1
אין הוֹלכין בחוּקוֹת הגוֹים ולֹא מִדמין להן,
לֹא במלבוּש ולֹא בשֵער וכיוֹצֵא בהן,
שנאמר: "ולֹא תֵלכוּ בחוּקֹת הגוֹי" וכו' ,
ונאמר: "וּבחוּקֹתיהם לֹא תֵלֵכוּ" ,
ונאמר: "הִשמר לך פן תִנקֵש אחריהם" הכֹל בעִנין אחד הוּא מזהיר,
שלֹא ידמה להן,
אלא יהיה היִשראֵלי מוּבדל מֵהם וידוּע במלבוּשוֹ וּבִשאר מעשיו כמוֹ שהוּא מוּבדל מֵהן במדעוֹ וּבדֵעוֹתיו.
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"ואבדִל אתכם מִן העמים" .
:לֹא ילבש כמלבוּש המיוּחד להן,
ולֹא יגדֵל ציצית כמוֹ ציצית רֹאשם,
ולֹא יגלֵח מִן הצדדין ויניח השֵער באמצע כמוֹ שהֵם עוֹשים,
וזה הוּא הנִקרא בלוֹרית,
ולֹא יגלֵח השֵער מִכנגד פניו מֵאֹזן לאֹזן ויניח הפרע מִלאחריו כדרך שהֵן עוֹשין,
ולֹא יבנה מקוֹמוֹת כבִנין היכלוֹת של עבוֹדה זרה כדי שיִכנסוּ בהן רבים כמוֹ שהֵן עוֹשין.
וכל העוֹשה אחת מֵאֵלוּ וכיוֹצֵא בהן לוֹקה.
2
גוֹי שהיה מִסתפֵר מיִשראֵל,
כיון שהִגיע קרוֹב לִבלוֹריתוֹ שלֹש אצבעוֹת לכל רוּח שוֹמֵט את ידוֹ.
3
ישראֵל שהיה קרוֹב למלכוּת וצרך לישֵב לִפני מלכיהם,
והיה לוֹ גנאי למי שלֹא ידמה להן הרי זה מוּתר לִלבֹש כמלבוּשן וּלגלֵח כנגד פניו כדרך שהֵן עוֹשין.
4
אין מנחשין כגוֹים,
שנאמר: "לֹא תנחשוּ" .
כיצד הוּא הנחש? כגוֹן אֵלוּ שאוֹמרין:
'הוֹאיל ונפלה פִתי מִפי' אוֹ 'נפל מקלי מידי' 'איני הוֹלֵך למקוֹם פלוֹני היוֹם,
שאִם אֵלֵך אין חפצי נעשין'; 'הוֹאיל ועבר שוּעל מימיני איני יוֹצֵא מִפתח ביתי היוֹם,
שאִם יצאתי יפגעֵני אדם רמאי'.
וכֵן אֵלוּ ששוֹמעין צִפצוּף העוֹפוֹת ואוֹמרין:
'יהיה כך' ו'לֹא יהיה כך',
'טוֹב לעשוֹת דבר פלוֹני' ו'רע לעשוֹת דבר פלוֹני'.
וכֵן אֵלוּ שאוֹמרין:
'שחֹט תרנגוֹל זה שקרא ערבית',
'שחֹט תרנגֹלת זוֹ שקראת כמוֹ תרנגוֹל'.
וכֵן המֵשים לעצמוֹ סימנים:
'אִם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוֹני,
ואִם לֹא יארע לֹא אעשה',
כאליעזר עבד אברהם,
וכל כיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ הכֹל אסוּר.
וכל העוֹשה מעשה מִפני דבר מִדברים אֵלוּ לוֹקה.
5
מי שאמר:
'דירה זוֹ שבניתי,
סימן טוֹב היתה עלי',
'אִשה זוֹ שנשאתי' וּ'בהֵמה זוֹ שקניתי',
'מבֹרכת היתה,
מֵעֵת שקניתיה העשרתי',
וכֵן השוֹאֵל לתינוֹק:
'אי זה פסוּק אתה למֵד?',
אִם אמר לוֹ פסוּק מִן הברכוֹת,
ישמח ויֹאמר:
'זה סימן טוֹב',
כל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן מוּתר,
הוֹאיל ולֹא כִוֵּן מעשיו ולֹא נִמנע מִלעשוֹת,
אלא עשה זה סימן לעצמוֹ לדבר שכבר היה הרי זה מוּתר.
6
אי זה הוּא קוֹסֵם? זה העוֹשה מעשה מִשאר המעשיוֹת כדי שיִשֹם ותִפנה מחשבתוֹ מִכל הדברים,
עד שיֹאמר דברים שעתידין לִהיוֹת,
ויֹאמר: 'דבר פלוֹני עתיד לִהיוֹת' אוֹ 'אינוֹ הֹוה',
אוֹ שיֹאמר ש'ראוּי לעשוֹת כך' ו'הִזהרוּ מִכך'.
:יֵש מִן הקוֹסמים שהוּא ממשמֵש בחוֹל אוֹ באבנים,
ויֵש מֵהן מי שגוֹהֵר לארץ וצוֹעֵק,
ויֵש מי שמִסתכֵל במראה של ברזל אוֹ עששית וּמדמין ואוֹמרין,
ויֵש מי שאוֹחֵז מקֵל בידוֹ ונִשען עליו וּמכה בוֹ עד שתִפנה מחשבתוֹ וּמדבֵר.
הוּא שהנביא אוֹמֵר:
"עמי בעֵצוֹ ישאל וּמקלוֹ יגיד לוֹ" וכו' .
7
ואסוּר לִקסֹם ולִשאֹל לקוֹסֵם.
אלא שהשוֹאֵל לקוֹסֵם מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת,
אבל הקוֹסֵם עצמוֹ,
אִם עשה מעשה מִכל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן לוֹקה,
שנאמר: "לֹא ימצֵא בך וכו' קֹסֵם קסמים" .
8
אי זה הוּא מעוֹנֵן? אֵלוּ נוֹתני העִתים,
שאוֹמרים באִסטגנינוּת:
'יוֹם פלוֹני טוֹב',
'יוֹם פלוֹני רע',
'יוֹם פלוֹני ראוּי לעשוֹת בוֹ מלאכה פלוֹנית',
'שנה פלוֹנית' אוֹ 'חֹדש פלוֹני' 'רע לדבר פלוֹני'.
9
אסוּר לעוֹנֵן,
אף על פי שלֹא עשה מעשה,
אלא הוֹדיע אוֹתן הכזבים שהסכלים מדמין שהֵן דִברי אמת ודִברי חכמה.
וכל העוֹשה מעשה מִפני האִסטגנינוּת וכִוֵּן מלאכתוֹ אוֹ הליכתוֹ באוֹתוֹ העֵת שקבעוּ הוֹברי שמים הרי זה לוֹקה,
שנאמר: "ולֹא תעוֹנֵנוּ" .
וכֵן האוֹחֵז את העינים וּמדמה בִפני הרוֹאים שעוֹשה מעשֵה תִמהוֹן,
והוּא לֹא עשה הרי זה בִכלל מעוֹנֵן,
ולוֹקה.
10
אי זה הוּא חוֹבֵר? זה שמדבֵר בִדברים שאינן לשוֹן עם ואין להם עִנין,
וּמעלה על דעתוֹ בסִכלוּתוֹ שאוֹתן הדברים מוֹעילים,
עד שהֵם אוֹמרים שהאוֹמֵר כך וכך על הנחש אוֹ על העקרב אינוֹ מזיק,
והאוֹמֵר כך וכך על האיש אינוֹ נִזק מֵהן,
ואוֹחֵז בידוֹ בעֵת שמדבֵר מפתֵח אוֹ סלע,
וכיוֹצֵא בדברים האֵלוּ הכֹל אסוּר.
והחוֹבֵר עצמוֹ שאחז בידוֹ כלוּם אוֹ שעשה מעשה עִם דִבוּרוֹ,
אפִלוּ הראה באצבעוֹ הרי זה לוֹקה,
שנאמר: "לֹא ימצֵא בך וגו' וחֹבֵר חבר" .
:אבל אִם אמר דברים בִלבד ולֹא הֵניד לֹא אצבע ולֹא רֹאש ולֹא היה בידוֹ כלוּם,
וכֵן אדם שאמר עליו החבר אוֹתן הקוֹלוֹת,
והוּא יוֹשֵב לפניו וּמדמה שיֵש לוֹ בזה הניה מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת,
מִפני שנִשתתֵף בסִכלוּת החבר,
וכל אוֹתן הקוֹלוֹת והשֵמוֹת המשוּנים המכֹערים "לֹא ירֵעוּ וגם היטיב אין אוֹתם" .
11
מי שנשכוֹ עקרב אוֹ נחש מוּתר לִלחֹש על מקוֹם הנשיכה ואפִלוּ בשבת,
כדי לישֵב דעתוֹ וּלחזֵק לִבוֹ.
אף על פי שאין הדבר מוֹעיל כלוּם,
הוֹאיל וּמסוּכן הוּא הִתירוּ לוֹ,
כדי שלֹא תִטרֵף דעתוֹ עליו.
12
הלוֹחֵש על המכה וקוֹרֵא פסוּק מִן התוֹרה,
וכֵן הקוֹרֵא על התינוֹק שלֹא יבעֵת,
המניח סֵפר תוֹרה אוֹ תפִלין על הקטן בִשביל שיישן לֹא די להן שהֵן בִכלל חברים וּמנחשים,
אלא שהֵם בִכלל הכוֹפרים בתוֹרה,
שהֵן עוֹשין דִברי תוֹרה רִפאוּת גוּף,
ואינם אלא רִפאוּת נפשוֹת,
שנאמר: "ויהיוּ חיים לנפשך" .
אבל הבריא שקרא פסוּקין אוֹ מִזמוֹר מִתִלים כדי שתגֵן עליו זכוּת קריאתן וינצֵל מִצרוֹת וּנזקים הרי זה מוּתר.
13
אי זה הוּא דוֹרֵש אל המֵתים? זה המרעיב את עצמוֹ והוֹלֵך ולן בבית הקברוֹת,
כדי שיבֹא המֵת בחלוֹם ויוֹדיעוֹ מה יִשאל עליו.
ויֵש אחֵרים שהֵן לוֹבשים מלבוּשים ידוּעים ואוֹמרין דברים וּמקטירין קטֹרת ידוּעה וישֵנים לבדם,
כדי שיבֹא מֵת פלוֹני ויספֵר עִמוֹ בחלוֹם.
כללוֹ של דבר:
כל העוֹשה מעשה כדי שיבֹא המֵת ויוֹדיעוֹ לוֹקה,
שנאמר: "לֹא ימצֵא בך וגו' ודֹרֵש אל המֵתים" .
14
אסוּר לִשאֹל בעל אוֹב אוֹ בעל ידעוֹני,
שנאמר: "לֹא ימצֵא בך מעביר וכו' ושֹאֵל אוֹב וידעֹני" .
נִמצֵאת למֵד שבעל אוֹב וידעוֹני עצמן בִסקילה,
והנִשאל בהן באזהרה,
וּמכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
ואִם כִוֵּן מעשיו ועשה כפי מאמרן לוֹקה.
15
המכשֵף חיב סקילה,
והוּא שעשה מעשֵה כשפים.
אבל האוֹחֵז את העינים,
והוּא שיֵראה שעשה והוּא לֹא עשה לוֹקה מכת מרדוּת,
מִפני שלאו זה שנאמר במכשֵף בִכלל "לֹא ימצֵא בך" לאו שנִתן לאזהרת מיתת בית דין הוּא,
ואין לוֹקין עליו,
שנאמר: "מכשֵפה לֹא תחיה" .
16
וּדברים האֵלוּ כוּלם דִברי שקר וכזב הֵן,
והֵם שהִטעוּ בהן עוֹבדי עבוֹדה זרה הקדמוֹנים לגוֹיי הארצוֹת כדי שיִנהוּ אחריהן.
ואין ראוּי לישראֵל שהֵן חכמים מחוּכמים להִמשֵך בהבלים אֵלוּ ולֹא להעלוֹת על הלֵב שיֵש בהן תעלה,
שנאמר: "כי לֹא נחש ביעקֹב ולֹא קסם בישראֵל" ,
ונאמר: "כי הגוֹים האֵלה אשר אתה יוֹרֵש אוֹתם אל מעֹננים ואל קֹסמים ישמעוּ,
ואתה לֹא כֵן נתן לך יי אלֹהיך" .
:כל המאמין בִדברים אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן וּמחשֵב בלִבוֹ שהֵן אמת ודִברי חכמה אבל התוֹרה אסרה אוֹתם אינוֹ אלא מִן הסכלים וּמֵחסרי הדעת,
וּבִכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלֵמה.
אבל בעלי החכמה וּתמימי הדעת יֵדעוּ בִראיוֹת ברוּרוֹת שכל אֵלוּ הדברים שאסרה תוֹרה אינן דִברי חכמה,
אלא תֹהוּ והבל שנִמשכוּ בהן חסרי הדעת ונטשוּ כל דרכי האמת בִגללן.
וּמִפני זה אמרה תוֹרה כשהִזהירה על כל אֵלוּ ההבלים:
"תמים תִהיה עִם יי אלֹהיך" .