1
כבר בֵארנוּ בִתחִלת סֵפר זה שאִם הֵסיט האדם את הטוּמאה שהיא מטמאה במשא נִטמא מִשוּם נוֹשֵא.
אבל אִם הֵסיטה הטוּמאה את האדם לֹא נִטמא.
2
אין בכל אבוֹת הטוּמאוֹת כוּלם טוּמאה שאִם תסיט האדם הטהוֹר אוֹ את הכלי הטהוֹר תטמֵא אוֹתן אלא הזב אוֹ חבֵריו בִלבד,
וזוֹ היא הטוּמאה היתֵרה בזב שלֹא מצינוּ כמוֹתה בכל התוֹרה,
שאִם הֵסיט את הטהוֹרים טִמאן.
:כיצד? היתה קוֹרה מוּטלת על רֹאש הגדֵר,
ואדם טהוֹר אוֹ כֵלים,
אפִלוּ כלי חרש,
על קצתה,
והֵניד הזב את הקצה השֵני,
הוֹאיל ונִתנדנדוּ מֵחמת הזב הרי זה כמי שנגע בהן וטִמאן,
ונעשוּ רִאשוֹן לטוּמאה דין תוֹרה.
ואין צריך לוֹמר שאִם נשא הזב את האדם אוֹ את הכֵלים שטִמאן.
ואחד זב אוֹ זבה ונִדה ויוֹלדת בכל הדברים האֵלוּ.
:הִנֵה למדת שהאדם הטהוֹר שהֵסיט את הזב נִטמא מִשוּם נוֹשֵא זב.
והזב שהֵסיט את הטהוֹר,
בין אדם בין כֵלים,
אפִלוּ כלי חרש טִמאן,
מִפני שהנדת הזב לאחֵרים כאִלוּ נגע בהן.
3
חֹמר בהסֵט הזב מִמגעוֹ,
שאִם נגע בִכלי חרש המוּקף צמיד פתיל טהוֹר; ואִם הסיטוֹ טִמאהוּ.
וכֵן כלי חרש שהוּא נבוּב ככדוּר ועדין לֹא נעשה לוֹ פה,
כמוֹ לפסין ארניוֹת,
אִם הסיטן הזב טִמאן,
ואף על פי שהֵן טהוֹרוֹת באֹהל המֵת,
שהרי הֵן כִכלי חרש המוּקף צמיד פתיל שפִתחוֹ סתוּם.
:וכֵן מחט שהיתה בלוּעה בתוֹך העֵץ,
וטבעת הבלוּעה בתוֹך הלבֵנה,
והֵסיט הזב את העֵץ אוֹ את הלבֵנה נִטמאוּ הכֵלים הבלוּעין שבתוֹכן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
זב שהִכניס ידוֹ אוֹ רגלוֹ לאויר כלי חרש,
הוֹאיל ולֹא נגע בוֹ מִתוֹכוֹ ולֹא הנידוֹ הרי זה טהוֹר,
שאין הנִדה וכיוֹצֵא בה מטמאין לאֵברים.
5
זב שהיה קנה אחוּז בתוֹך קוּמטוֹ,
והֵסיט בִקצֵה הקנה אדם אוֹ כלי הרי הֵן טהוֹרים,
שנאמר: "וכֹל אשר יגע בוֹ הזב וידיו לֹא שטף במים" ; מִפי השמוּעה למדוּ שהכתוּב הזה מדבֵר בהסֵט הזב,
והוֹציאוֹ בִלשוֹן נגיעה:
מה נגיעה בידיו והדוֹמה לידיו מִשאר גוּפוֹ הגלוּי אֵצל נגיעה,
אף הסֵטוֹ עד שיסיט בגלוּי שבגוּפוֹ,
לֹא שיסיט בבית הסתרים.
:היה הקנה בקוּמטוֹ של טהוֹר,
והֵסיט בוֹ את הזב נִטמא,
שהמֵסיט את הטוּמאה כנוֹשֵא אוֹתה,
וּכשֵם שהנוֹשֵא בבית הסתרים טמֵא,
כמוֹ שבֵארנוּ בִתחִלת סֵפר זה,
כך המֵסיט בבית הסתרים טמֵא.
6
הזב בכף מֹאזנים,
וּכלי העשוּי למִשכב אוֹ למרכב כנגדוֹ בכף שניה:
כרע הזב הרי הֵן ככֵלים שנגע בהן,
שהרי הסיטן; כרעוּ הֵן הרי אֵלוּ טמֵאים מִשוּם מִשכב ונעשוּ אב,
שהרי נשאוּ הזב,
וּכאִלוּ עמד עליהן.
היה בכף שניה שאר כֵלים אוֹ אכלים וּמשקין אוֹ אדם,
בין שכרעוּ הֵן בין שכרע הזב כוּלן רִאשוֹן לטוּמאה.
7
הזב והטהוֹר שישבוּ על הספסל אוֹ על הנסר בִזמן שהֵן מחגירין,
אוֹ שעלוּ באילן שכֹחוֹ רע,
והוּא האילן שאין בעֹבי עִקרוֹ כדי לחֹק רֹבע הקב,
אוֹ שעלוּ בסוֹכה שכֹחה רע,
והיא שהנחבה בה ודוֹחֵק אוֹתה תזוּז בוֹ,
אוֹ שעלוּ בסוּלם מִצרי שאינוֹ קבוּע במסמֵר,
אוֹ שעלוּ על הכבש ועל הקוֹרה ועל הדלת בִזמן שאינן מחוּברין בטיט הרי זה טמֵא,
מִפני שהֵן מִתנדנדין בהן,
וּכאִלוּ הֵסיט הזב את הטהוֹר שעִמוֹ.
:אבל אִם ישבוּ בִספינה גדוֹלה שאינה יכוֹלה להמיט באדם,
אוֹ על הנסר אוֹ על הספסל בִזמן שאינן מחגירין,
אוֹ שעלוּ באילן ובסוֹכה שכֹחן יפה אוֹ בסוּלם מִצרי הקבוּע במסמֵר אוֹ בכבש וּבקוֹרה וּבדלת שהֵן עשוּיין בטיט,
אפִלוּ עלוּ מִצד אחד הרי זה טהוֹר.
8
זב וטהוֹר שהיוּ שניהם כאחד מגיפין את הדלת אוֹ פוֹתחין הרי זה טהוֹר.
היה זה מֵגיף וזה פוֹתֵח נִטמא.
העלוּ זה את זה מִן הבוֹר:
אִם הטמֵא העלה את הטהוֹר טִמאהוּ,
מִפני שהסיטוֹ; ואִם הטהוֹר העלה את הטמֵא נִטמא במשאוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
9
זב וטהוֹר שהיוּ מפשילין בחבלים,
אִם היה זה מוֹשֵך הֵלך וזה מוֹשֵך הֵלך נִטמא.
היוּ אוֹרגין,
בין בעוֹמדין בין ביוֹשבין,
אוֹ טוֹחנים,
אוֹ פוֹרקין מִן החמוֹר,
אוֹ טוֹענים:
בִזמן שמשוֹאן כבֵד הרי זה טמֵא; ואִם היה משוֹי קל טהוֹר.
10
טהוֹר שהיה מכה את הזב הרי זה טהוֹר.
וזב שהִכה את הטהוֹר טִמאהוּ,
שאִם ימשֵך הטהוֹר,
הרי הטמֵא נוֹפֵל,
ונִמצא כאִלוּ נִשען עליו,
וּלפיכך אף בִגדי הטהוֹר טמֵאים.
11
זב שנִשא מִקצתוֹ על הטהוֹר אוֹ טהוֹר שנִשא מִקצתוֹ על הזב נִטמא.
כיצד? אצבעוֹ של זב שהִניחה למעלה מִן הטהוֹר,
אוֹ הטהוֹר שהִניח אצבעוֹ למעלה מִן הזב,
אף על פי שיֵש ביניהם אבן אוֹ קוֹרה וכיוֹצֵא בהן הרי זה טמֵא.
:וכֵן חִבוּרי הזב שנִשאוּ על הטהוֹר אוֹ חִבוּרי טהוֹר שנִשאוּ על הזב הרי זה טמֵא,
וּכאִלוּ נשא כל אחד מֵהן עצמוֹ של חבֵרוֹ.
ואֵלוּ הֵן החִבוּרים:
השִנים, והצִפרנים,
והשֵער שלהן.
ויֵראה לי שטוּמאה זוֹ מִדִבריהם.