1
בוֹעֵל נִדה כנִדה,
שהוּא אב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת של תוֹרה,
מטמֵא כֵלים במגע,
וּמטמֵא אדם במגע וּבמשא,
וּמטמֵא בהסֵט,
וּמטמֵא מִשכב וּמרכב כנִדה.
2
אין מִשכב בוֹעֵל נִדה וּמרכבוֹ כמִשכב נִדה וּמרכבה,
שהמִשכב אוֹ המרכב שדרסה עליו נִדה אב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת,
וּמִשכב בוֹעֵל נִדה וּמרכבוֹ ולד טוּמאה,
ככֵלים שהוּא נוֹגֵע בהן,
שאינן מטמאין אדם ולֹא כֵלים אלא אכלים וּמשקין בִלבד.
:ולמה נִגרעה טוּמאת מִשכבוֹ מִטוּמאת מִשכבה? מִפני שנאמר בבוֹעֵל נִדה:
"וּתהי נִדתה עליו וטמֵא שִבעת ימים" ,
ונאמר בוֹ:
"כל המִשכב אשר ישכב עליו יטמא" ; מֵאחר שנאמר:
"וּתהי נִדתה עליו",
איני יוֹדֵע שהוּא מטמֵא מִשכב? ולמה נאמר? מִפי השמוּעה למדוּ שהכתוּב נתקוֹ מִטוּמאה חמוּרה,
מִלטמֵא אדם וכֵלים,
וּתלאוֹ בטוּמאה קלה,
שיִהיה מִשכבוֹ ולד ולֹא יטמֵא אדם וכֵלים אלא אכלין וּמשקין בִלבד,
כִשאר ולדוֹת הטוּמאוֹת.
3
אחד הבא על הנִדה אוֹ על הזבה אוֹ על שוֹמרת יוֹם כנגד יוֹם אוֹ על היוֹלדת,
בין כדרכן בין שלֹא כדרכן,
אחד המערה ואחד הגוֹמֵר,
בין גדוֹל שבא על הקטנה בין קטן שבא על הגדוֹלה.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה הבוֹעֵל בן תֵשע שנים ויוֹם אחד והנִבעלת בת שלֹש שנים ויוֹם אחד.
אבל פחוֹת מִכאן אינוֹ מִתטמֵא מִשוּם בוֹעֵל נִדה,
אלא מִשוּם נוֹגֵע בנִדה בִלבד,
שהוּא ולד ואינוֹ אב.
וכֵן בוֹעֵל הזב הרי הוּא כנוֹגֵע בוֹ.
ואחד הנוֹגֵע בזב אוֹ הנִבעל מִן הזב.
4
הנִדה והזבה ושוֹמרת יוֹם כנגד יוֹם והיוֹלדת אף על פי שלֹא ראת דם כוּלן מִטמאוֹת למפרֵע מֵעֵת לעֵת אוֹ מִפקידה לִפקידה,
וזה הוּא הנִקרא מֵעֵת לעֵת שבנִדה.
:כיצד? אִשה שהיתה טהוֹרה ואין לה וסת,
וּבדקה עצמה בשחרית וּמצאה טהוֹר,
וּבחצי היוֹם בדקה עצמה וּמצאה דם הרי כל הטהרוֹת שעשת מִשעת פקידה רִאשוֹנה עד פקידה שניה טמֵאוֹת למפרֵע.
:וכֵן אִם בדקה היוֹם וּמצאה טהוֹר,
וּלאחר שנים אוֹ שלֹשה ימים בדקה וּמצאה דם כל הטהרוֹת שעשת מֵעֵת שמצאה דם עד עשרים וארבע שעוֹת למפרֵע טמֵאוֹת.
:ועֵד שלאחר התשמיש הרי הוּא כִפקידה; ושלִפני התשמיש אינוֹ כִפקידה,
מִפני שאינה בוֹדקת בוֹ יפה.
5
אִשה שיֵש לה וסת,
וראת דם בִשעת וִסתה דיה שעתה,
ואינה טמֵאה למפרֵע.
הִגיע שעת וִסתה ולֹא בדקה עצמה,
וּלאחר ימים בדקה וּמצאה דם הרי זוֹ טמֵאה למפרֵע,
והרי היא בחזקת נִדה מִשעת וִסתה,
וזוֹ היא טוּמאת וסתוֹת האמוּרה בכל מקוֹם.
ואִם מצאה עצמה טהוֹרה כשבדקה אחר הוּסת הרי זוֹ טהוֹרה.
6
כל אִשה שיֵש לה וסת תרגיש בעצמה מפהקת,
אוֹ מִתעטשת,
אוֹ חוֹששת פי כרֵסה ושִפוּלי מֵעיה,
אוֹ אחזתה צמרוּרית,
אוֹ רֹאשה כבֵד עליה,
אוֹ אֵבריה כבֵדין,
וכיוֹצֵא באֵלוּ.
:יֵש אִשה שדרכה לִראוֹת בעֵת שיתחיל בה מִקרה מֵאֵלוּ מיד בִתחִלתוֹ,
ויֵש אִשה שתמתין במִקרה זה שעה אוֹ שתים ואחר כך תִראה הדם בסוֹף הוּסת.
היתה למוּדה לִהיוֹת רוֹאה בִתחִלת הוּסת כל הטהרוֹת שעשת בתוֹך הוּסת טמֵאוֹת.
היתה למוּדה לִהיוֹת רוֹאה בסוֹף הוּסת כל הטהרוֹת שעשת בתוֹך הוּסת טהוֹרוֹת,
ואינה חוֹששת אלא מִשעה שדרכה לִראוֹת עד עֵת שמצאה הדם.
7
הרוֹאה כתם טמֵאה למפרֵע עד עֵת הפקידה.
וכֵן הבגד שנִמצא עליו הכתם טמֵא למפרֵע.
ועד כמה? עד שתֹאמר:
'בדקתי את החלוּק הזה ולֹא היה עליו כתם'.
:אפִלוּ כִבסה אוֹתוֹ ולֹא בדקה טמֵא מִקֹדם הכִבוּס למפרֵע עד שעת בדיקה.
ואפִלוּ נִמצא הכתם לח הרי זה מטמֵא למפרֵע עד שעת הבדיקה,
שאני אוֹמֵר:
מימים היה שם,
ועתה נפלוּ עליו מים ונעשה לח.
8
וכל הנשים שדין שעתן כִתמן כִראיתן,
ואינוֹ מטמֵא אוֹתן למפרֵע.
:כל אֵלוּ הנשים הטמֵאוֹת למפרֵע,
בין רוֹאה דם בין מצאה כתם מטמאוֹת מִשכב וּמרכב למפרֵע לטמֵא אדם וּבגדים.
וכֵן רוּקן וּמימי רגליהן טמֵאים למפרֵע.
ואפִלוּ כלי חרש המוּקף צמיד פתיל מטמאוֹת אוֹתוֹ למפרֵע.
אבל אינן מטמאוֹת את הבוֹעֵל למפרֵע מִשוּם בוֹעֵל נִדה,
אלא מִשוּם נוֹגֵע בִלבד.
וכל הרוֹאה כתם הבוֹעֵל אוֹתה מֵאחר שנִמצא הכתם,
טמֵא מִשוּם בוֹעֵל נִדה.
9
מעוּברת שהוֹציא עוּבר את ידוֹ והחזירה אִמוֹ טמֵאה לֵדה.
וטוּמאת יוֹלדת יד,
וטוּמאת מֵעֵת לעֵת אוֹ מִפקידה לִפקידה למפרֵע שבֵארנוּ,
וטוּמאת וסתוֹת וטוּמאת כתמים הכֹל מִדִברי סוֹפרים,
וטוּמאתן בספֵק.
:לפיכך אין שוֹרפין עליהן תרוּמה וקדשים,
אלא תוֹלין.
וכֵן חוּלין שנעשוּ על טהרת הקֹדש שנִטמאוּ באֵלוּ תוֹלין.
אבל הנעשין על טהרת התרוּמה,
וחוּלין הטבוּלין לחלה אינן מִתטמאין בכל אֵלוּ הטוּמאוֹת שהֵן מִדִבריהם.
:נִמצֵאת למֵד,
שכל אחת מֵאֵלוּ הנשים,
וּמִשכבן, וּמרכבן,
ורוּקן, וּמימי רגליהם,
וּבוֹעֵל רוֹאה כתם מֵאחר שנִמצא הכתם,
וּבוֹעֵל יוֹלדת אֵבר מֵאחר שיצא האֵבר וחזר כוּלן אבוֹת טוּמאוֹת מִדִברי סוֹפרים.