1
שלֹשה ימים לִפני אידיהן של גוֹים אסוּר לִקח מֵהם,
ולִמכֹר להן דבר המִתקיֵם,
ולִלווֹת מֵהן וּלהלווֹתן,
וּלפרען וּלהִפרע מֵהן מִלוה שבִשטר אוֹ שעל המשכוֹן.
אבל מִלוה על פה נִפרעין מֵהן,
מִפני שהוּא כמציל מידם.
וּמוּתר לִמכֹר להם דבר שאינוֹ מִתקיֵם,
כגוֹן ירקוֹת ותבשיל,
עד יוֹם אידן.
במה דברים אמוּרים? בארץ ישראֵל.
אבל בִשאר ארצוֹת אינוֹ אסוּר אלא יוֹם אידם בִלבד.
:עבר ונשא ונתן עִמהם באוֹתן השלֹשה ימים הרי זה מוּתר בהניה.
והנוֹשֵא ונוֹתֵן עִמהן ביוֹם אידם הרי זה אסוּר בהניה.
2
ואסוּר לִשלֹח דוֹרוֹן לגוֹי ביוֹם אידוֹ,
אלא אִם כֵן נוֹדע לוֹ שאינוֹ מוֹדה בעבוֹדה זרה ואינוֹ עוֹבדה.
וכֵן גוֹי ששלח דוֹרוֹן לישראֵל ביוֹם אידוֹ לֹא יקבלנוּ מִמנוּ.
ואִם חשש לאיבה נוֹטֵל בפניו,
ואינוֹ נהנה בוֹ,
עד שיִוּדע לוֹ שזה הגוֹי אינוֹ עוֹבֵד עבוֹדה זרה ואינוֹ מוֹדה בה.
3
היה אידן של אוֹתן הגוֹים ימים רבים,
שלֹשה אוֹ ארבעה אוֹ עשרה כל אוֹתן הימים כיוֹם אחד הֵן,
וכוּלן אסוּרין עִם שלֹשה ימים לִפניהן.
4
הנצרים עוֹבדי עבוֹדה זרה הֵן,
ויוֹם רִאשוֹן יוֹם אידם הוּא.
לפיכך אסוּר לשֵאת ולתֵת עִמהן בארץ ישראֵל יוֹם חמישי ויוֹם שִשי שבכל שבת ושבת,
ואין צריך לוֹמר יוֹם רִאשוֹן עצמוֹ,
שהוּא אסוּר בכל מקוֹם.
וכֵן נוֹהגין עִמהן בכל אידיהן.
5
יוֹם שמִתכנסין בוֹ הגוֹים להעמיד להן מלך וּמקריבין וּמקלסין לאליליהם יוֹם אידן הוּא,
והרי הוּא כִשאר אידיהן.
אבל גוֹי שהוּא עוֹשה איד לעצמוֹ,
וּמוֹדה לעבוֹדה זרה שלוֹ וּמקלסה,
ביוֹם שנוֹלד בוֹ,
ביוֹם תִגלחת זקנוֹ אוֹ בלוֹריתוֹ,
ביוֹם שעלה בוֹ מִן הים אוֹ שיצא בוֹ מִבית האסוּרים,
ביוֹם שיעשה בוֹ מִשתה לִבנוֹ,
וכיוֹצֵא באֵלוּ אין אסוּר אלא אוֹתוֹ היוֹם ואוֹתוֹ האיש בִלבד.
:וכֵן יוֹם שימוּת להן בוֹ מֵת ויעשוּ אוֹתוֹ איד אוֹתן העוֹשין אסוּרין אוֹתוֹ היוֹם.
וכל מיתה ששוֹרפין בה כֵלים וּמקטירין קטֹרת בידוּע שיֵש בה עבוֹדה זרה.
:אין יוֹם האיד אסוּר אלא לעוֹבדין בוֹ בִלבד.
אבל הגוֹים ששמֵחין בוֹ ואוֹכלין ושוֹתין וּמשמרין אוֹתוֹ מִנהג אוֹ מִפני כבוֹד המלך,
אבל הֵן אין מוֹדין בוֹ הרי אֵלוּ מוּתרין לשֵאת ולתֵת עִמהן.
6
דברים שהֵן מיוּחדין למין מִמיני עבוֹדה זרה אסוּר לִמכֹר אוֹתן לעוֹבדי אוֹתה עבוֹדה זרה שבאוֹתוֹ המקוֹם לעוֹלם,
וּדברים שאינן מיוּחדין לה מוֹכרין אוֹתם סתם.
ואִם פֵרֵש הגוֹי שהוּא קוֹנה אוֹתן לעבוֹדה זרה אסוּר לִמכֹר לוֹ,
אלא אִם כֵן פסלוֹ מִלהקריבוֹ לעבוֹדה זרה,
לפי שאין מקריבין חסֵר לעבוֹדה זרה.
7
היוּ מעֹרבין דברים המיוּחדין עִם דברים שאינן מיוּחדין,
כגוֹן לבוֹנה זכה בִכלל לבוֹנה שחֹרה מוֹכֵר הכֹל סתם,
ואין חוֹששין שמא ילקֵט הזכה לבדה לעבוֹדה זרה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
כשֵם שאין מוֹכרין לגוֹים דברים שמחזקין בהן ידיהן לעבוֹדה זרה,
כך אין מוֹכרין להם דבר שיֵש בוֹ נֵזק לרבים,
כגוֹן דוּבים ואריוֹת,
וּכלי זין,
וּכבלים ושלשליוֹת,
ואין משחיזין להם את הזין.
וכל שאסוּר למכרוֹ לגוֹי אסוּר למכרוֹ לישראֵל החשוּד לִמכֹר לגוֹי.
וכֵן אסוּר לִמכֹר כלי נֵזק ללִסטיס ישראֵל.
9
היוּ ישראֵל שוֹכנין ביני הגוֹים,
וכרתוּ להן ברית מוּתר להן לִמכֹר כלי זין לעבדי המלך גיסוֹתיו,
מִפני שעוֹשין בהן מִלחמה עִם צרי המדינה להצילה,
ונִמצאוּ מגִנין עלינוּ,
שהרי אנוּ שרוּיין בתוֹכם.
:עיר שיֵש בה עבוֹדה זרה מוּתר להלֵך חוּצה לה,
ואסוּר להִכנֵס בתוֹכה.
היה חוּצה לה עבוֹדה זרה מוּתר להלֵך בתוֹכה.
10
המהלֵך מִמקוֹם למקוֹם אסוּר לוֹ לעבֹר בעיר שיֵש בה עבוֹדה זרה.
במה דברים אמוּרים? בִזמן שהדרך מיוּחדת לאוֹתוֹ מקוֹם.
אבל אִם יֵש שם דרך אחרת,
ונִקרה והלך בזוֹ מוּתר.
11
ואסוּר לִבנוֹת עִם הגוֹים כִפה שמעמידין בה עבוֹדה זרה.
ואִם עבר וּבנה שכרוֹ מוּתר.
אבל בוֹנה הוּא לכתחִלה הטרקלין אוֹ החצֵר שיֵש בה אוֹתה הכִפה.
12
עיר שיֵש בה עבוֹדה זרה והיוּ בה חנוּיוֹת מעוּטרוֹת ושאינן מעוּטרוֹת:
המעוּטרוֹת אסוּר לֵהנוֹת בהן בכל מה שבתוֹכן,
מִפני שחזקתן שבִגלל עבוֹדה זרה נִתעטרוּ ; ושאינן מעוּטרוֹת מוּתרוֹת בהניה.
:חנוּיוֹת של עבוֹדה זרה אסוּר לִשכֹר אוֹתן,
מִפני שמהנה עבוֹדה זרה.
13
המוֹכֵר ביתוֹ לעבוֹדה זרה דמיו אסוּרין בהניה,
ויוֹליך אוֹתם לים המלח.
אבל גוֹים שאנסוּ ישראֵל וגזלוּ ביתוֹ,
והעמידוּ בוֹ עבוֹדה זרה דמיו מוּתרין,
וכוֹתֵב וּמעלה בערכיוֹת שלהם.
14
וחלילין של עבוֹדה זרה אסוּר לִספֹד בהן.
:הוֹלכין ליריד של גוֹים,
ולוֹקחין מֵהן בהֵמה ועבדים וּשפחוֹת בגיוּתן וּבתים שדוֹת וּכרמים,
וכוֹתֵב וּמעלה בערכיוֹת שלהן,
מִפני שהוּא כמציל מידן.
במה דברים אמוּרים? בלוֹקֵח מִבעל הבית,
שאינוֹ נוֹתֵן מכס.
אבל הלוֹקֵח שם מִן התגר אסוּר,
מִפני שהוּא נוֹתֵן מכס,
והמכס לעבוֹדה זרה,
ונִמצא זה מהנה עבוֹדה זרה.
עבר ולקח מִן התגר:
אִם בהֵמה לקח נוֹשֵר פרסוֹתיה מִן הארכוּבה וּלמטה; ואִם כסוּת וכֵלים לקח יֵרקבוּ; לקח מעוֹת וּכלי מתכוֹת יוֹליכֵם לים המלח; לקח עבד לֹא מעלין ולֹא מוֹרידין.
15
גוֹי שעשה מִשתה לִבנוֹ אוֹ לבִתוֹ אסוּר לֵהנוֹת מִסעוּדתוֹ,
ואפִלוּ לאכֹל היִשראֵלי ולִשתוֹת מִשלוֹ שם אסוּר,
הוֹאיל וּבִמסִבת הגוֹים אכלוֹ.
וּמֵאימתי אסוּר לאכֹל אצלוֹ? מִשיתחיל לעסֹק וּלהכין צרכי סעוּדה,
וכל ימי המִשתה,
וּלאחר המִשתה שלֹשים יוֹם.
ואִם עשה סעוּדה אחרת מֵחמת הנִשוּאין אפִלוּ לאחר שלֹשים יוֹם אסוּר,
עד שנים עשר חֹדש.
:וכל ההרחֵק הזה מִפני עבוֹדה זרה הוּא,
שנאמר: "וקרא לך ואכלת מִזִבחוֹ,
ולקחת מִבנֹתיו לבניך וזנוּ בנֹתיו אחרי אלֹהיהן והִזנוּ את בניך אחרי אלֹהיהן" .
16
בת ישראֵל לֹא תניק את בנה של נכרית,
מִפני שמגדלת בֵן לעבוֹדה זרה.
ולֹא תילֵד את הנכרית,
אבל מילדת היא בשכר,
מִשוּם איבה.
והנכרית מילדת את בת ישראֵל וּמניקה את בנה בִרשוּתה,
כדי שלֹא תהרגנוּ.
17
ההוֹלכין לתרפוּת אסוּר לשֵאת ולתֵת עִמהן,
והבאין מוּתרין,
והוּא שלֹא יהיוּ קשוּרין זה בזה,
שאִם היוּ קשוּרין,
שמא דעתן לחזֹר.
וישראֵל ההוֹלֵך לתרפוּת בהליכה מוּתר לשֵאת ולתֵת עִמוֹ,
שמא יחזֹר בוֹ,
וּבחזירה אסוּר.
ישראֵל משוּמד,
בין בהליכה בין בחזירה אסוּר.
18
ישראֵל שהלך ליריד של גוֹים בחזירה אסוּר לשֵאת ולתֵת עִמוֹ,
שמא עבוֹדה זרה מכר להם שם,
וּדמי עבוֹדה זרה ביד ישראֵל אסוּרין בהניה,
וּביד הגוֹי מוּתרין בהניה.
וּמִפני זה נוֹשאין ונוֹתנין עִם הגוֹי הבא מִן התרפוּת,
ואין נוֹשאין ונוֹתנין עִם ישראֵל הבא מִן התרפוּת,
ולֹא עִם המשוּמד לֹא בהליכתוֹ ולֹא בחזירתוֹ.