ,
ואמר: 'טהוֹר הוּא'.
אבל הלוֹקֵח כלי סתם מֵרשוּת עם הארץ חוֹששין לוֹ שמא טמֵא מֵת הוּא,
וּמזין עליו שלישי וּשביעי ככל הכֵלים הנִמצאים בכל מקוֹם חוּץ לירוּשלים,
שלֹא גזרוּ טוּמאה על הכֵלים הנִמצאין בירוּשלים,
כמוֹ שיִתבאֵר בטוּמאת הספֵקוֹת.