1
ארבע נשים דין שעתן,
ואינן מִטמאוֹת למפרֵע,
ואֵלוּ הֵן:
מעוּברת, וּמניקה,
וּבתוּלה, וּזקֵנה.
:איזוֹ היא מעוּברת? מִשיוּכר עוּברה.
היתה בחזקת מעוּברת וראת דם,
ואחר כך הִפילה רוּח אוֹ דבר שאינוֹ ולד הרי זוֹ בחזקתה,
ודיה שעתה.
ראת דם ואחר כך הוּכר עוּברה הרי זוֹ מִטמאה למפרֵע ככל הנשים.
:איזוֹ היא מניקה? כל עשרים וארבעה חֹדש מיוֹם הלֵדה.
אפִלוּ מֵת בנה בתוֹך זמן זה,
אוֹ שגמלתהוּ,
אוֹ נתנתהוּ לִמניקה דיה שעתה.
אבל אחר עשרים וארבעה חֹדש,
אף על פי שהיא מניקה והוֹלכת הרי זוֹ מִטמאה למפרֵע,
ככל הנשים.
:איזוֹ היא בתוּלה? כל שלֹא ראת דם מימיה; בתוּלת דמים אמרוּ,
לֹא בתוּלת בתוּלים.
כיצד? אפִלוּ נִשֵאת וראת דם מֵחמת נִשוּאין,
אוֹ ילדה וראת דם מֵחמת לֵדה עדין היא בתוּלה לעִנין טוּמאה,
ודיה שעתה.
:איזוֹ היא זקֵנה? כל שעברוּ עליה שלֹשה חדשים סמוּך לזִקנוּתה ולֹא ראת דם.
ואיזה הוּא סמוּך לזִקנוּתה? כל שחברוֹתיה קוֹראוֹת לה 'זקֵנה' בפניה ואינה מקפדת.
עברוּ עליה שלֹש עוֹנוֹת וראתה,
וחזרה ועברוּ עליה שלֹש עוֹנוֹת אחֵרוֹת אוֹ פחוֹת אוֹ יתֵר וראת הרי היא ככל הנשים,
וּמִטמאה למפרֵע.
2
בתוּלה שראת דם,
אפִלוּ שוֹפעת כל שִבעה אוֹ דוֹלפת הרי זוֹ פעם אחת.
ראת דם וּפסק,
וחזרה וראתה הרי זה שתי פעמים.
3
תינֹקת שלֹא הִגיע זמנה לִראוֹת,
וראת דם פעם רִאשוֹנה וּשניה דיה שעתה.
ראת פעם שלישית מִטמאה למפרֵע.
עברוּ עליה שלֹשה חדשים ואחר כך ראתה דיה שעתה.
עברוּ עליה שלֹשה חדשים אחֵרים ואחר כך ראתה דיה שעתה.
עברוּ עליה שלֹשה חדשים אחֵרים וראתה מִטמאה למפרֵע.
4
תינֹקת שהִגיע זמנה לִראוֹת,
וראתה פעם רִאשוֹנה דיה שעתה; שניה מִטמאה למפרֵע.
עברוּ עליה שלֹשה חדשים ואחר כך ראתה דיה שעתה.
עברוּ עליה שלֹשה חדשים אחֵרים ואחר כך ראתה מִטמאה למפרֵע.
5
מעוּברת וּמניקה וּזקֵנה וּבתוּלה שהִגיעה לִראוֹת,
שראוּ ראיה רִאשוֹנה דין שעתן.
ראוּ פעם שניה מִטמאוֹת למפרֵע ככל הנשים,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואִם ראוּ הרִאשוֹנה באֹנס אף בשניה דין שעתן.
6
מעוּברת אוֹ מניקה שראת דם,
ועברוּ עליה שלֹשה חדשים ואחר כך ראת דיה שעתה.
עברוּ עליה שלֹשה חדשים אחֵרים וראת פעם שניה,
שהיא שלישית לִראיה רִאשוֹנה מִטמאוֹת למפרֵע.
:הרוֹאה דם אחר דם טֹהר בתוֹך עשרים וארבע שעוֹת דיה שעתה.
וכל שדיה שעתה,
אף על פי שאינה מִטמאה למפרֵע צריכה לִהיוֹת בוֹדקת עצמה תמיד.
וכל אִשה המרבה לִבדֹק משוּבחת,
חוּץ מִן הנִדה ויוֹשבת על דם טֹהר,
שאין הבדיקה מוֹעלת להן כלוּם.
7
חכמים תִקנוּ להן לִבנוֹת ישראֵל לִהיוֹת בוֹדקוֹת עצמן בכל יוֹם בשחרית,
מִפני טהרוֹת של ערבית,
וּבערבית, מִפני טהרוֹת של שחרית.
וכל אוֹכלת תרוּמה בוֹדקת עצמה בשעה שאוֹכלת בתרוּמה.
וכל אִשה בוֹדקת בשעה שעוֹברת לשמֵש מִטתה,
מִפני הטהרוֹת,
אבל אִם לֹא היתה עוֹסקת בִטהרוֹת אינה צריכה בדיקה לבעלה,
שכל הנשים שיֵש להן וסת בחזקת טהרה לבעליהן,
כמוֹ שבֵארנוּ בעִנין נִדה.
8
חזקת בנוֹת ישראֵל:
עד שלֹא הִגיעוּ לפִרקן בחזקת טהרה,
ואין הנשים בוֹדקוֹת אוֹתן; אבל מִשהִגיעוּ לפִרקן צריכוֹת בדיקה,
ונשים בוֹדקוֹת אוֹתן.
9
החֵרשת והשוֹטה וּמי שנִטרפה דעתה בחֹלי,
אִם יֵש להן פִקחוֹת מתקנוֹת אוֹתן הרי אֵלוּ אוֹכלוֹת בתרוּמה.
10
כל הכתמים הבאים מִבין ישראֵל בחזקת טוּמאה; והבאים מִבין הגוֹים טהוֹרים.
והנִמצאים בערי ישראֵל טהוֹרים,
שלֹא נחשדוּ ישראֵל להשליך כִתמיהן,
אלא מצניעין אוֹתן.
לפיכך, כל הכתמים הנִמצאין בכל מקוֹם טהוֹרים,
חוּץ מִן הנִמצאים בחֹרים וּסביבוֹת בית הטוּמאוֹת.
וכוּלן טוּמאתן בספֵק,
כמוֹ שבֵארנוּ.
11
כל הכתמים הטמֵאים מעבירין עליהן שִבעה סמנין,
ואחר כך,
בין עבר הכתם בין לֹא עבר,
מטבילוֹ וטהוֹר; שאִם לֹא עבר כלל הרי הוּא צבע,
ואִם עבר אוֹ כהה הרי זה כתם,
וּמֵאחר שעברוּ עליו הסמנין כבר בטל,
אף על פי שרִשוּמוֹ נִכר.
ואפִלוּ כתם של דם נִדוּת ודאי,
כיון שהעביר עליו שִבעת הסמנין בִטלוֹ,
וּמטבילוֹ ועוֹשה על גביו טהרוֹת.
12
בגד שאבד בוֹ הכתם מעביר על כל הבגד שִבעה סמנין וּמבטלוֹ.
אבדה בוֹ שִכבת זרע:
אִם היה חדש בוֹדקוֹ במחט; ואִם היה שחוּק בוֹדקוֹ בחמה.
13
בגד שהיה עליו כתם,
והִטבילוֹ ועשה על גביו טהרוֹת,
ואחר כך העביר על הכתם שִבעת הסמנין ולֹא עבר הרי זה צבע,
והטהרוֹת שעשה טהוֹרוֹת,
ואין צריך להטבילוֹ פעם אחרת.
ואִם עבר הכתם אוֹ כהה עינוֹ הרי זה כתם,
והטהרוֹת טמֵאוֹת,
שהרי הִקפיד על הכתם להסירוֹ,
וצריך להטבילוֹ פעם שניה לטהרוֹ.
14
כתם שהעביר עליו שִשה סמנין ולֹא עבר,
ואחר כך העביר עליו צפוֹן ועבר הרי הטהרוֹת שנעשוּ על גביו טמֵאוֹת; אף על פי שהצפוֹן מעביר הצבע,
הוֹאיל ולֹא העביר שִבעת הסמנין הרי זה בחזקת כתם,
ושמא אִלוּ העביר השביעי היה עוֹבֵר.
:העביר עליו שִבעה סמנין ולֹא עבר,
וחזר והעבירן פעם שניה ועבר כל הטהרוֹת שנעשוּ על גביו בין תִכבֹסת רִאשוֹנה לִשניה טהוֹרוֹת,
וכל הטהרוֹת שנעשוּ על גביו אחר תִכבֹסת שניה טמֵאוֹת; הוֹאיל וגִלה דעתוֹ שהוּא מקפיד עליו ורוֹצה להוֹציא רִשוּמוֹ הרי זה טמֵא עד שיבטלוֹ ויטבילוֹ.
:כבר בֵארנוּ בהִלכוֹת אִסוּרי ביאה שִבעת הסמנין שמעבירין על הכתם מה הֵן,
והיאך מעבירין אוֹתן.
15
האִשה שמֵתה ויצא מִמנה דם מטמֵא מִשוּם כתם כדם הנִדה,
שהמקוֹר מקוֹמוֹ טמֵא; אף על פי שיצא הדם אחר שמֵתה,
ואין כאן נִדה,
הוֹאיל וּמִמקוֹם טמֵא יצא מטמֵא טוּמאת כתמים.
ואִם היה בוֹ רביעית מטמֵא באֹהל,
וּמטמֵא מִשוּם כתם.