1
כל שאין בוֹ תפוּסת יד אדם,
ולֹא עשהוּ,
אִם נעבד הרי זה מוּתר בהניה.
לפיכך, הגוֹים העוֹבדים את ההרים ואת הגבעוֹת,
ואת האילנוֹת הנטוּעין מִתחִלתן לפֵרוֹת,
ואת המעינוֹת הנוֹבעים לרבים,
ואת הבהֵמה הרי אֵלוּ מוּתרין בהנאה.
וּמוּתר לאכֹל אוֹתן הפֵרוֹת שנעבדוּ בִמקוֹם גדילתן ואוֹתה הבהֵמה.
ואין צריך לוֹמר בהֵמה שהוּקצת לעבוֹדה זרה שהיא מוּתרת באכילה; בין שהִקצוּה לעבדה בין שהִקצוּה להקריבה הרי זוֹ מוּתרת.
:במה דברים אמוּרים שאין הבהֵמה נאסרת? בשלֹא עשה בה מעשה לשֵם עבוֹדה זרה.
אבל עשה בה מעשה כל שהוּא אסרה.
כיצד? כגוֹן ששחט בה סימן לעבוֹדה זרה.
עשה אוֹתה חליפין לעבוֹדה זרה אסרה,
וכֵן חליפי חליפין,
מִפני שנעשית כִדמי עבוֹדה זרה.
:במה דברים אמוּרים? בבהמת עצמוֹ.
אבל אִם שחט בהמת חבֵרוֹ לעבוֹדה זרה,
אוֹ החליפה לֹא נאסרה,
שאין אדם אוֹסֵר דבר שאינוֹ שלוֹ.
:המִשתחוה לקרקע עוֹלם לֹא אסרה.
חפר בה בוֹרוֹת שיחין וּמערוֹת לשֵם עבוֹדה זרה אסרה.
2
מים שעקרן הגל והִשתחוה להן לֹא אסרן.
נטלן בידוֹ והִשתחוה להן אסרן.
אבני הר שנִדלדלוּ ועבדן בִמקוֹמן מוּתרוֹת,
שהרי אין בהן תפוּסת יד אדם.
3
ישראֵל שזקף לבֵנה להִשתחווֹת לה ולֹא הִשתחוה,
וּבא גוֹי והִשתחוה לה אסרה בהניה,
שזקיפתה מעשה.
וכֵן אִם זקף ביצה וּבא גוֹי והִשתחוה לה אסרה.
חתך דלעת וכיוֹצֵא בה והִשתחוה לה אסרה.
הִשתחוה לחצי הדלעת,
והחֵצי האחֵר מעֹרה בוֹ הרי זה אסוּר מִספֵק,
שמא זה החֵצי כמוֹ יד לחֵצי הנעבד.
:אילן שנטעוֹ מִתחִלה שיהֵא נעבד אסוּר בהנאה,
וזוֹ היא אשֵרה האמוּרה בתוֹרה.
היה אילן נטוּע,
וּגדעוֹ וּפסלוֹ לשֵם עבוֹדה זרה,
אפִלוּ הִבריך והִרכיב בגוּפוֹ של אילן והוֹציא שריגים כוֹרֵת את השריגים והֵן אסוּרין בהניה,
וּשאר האילן מוּתר.
וכֵן המִשתחוה לאילן,
אף על פי שלֹא נאסר גוּפוֹ כל השריגים והעלים והלוּלבין והפֵרוֹת שיוֹציא כל זמן שהוּא נעבד,
הרי אֵלוּ אסוּרין בהנאה.
:אילן שהיוּ הגוֹים משמרין את פֵרוֹתיו ואוֹמרין שהֵן מוּכנין לעשוֹת מֵהן שֵכר לבית עבוֹדה זרה פלוֹנית,
ועוֹשין מֵהן שֵכר ושוֹתין אוֹתוֹ ביוֹם אידם הרי זה האילן אסוּר בהנאה,
מִפני שסתמוֹ שהוּא אשֵרה וּלפיכך עוֹשין בפֵרוֹתיו כך,
שזוֹ היא חוּקה של אשֵרה.
4
אילן שמעמידין תחתיו עבוֹדה זרה:
כל זמן שהיא תחתיו אסוּר בהניה; נִטלה מִתחתיו עבוֹדה זרה הרי זה מוּתר,
מִפני שאין האילן עצמוֹ הוּא הנעבד.
:בית שבנה אוֹתוֹ הגוֹי מִתחִלה שיִהיה הבית עצמוֹ נעבד,
וכֵן המִשתחוה לבית בנוּי הרי זה אסוּר בהניה.
היה בנוּי,
וסידוֹ וכירוֹ לשֵם עבוֹדה זרה עד שנִתחדֵש נוֹטֵל מה שחִדֵש,
והחִדוּש אסוּר בהניה,
מִפני שעשהוּ לעבדוֹ,
וּשאר הבית מוּתר.
הִכניס עבוֹדה זרה לתוֹך הבית:
כל זמן שהיא שם הבית אסוּר בהניה; הוֹציאה הוּתר הבית.
:וכֵן אבן שחצבה מִתחִלה לעבדה אסוּרה בהניה.
היתה חצוּבה,
וצירה וכירה שתֵעבֵד,
אפִלוּ ציֵר וכיֵר בגוּף האבן,
ואין צריך לוֹמר אִם סיֵד עליה נוֹטֵל מה שחִדֵש,
והוּא אסוּר בהניה,
הוֹאיל ונעשה שיֵעבֵד,
וּשאר האבן מוּתר.
5
אבן שהעמיד עליה עבוֹדה זרה הרי זוֹ אסוּרה כל זמן שהיא עליה.
סִלֵק עבוֹדה זרה האבן מוּתרת.
:מי שהיה ביתוֹ סמוּך לבית עבוֹדה זרה,
ונפל אסוּר לִבנוֹתוֹ.
כיצד הוּא עוֹשה? כוֹנֵס לתוֹך שלוֹ וּבוֹנה,
ואוֹתוֹ הרוח ממלאֵהוּ קוֹצים אוֹ צוֹאה,
כדי שלֹא ירחיב בבית עבוֹדה זרה.
היה הכֹתל שלוֹ ושל עבוֹדה זרה ידוֹן מחצה למחצה:
מחצה שלוֹ מוּתר בהניה,
ושל עבוֹדה זרה אסוּר.
אבניו ועֵציו ועפרוֹ הכֹל אסוּר בהניה.
6
כיצד מאבֵד עבוֹדה זרה וּשאר דברים שהֵן אסוּרין בִגללה,
כגוֹן משמשיה ותִקרֹבת שלה? שוֹחֵק וזוֹרה לרוּח,
אוֹ שוֹרֵף וּמֵטיל לים המלח.
7
דבר שאין בוֹ תפוּסת יד אדם שנעבד,
כגוֹן הרים וּבהֵמה ואילן,
אף על פי שהנעבד עצמוֹ מוּתר בהניה צִפוּייו אסוּרין בהניה,
והנהנה בכל שהוּא מֵהן לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תחמֹד כסף וזהב עליהם" ,
וכל צִפוּיי עבוֹדה זרה הרי הֵן בִכלל משמשיה.
8
עבוֹדה זרה של גוֹים שבִטלוּה גוֹים קֹדם שתבֹא ליד ישראֵל הרי זוֹ מוּתרת בהניה,
שנאמר: "פסילי אלֹהיהם תִשרפוּן באֵש" בשבאוּ לידֵנוּ והֵן נוֹהגין בהן אלֹהוּת.
אבל אִם בִטלוּם הרי אֵלוּ מוּתרין.
9
עבוֹדה זרה של ישראֵל אינה בטֵלה לעוֹלם.
אפִלוּ היה לגוֹי בה שוּתפוּת אין בִטוּלוֹ מוֹעיל כלוּם,
אלא אסוּרה בהניה לעוֹלם,
וּטעוּנה גניזה.
וכֵן עבוֹדה זרה של גוֹי שבאת ליד ישראֵל,
ואחר כך בִטלה הגוֹי אין בִטוּלוֹ מוֹעיל כלוּם,
אלא אסוּרה בהניה לעוֹלם.
ואין ישראֵל מבטֵל עבוֹדה זרה,
ואפִלוּ בִרשוּת הגוֹי.
:גוֹי קטן אוֹ שוֹטה אינוֹ מבטֵל עבוֹדה זרה.
וגוֹי שבִטֵל עבוֹדה זרה,
בין שלוֹ בין של גוֹים אחֵרים,
בעל כרחוֹ,
אף על פי שאנסוֹ ישראֵל על כך הרי זוֹ בטֵלה,
וּבִלבד שיהֵא הגוֹי המבטֵל עוֹבֵד עבוֹדה זרה.
אבל מי שאינוֹ עוֹבֵד אין בִטוּלוֹ בִטוּל.
:המבטֵל עבוֹדה זרה בִטֵל משמשיה.
בִטֵל משמשיה משמשיה מוּתרין,
והיא אסוּרה בהניה כמה שהיתה,
עד שיבטלה.
ותִקרֹבת עבוֹדה זרה אינה בטֵלה לעוֹלם.
10
כיצד מבטלה? קטע רֹאש אזנה,
רֹאש חטמה,
רֹאש אצבעה,
פחסה בפניה אף על פי שלֹא חִסרה,
אוֹ שמכרה לצוֹרֵף ישראֵל הרי זוֹ בטֵלה.
אבל אִם מִשכנה,
אוֹ מכרה לגוֹי,
אוֹ לישראֵל שאינוֹ צוֹרֵף,
אוֹ שנפלה עליה מפֹלת ולֹא פִנה,
גנבוּה לִסטים ולֹא תבעה,
רקק בפניה,
הִשתין בפניה,
גררה, זרק בה את הצוֹאה הרי זוֹ אינה בטֵלה.
11
עבוֹדה זרה שהִניחוּה עוֹבדיה:
בִשעת שלוֹם מוּתרת בהניה,
שהרי בִטלוּה; בִשעת מִלחמה אסוּרה,
מִפני שלֹא הִניחוּה אלא מִפני המִלחמה.
עבוֹדה זרה שנִשברה מֵאֵליה שבריה אסוּרין בהניה,
עד שיבטלוּה.
לפיכך, המוֹצֵא שִברי עבוֹדה זרה הרי אֵלוּ אסוּרין בהניה,
שמא לֹא בִטלוּה הגוֹים.
ואִם היתה של פרקים והדיוֹט יכוֹל להחזירה צריך לבטֵל כל פרק וּפרק מִפרקיה.
ואִם אינוֹ יכוֹל להחזירה,
כיון שבִטֵל אֵבר אחד מִמנה בטלוּ כל השברים.
12
מִזבח עבוֹדה זרה שנִפגם עדין הוּא אסוּר בהניה,
עד שיִנתֵץ רוּבוֹ ביד גוֹים.
וּבימוֹס שנִפגם מוּתר.
אי זה הוּא בימוֹס ואי זה הוּא מִזבֵח? בימוֹס אבן אחת; מִזבֵח אבנים הרבֵה.
וכיצד מבטלין אבני מרקוּליס? כיון שבנה בהן בִנין אוֹ חִפה בהן את הדרכים וכיוֹצֵא באֵלוּ הרי הֵן מוּתרוֹת בהניה.
:כיצד מבטלין את האשֵרה? קִרסֵם מִמנה עלה,
זֵרֵד מִמנה יוֹנֵק,
נטל מִמנה מקֵל אוֹ שרביט,
אוֹ ששפיה שלֹא לצרכה הרי זוֹ בטֵלה.
שפיה לצרכה היא אסוּרה וּשפייה מוּתרין.
ואִם היתה של ישראֵל,
בין לצרכה בין לצרכוֹ בין היא בין שפייה אסוּרין לעוֹלם,
שעבוֹדה זרה של ישראֵל אין לה בִטוּל לעוֹלם.