1
הזב והזבה והנִדה והיוֹלדת לעוֹלם הֵן בטוּמאתן,
וּמטמאין אדם וכֵלים וּמִשכב וּמרכב,
עד שיִטבֹלוּ.
אפִלוּ נִתאחרוּ כמה שנים בלֹא ראית טוּמאה ולֹא טבלוּ הרי הֵן בטוּמאתן.
2
יוֹלדת שלֹא טבלה אחר שִבעה של זכר וארבעה עשר של נקֵבה כל דם שתִראה,
אף על פי שהוּא בתוֹך ימי טֹהר,
הרי הוּא כדם הנִדוּת,
וּמטמֵא לח ויבֵש; לֹא תלה הכתוּב בימים בִלבד,
אלא בימים וּטבילה.
3
יוֹלדת שירדה לִטבֹל מִטוּמאה לטהרה,
ונעקר מִמנה דם בירידתה ויצא חוּץ לבין השִנים הרי זוֹ טמֵאה,
ואין הטבילה מוֹעלת לדם זה,
ואף על פי שעדין הוּא בִבשרה.
ואִם נעקר מִמנה בעליתה מִן המִקוה הרי זוֹ טהוֹרה,
מִפני שהוּא דם טֹהר,
והטבילה מוֹעלת לכל הדם המוּבלע באֵברים וּמשימה אוֹתוֹ דם טֹהר.
4
יוֹלדת שטבלה אחר שִבעה של זכר וארבעה עשר של נקֵבה,
אוֹ אחר ספירת שִבעת ימי נקיים אִם היתה יוֹלדת בזוֹב הרי היא בכל ימי טֹהר שלה כטמֵא שטבל ועדין לֹא העריב שִמשוֹ,
והרי היא טבוּלת יוֹם בכל אוֹתן הימים; ואינה צריכה טבילה אחרת בסוֹף ימי טֹהר,
אלא במִשלם הימים הרי היא כִטבוּל יוֹם שהעריב שִמשוֹ.
:במה דברים אמוּרים שהיא כִטבוּל יוֹם? לעִנין תרוּמה וּמעשֵר.
אבל לקדשים הרי היא כרִאשוֹן לטוּמאה שעדין לֹא טבל,
אלא כמי שנגע בנִדה אוֹ בִטמֵא מֵת וכיוֹצֵא בהן.
:נִמצֵאת למֵד,
שהיוֹלדת בתוֹך ימי טֹהר אוֹכלת במעשֵר וּפוֹסלת את התרוּמה כִטבוּל יוֹם,
כמוֹ שיִתבאֵר,
ואִם נפל מֵרוּקה וּמִדם טהרתה על כִכר של תרוּמה הרי הוּא בטהרתוֹ,
שמשקֵה טבוּל יוֹם טהוֹר,
כמוֹ שיִתבאֵר,
וּמטמאה את הקדשים כִולד הטוּמאוֹת,
עד שתשלים ימי טֹהר ותִהיה טהוֹרה לכֹל.
ויֵראה לי שמֵאחר שהיא מטמאה את הקֹדש,
שהיא צריכה טבילה בסוֹף ואחר כך תִגע בקֹדש,
אף על פי שאינה צריכה טבילה אחרת לאכילת התרוּמה.
5
יוֹלדת שהיא מצֹרעת,
וטבלה אחר שִבעה של זכר אוֹ ארבעה עשר של נקֵבה הרי דם טהרה שלה טמֵא כרוּקה וּכמימי רגליה,
וכוּלן כמשקין טמֵאים; שכל הטמֵאים משקין היוֹצאין מֵהן כמשקין שהֵן נוֹגעין בהן,
חוּץ מִזב וכיוֹצֵא בוֹ,
שהרי שלֹשה משקין היוֹצאין מִמנוּ אבוֹת טוּמאוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
6
זבה קטנה שטבלה ביוֹם השמוּר שלה אחר הנֵץ,
כמוֹ שבֵארנוּ בעִנין אִסוּר נִדה הרי מגעה וּבעילתה תלוּיין:
אִם נִגמר היוֹם ולֹא ראת כל שנגעה בוֹ טהוֹר,
וּבוֹעלה טהוֹר וּפטוּר; ואִם ראת דם אחר שטבלה כל טהרוֹת שעשת טמֵאוֹת,
ועוֹשה מִשכב וּמרכב,
וּבוֹעלה חיב חטאת.
טבלה בליל השִמוּר קֹדם שיעלה עמוּד השחר הרי זוֹ כמי שלֹא טבלה,
ועדין עוֹשה מִשכב וּמרכב.
7
הרוֹאה דם ביוֹם אחד עשר,
וטבלה לערב ליל שנים עשר הרי זוֹ מטמאה מִשכב וּמוֹשב,
אף על פי שאינה ראוּיה לִהיוֹת זבה גדוֹלה,
כמוֹ שבֵארנוּ בעִנין אִסוּר נִדה.
8
טבלה ביוֹם שנים עשר אחר הנֵץ החמה אף על פי שאסוּרה לשמֵש עד לערב,
אִם שִמשה,
בוֹעלה טהוֹר,
וּמִשכבה וּמרכבה טהוֹרים,
אף על פי שראת דם ביוֹם שנים עשר אחר הטבילה,
מִפני שהוּא תחִלת נִדה,
כמוֹ שבֵארנוּ שם באִסוּר נִדה,
ואינוֹ מִצטרֵף ליוֹם אחד עשר.
לפיכך אינה צריכה לִשמֹר יוֹם שנים עשר,
אלא טוֹבלת ועוֹסקת בטהרוֹת.
:אבל הרוֹאה דם בעשירי טוֹבלת ביוֹם אחד עשר וּמשמרת אוֹתוֹ,
שאִם תִראה בוֹ דם אחר טבילה נִטמאוּ כל הטהרוֹת שעשת ונִטמא בוֹעלה,
אף על פי שאינה ראוּיה לִהיוֹת זבה גדוֹלה,
כמוֹ שבֵארנוּ שם בנִדה.
9
זב וזבה גדוֹלה שטבלוּ ביוֹם שביעי שלהם,
כמוֹ שבֵארנוּ לֹא יתעסקוּ בִטהרוֹת עד לערב,
שמא יראוּ טוּמאה ויסתרוּ שִבעת ימי הספירה,
ונִמצא אוֹתן הטהרוֹת טמֵאוֹת למפרֵע.
:ואף על פי שהֵן עוֹשין מִשכב וּמרכב למפרֵע אין מטמאין כלי חרש בהסֵט מֵאחר שטבלוּ,
אף על פי שחזרוּ וראוּ טוּמאה וסתרוּ הכֹל.
וכל כלי חרש שהֵסיטוּ עד שלֹא ראוּ טהוֹר.