1
דם נִדה וזבה ויוֹלדת מטמֵא לח ויבֵש.
אבל זוֹבוֹ של זב ורוּקוֹ ושִכבת זרעוֹ אינוֹ מטמֵא אלא כל זמן שהוּא לח,
אבל אִם יבש יתֵר מִדאי אינוֹ מטמֵא.
ועד כמה? אִם שוֹרין אוֹתן בפוֹשרין מֵעֵת לעֵת וחזר לִכמוֹת שהיה הרי זה מטמֵא כלח,
ואִם היוּ המים פוֹשרין בִתחִלתן,
אף על פי שאינן פוֹשרין בסוֹפן.
וכל הדברים האֵלוּ דִברי קבלה.
2
פִשתן שטותהוּ נִדה המסיטוֹ טהוֹר.
ואִם היה לח הרי זה מטמֵא,
מִפני רֹק פיה.
3
זב שהִניח פיו על פי הכוֹס,
ונִמלך שלֹא לִשתוֹתוֹ המֵסיט את הכוֹס טהוֹר.
שתה מִמנוּ הזב כל שהוּא המסיטוֹ טמֵא,
מִפני משקֵה פי הזב.
4
זב שנשך את הפת ואת הבצל המסיטן טהוֹר.
נשך את הקִשוּת ואת המלפפוֹן המסיטן טמֵא,
מִפני משקֵה פיו של זב המִתערֵב בהן.
5
קלִפי פוֹלין וּקלִפי תוּרמוֹסין שקצצן הגוֹי המסיטן טמֵא,
שכל הגוֹים כזבים לכל דִבריהם,
כמוֹ שיִתבאֵר.
הקלִפין שבשוקין הוֹלכין בהן אחר הרֹב.
6
דם טמֵא שנִתערֵב במים אִם בטלוּ מראיו,
הכֹל טהוֹר.
נִתערֵב בדם טהוֹר אוֹ ביין רוֹאין אוֹתוֹ כאִלוּ הוּא מים.
וכֵן רֹק טמֵא שנִתערֵב במים:
אִם היה קשוּר כִבריתוֹ הרי זה טמֵא; ואִם נִמחה במים אִם בטלוּ מראיו,
הכֹל טהוֹר.
נִתערֵב ברֹק אחֵר רוֹאין אוֹתוֹ כאִלוּ הוּא מים.
:וכֵן מי רגלי טמֵא מֵאֵלוּ שנִתערבוּ במים:
אִם בטלוּ מראיהן הכֹל טהוֹר; ואִם לאו טמֵא.
נִתערבוּ ביין אוֹ במי רגלי טהוֹרים רוֹאין אוֹתן כאִלוּ הֵן מים.
נִתערבוּ במי רגלים של גוֹים הוֹלכין אחר הרֹב.
:כיצד? עוּקה אוֹ כלי גדוֹל שהיוּ ישראֵל וגוֹים מטילין שם מי רגליהם:
אִם רֹב גוֹים הכֹל טמֵא; ואִם רֹב ישראֵל הכֹל טהוֹר; מחצה למחצה הכֹל טמֵא.
וכֵן אִם נִתערֵב מי רגלי גוֹי זה במי רגלי ישראֵלי זה הוֹלכין אחר הרֹב.
7
שוֹאלין מי רגלים מִכל מקוֹם ואין חוֹששין שמא של נִדוֹת הֵן,
שלֹא נחשדוּ בנוֹת ישראֵל לכנֵס את מימי רגליהן כשהֵן נִדוֹת.
8
חרש שהיה הזב אוֹ הזבה מטילין בוֹ מי רגליהן,
וכִבסוֹ פעם רִאשוֹנה וּשניה הרי המשקין שכִבסוֹ בהן טמֵאים,
וּפעם שלישית טהוֹרים,
בין שכִבסוֹ במים בין שכִבסוֹ במימי רגלים,
שהרי לֹא נִשאר בוֹ לחלוּחית מִמימי רגלים הרִאשוֹנים.
9
זבה שנעקרוּ מימי רגליה בסוֹף שִבעת ימי הספירה,
וירדה וטבלה,
והִטילה מים אחר הטבילה הרי הֵן ספֵק אִם אחר עקירה הוֹלכין,
וזבה היתה,
אוֹ אחר יציאה,
שהיא טהוֹרה.
:וכֵן גוֹיה שנעקרוּ מימי רגליה,
ונִתגירה וטבלה,
והִטילה מים אחר שטבלה הרי זה ספֵק אִם אחר עקירה הוֹלכין,
והרי הֵן כמי רגלי הנכרי,
אוֹ אחר יציאה,
והרי הֵן כמי רגלי ישראֵל הטהוֹרים.
10
העבדים מִטמאין בזיבה וּבנִדה וּבלֵדה כישראֵל,
אבל הגוֹים אין מִטמאין לֹא בזיבה ולֹא בנִדוּת ולֹא בלֵדה דין תוֹרה,
שנאמר: "דברוּ אל בני ישראֵל ואמרתם אלֵהם איש איש כי יהיה זב" וכו' בני ישראֵל מִתטמאין בזיבה,
לֹא הגוֹים.
:וחכמים גזרוּ על כל הגוֹים שיִהיוּ טמֵאים כזבים לכל דִבריהם,
זכרים וּנקֵבוֹת,
והוּא שיִהיה הזכר בן תֵשע שנים ויוֹם אחד ומעלה,
והנקֵבה בת שלֹש שנים ויוֹם אחד ומעלה.
אבל הקטנים למטה מִזמן זה לֹא גזרוּ עליהם טוּמאה,
שעִקר הגזֵרה כדי שלֹא יהיה תינוֹק ישראֵלי רגיל אֵצל הגוֹי במִשכב זכוּר,
וּפחוֹת מִזמן זה אין ביאתן ביאה.
:בעֵת שגזרוּ עליהם,
לֹא גזרוּ על שִכבת זרע שלהן,
אלא שִכבת זרעוֹ של גוֹי טהוֹרה כדין תוֹרה.
וּמִפני מה לֹא גזרוּ עליה טוּמאה? כדי להוֹדיע שטוּמאתן מִדִברי סוֹפרים,
שהרי הכֹל יוֹדעין שאִלוּ היוּ זבים דין תוֹרה היתה שִכבת זרען אב טוּמאה כשִכבת זרע הזב,
וּמֵאחר שיוֹדעין שטוּמאתן מִדִברי סוֹפרים,
לֹא יבֹאוּ לִשרֹף עליה תרוּמה וקדשים.
:נִמצֵאת למֵד,
שזוֹבוֹ של גוֹי ודם נִדה אוֹ דם זיבה ולֵדה של גוֹיה,
והגוֹי והגוֹיה עצמן אף על פי שהֵן נקיים מִדם וזוֹב,
ורֹק הגוֹים וּמימי רגליהם,
וּמִשכבן וּמרכבן,
וּבוֹעֵל גוֹיה כל אחד מֵאֵלוּ אב טוּמאה מִדִברי סוֹפרים; לפיכך אין חיבין עליהן על ביאת מִקדש וקדשיו,
ואין שוֹרפין עליהן את התרוּמה.
:וכוּלן מטמאין אדם וכֵלים במגע וּמטמאין אדם במשא,
כמוֹ הזב לכל דבר,
אלא שהטוּמאה מִדִבריהם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ודם הנכרית כרוּקה וּכמימי רגליה:
מטמֵא לח ואינוֹ מטמֵא יבֵש.