הִלכוֹת מטמאי מִשכב וּמוֹשב:
יֵש בִכללן ארבע מִצווֹת עשֵה,
וזה הוּא פרטן:
א) דין טוּמאת נִדה.
ב) דין טוּמאת יוֹלדת.
ג) דין טוּמאת זבה.
ד) דין טוּמאת זב.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
הזב והזבה והנִדה והיוֹלדת כל אחד מֵארבעתן אב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת:
מטמֵא כֵלים במגע,
וּמטמֵא אדם במגע וּבמשא,
וּמטמֵא מִשכב וּמוֹשב וּמרכב מִתחתיו ועוֹשה אוֹתם אב טוּמאה,
וּמטמֵא מדף על גביו.
2
אחד זבה קטנה ואחד זבה גדוֹלה,
ואחד זבה מֵחמת עצמה אוֹ מֵחמת אֹנס,
ואחד זב בעל שתי ראיוֹת אוֹ בעל שלֹש טוּמאת כוּלם שוה לטמֵא אחֵרים.
3
קטנה בת יוֹם אחד מִטמאה בנִדה.
בת עשרה ימים בזיבה.
בת שלֹש שנים ויוֹם אחד מטמאה את בוֹעלה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
4
קטן בן יוֹם אחד מִטמֵא בזיבה.
ואחד גֵרים ועבדים ואחד ישראֵל מִטמאין בנִדה וּבזיבה.
5
סריס אדם וּסריס חמה מִטמאין בזיבה כִשאר הבריאים.
6
אין האִשה מִטמאה בלֹבן,
ולֹא האיש באֹדם,
אלא האִשה בדם והאיש בלֹבן.
7
טוּמטוּם ואנדרגינס נוֹתנין עליהן חוּמרי האיש וחוּמרי האִשה:
מִטמאין בלֹבן כאיש וּבדם כאִשה; וטוּמאתן בספֵק,
לפיכך אין שוֹרפין עליהן תרוּמה וקדשים,
ואין חיבין עליהן על טוּמאת מִקדש וקדשיו.
:ראה אֹדם ולֹבן כאחד שוֹרפין עליהן את התרוּמה ואת הקדשים,
אבל אין חיבין עליהן על ביאת מִקדש,
שנאמר: "מִזכר עד נקֵבה תשלֵחוּ" עד שתִהיה הטוּמאה טוּמאת זכר ודאי אוֹ טוּמאת נקֵבה ודאית.
וכֵן הנוֹגֵע באֹדם ולֹבן שלוֹ כאחד אינוֹ חיב על טוּמאת מִקדש וקדשיו.
נגע הוּא עצמוֹ באֹדם ולֹבן שראה הרי זה חיב על ביאת המִקדש.
8
דם הנִדה אוֹ דם הזבה אוֹ דם היוֹלדת מטמֵא בכל שהוּא במגע וּבמשא,
שנאמר: "והדוה בנִדתה" מִפי השמוּעה למדוּ שמדוה כמוֹה.
וּכבר בֵארנוּ בעִנין אִסוּר נִדה שחמִשה דמים טמֵאים באִשה,
אבל אִם ראתה דם ירֹק הרי הוּא טהוֹר,
ואינוֹ כמוֹ רוּקה וּשאר משקין היוֹצאין מִמנה,
שהרֹק מִתעגֵל ויוֹצֵא,
וזה שוֹתֵת ויוֹרֵד.
9
אִשה שיצא הוּלד מִדפנה,
ויצא עִמוֹ דם מִן הדֹפן הרי אוֹתוֹ דם אב מֵאבוֹת הטוּמאה,
כדם הנִדה והלֵדה והזיבה,
שהמקוֹר מקוֹמוֹ טמֵא,
והאִשה טהוֹרה עד שיֵצֵא מִמנה דם דרך הרחם.
10
מקוֹר האִשה שנעקר ונפל לארץ האִשה טמֵאה טוּמאת ערב.
וכֵן מקוֹר שהִזיע כִשתי טִפי מרגליוֹת האִשה טמֵאה טוּמאת ערב; אבל אינה נִדה עד שתִראה אחד מֵחמִשה דמים המטמאין באִשה.
11
הֵזיעה טִפה אחת הרי האִשה טהוֹרה,
שאינה אלא מִחוּץ למקוֹר.
12
זוֹבוֹ של זב אב מֵאבוֹת הטוּמאוֹת כזב,
שנאמר: "זוֹבוֹ טמֵא הוּא" ,
וּמטמֵא במגע וּבמשא בכל שהוּא.
וּראיה רִאשוֹנה של זב אינה מטמא במשא,
והרי היא כשִכבת זרע; בין מֵאיש גדוֹל בין מִקטן הרי הראיה הרִאשוֹנה כשִכבת זרע.
:וכֵן המִשכבוֹת והמוֹשבוֹת שיוֹשֵב עליהם מִשראה ראיה רִאשוֹנה עד שראה השניה טהוֹרים,
שאינוֹ קרוּי זב אלא אחר ראיה שניה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת מחוּסרי כפרה.
ראה אחת מרוּבה כִשתים אין טמֵא אלא המֵסיט טִפה אחרוֹנה.
13
ראיה רִאשוֹנה של מצֹרע מטמא במשא,
שנאמר: "כל צרוּע וכל זב וכֹל טמֵא לנפש" הרי הצרוּע כזב גמוּר:
מה זב גמוּר זוֹבוֹ מטמֵא במשא,
אף מצֹרע ראיתוֹ הרִאשוֹנה מטמאה במשא.
14
רוּקוֹ של זב,
ושִכבת זרעוֹ,
וּמימי רגליו כל אחד מִשלשתן אב טוּמאה דין תוֹרה,
וּמטמֵא בכל שהוּא במגע וּבמשא.
הרי הוּא אוֹמֵר ברֹק:
"וכי ירֹק הזב בטהוֹר" ,
וּמימי רגליו ושִכבת זרעוֹ אי אפשר שלֹא יהיה בהן צִחצוּחי זיבה כל שהוּא.
15
ואחד זב ואחד נִדה ויוֹלדת וזבה כל אחד מֵהן רוּקוֹ וּמימי רגליו אב טוּמאה כזב.
וכֵן כל מקוֹם שנֹאמר בהלכוֹת אֵלוּ 'הזב' אחד הזב ואחד שאר הארבעה.
16
תִשעה משקין בזב; שלֹשה מֵהן אב טוּמאה,
והֵן: רוּקוֹ,
ושִכבת זרעוֹ,
וּמימי רגליו,
וכל אחד מֵאֵלוּ מטמֵא אדם וכֵלים בכל שהוּא,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:וּשלֹשה מֵהן כִולד הטוּמאה,
ואֵלוּ הֵן:
דִמעת עינוֹ,
ודם מגֵפתוֹ,
וחלֵב האִשה,
כל אחד מֵאֵלוּ כמשקין טמֵאים שאין מטמאין אדם אבל מטמאין כֵלים מִדִברי סוֹפרים,
כמוֹ שיִתבאֵר.
:וּשלֹשה מֵהן טהוֹרים,
ואֵלוּ הֵן:
זֵעתוֹ ולֵחה סרוּחה היוֹצאוֹת מִמנוּ,
והראי; הרי אֵלוּ השלֹש מִן הזב וחבֵריו כמוֹתן מִשאר האדם.
:כֹחוֹ ונוֹעוֹ ורירוֹ וּמי האף שלוֹ הרי הֵן כרוּקוֹ לכל דבר,
וּבִכלל הרֹק הֵן חשוּבין.
דם היוֹצֵא מִפי אמה ודם השוֹתֵת מִפיו הרי הֵן בִכלל דם מגֵפתוֹ.
היה מוֹצֵץ ורק דם הרי זה מטמֵא כרֹק,
שהדם שמוֹצֵץ אי אפשר לוֹ בלֹא צִחצוּחי רֹק.