1
העוֹשה אוֹב אוֹ ידעוֹני בִרצוֹנוֹ בזדוֹן חיב כרֵת,
ואִם היוּ שם עֵדים והתראה נִסקל.
היה שוֹגֵג מֵביא חטאת קבוּעה.
:כיצד מעשֵה האוֹב? זה שהוּא עוֹמֵד וּמקטיר קטֹרת ידוּעה,
ואוֹחֵז שרביט של הדס בידוֹ וּמניפוֹ,
והוּא מדבֵר בלאט בִדברים ידוּעין אצלם,
עד שיִשמע השוֹאֵל כאִלוּ אחד מדבֵר עִמוֹ וּמשיבוֹ על מה שהוּא שוֹאֵל בִדברים מִתחת הארץ,
בקוֹל נמוּך עד מאֹד,
וּכאִלוּ אינוֹ נִכר לאֹזן,
אלא במחשבה מרגיש בוֹ.
:וכֵן הלוֹקֵח גוּלגֹלת המֵת וּמקטיר לה וּמנחֵש בה,
עד שיִשמע כאִלוּ קוֹל יוֹצֵא מִתחת שחיוֹ,
שפל עד מאֹד,
וּמשיבוֹ. כל אֵלוּ מעשֵה אוֹב הֵן,
והעוֹשה אחד מֵהן נִסקל.
2
כיצד מעשֵה היִדעוֹני? מניח עצם עוֹף ששמוֹ ידוּע בפיו,
וּמקטיר, ועוֹשה מעשיוֹת אחֵרוֹת עד שיִפֹל כנִכפה,
וידבֵר בפיו דברים שעתידין לִהיוֹת.
וכל אֵלוּ מיני עבוֹדה זרה הֵן.
ואזהרה שלהן מִנין? תלמוּד לוֹמר:
"אל תִפנוּ אל האֹבֹת ואל היִדעֹנים" .
3
הנוֹתֵן מִזרעוֹ למֹלך בִרצוֹנוֹ בזדוֹן חיב כרֵת; בשוֹגֵג מֵביא חטאת קבוּעה.
ואִם עשה בהתראה ועֵדים נִסקל,
שנאמר: "אשר יתֵן מִזרעוֹ למֹלך מוֹת יוּמת,
עם הארץ ירגמוּהוּ באבן" .
ואזהרה שלוֹ מִנין? תלמוּד לוֹמר:
"וּמִזרעך לֹא תִתֵן להעביר למֹלך" ,
וּלהלן הוּא אוֹמֵר:
"לֹא ימצֵא בך מעביר בנוֹ וּבִתוֹ באֵש" .
:כיצד היוּ עוֹשין? מדליק אֵש גדוֹלה,
ולוֹקֵח מִקצת זרעוֹ וּמוֹסרוֹ לכוּמרין עוֹבדי האֵש,
ואוֹתן הכוּמרין נוֹתנין הבֵן לאביו אחר שנִמסר בידם להעבירוֹ באֵש בִרשוּתן,
ואבי הבֵן הוּא שמעביר בנוֹ על האֵש בִרשוּת הכוּמרין,
וּמעביר אוֹתוֹ ברגלוֹ מִצד לצד אחֵר בתוֹך השלהבת.
לֹא שהוּא שוֹרפוֹ למֹלך כדרך ששוֹרפין בניהם וּבנוֹתיהם לעבוֹדה זרה אחרת,
אלא בהעברה בִלבד היתה עבוֹדת זה ששמוֹ מֹלך.
לפיכך, העוֹשה עבוֹדה זוֹ לעבוֹדה זרה אחרת חוּץ מִמֹלך פטוּר.
4
אינוֹ חיב כרֵת אוֹ סקילה עד שיִמסֹר למֹלך ויעבירוֹ ברגלוֹ באֵש דרך העברה.
מסר ולֹא העביר,
העביר ולֹא מסר,
אוֹ שמסר והעביר שלֹא דרך העברה פטוּר.
ואינוֹ חיב עד שיִמסֹר מִקצת זרעוֹ ויניח מִקצתוֹ,
שנאמר: "כי מִזרעוֹ נתן למֹלך" מִקצתוֹ ולֹא כוּלוֹ.
5
אחד זרע כשֵר ואחד זרע פסוּל,
אחד בניו וּבנוֹתיו ואחד בניהם וּבני בניהם על כל יוֹצאי ירֵכוֹ הוּא חיב,
מִפני שהֵן זרעוֹ.
אבל אִם העביר אחיו אוֹ אחיוֹתיו אוֹ אבוֹתיו אוֹ שהעביר עצמוֹ פטוּר.
העביר אחד מִזרעוֹ והוּא ישֵן אוֹ שהיה סוּמא פטוּר.
6
מצֵבה שאסרה תוֹרה היא בִנין שיִהיוּ הכֹל מִתקבצין אצלה,
ואפִלוּ לעבֹד את יי,
שכֵן היה דרך עבוֹדה זרה,
שנאמר: "ולֹא תקים לך מצֵבה אשר שנֵא יי אלֹהיך" .
וכל המֵקים מצֵבה לוֹקה.
:וכֵן אבן משכית האמוּרה בתוֹרה,
אף על פי שהוּא מִשתחוה עליה לשֵם לוֹקה,
שנאמר: "ואבן משכית לֹא תִתנוּ בארצכם להִשתחווֹת עליה" ,
מִפני שכֵן היה דרך עבוֹדה זרה להניח אבן לפניה להִשתחווֹת עליה,
לפיכך אין עוֹשין כֵן ליי.
ואינוֹ לוֹקה עד שיִפשֹט ידיו ורגליו על האבן ונִמצא כוּלוֹ מוּטל עליה,
שזוֹ היא הִשתחויה האמוּרה בתוֹרה.
7
במה דברים אמוּרים? בִשאר הארצוֹת.
אבל במִקדש מוּתר להִשתחווֹת ליי על האבנים,
שנאמר: "לֹא תִתנוּ בארצכם להִשתחווֹת עליה" בארצכם אין אתם מִשתחוים על האבנים,
אבל אתם מִשתחוים על האבנים המפוּצלוּת במִקדש.
:וּמִפני זה נהגוּ כל ישראֵל להציע מחצלוֹת בבתי כנֵסיוֹת הרצוּפוֹת באבנים,
אוֹ מיני קש ותבן,
להבדיל בין פניהם וּבין האבנים.
ואִם לֹא מצא דבר מבדיל בינוֹ וּבין האבן הוֹלֵך למקוֹם אחֵר וּמִשתחוה,
אוֹ שוֹחה על צִדוֹ וּמטה,
כדי שלֹא ידביק פניו באבן.
8
המִשתחוה ליי על אבנים המפוּצלוּת בלֹא פִשוּט ידים ורגלים אינוֹ לוֹקה,
אבל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
אבל לעבוֹדה זרה,
אחת הִשתחויה בפִשוּט ידים ורגלים אוֹ הִשתחויה בלֹא פִשוּט ידים ורגלים,
מִשעה שיִכבֹש פניו בקרקע לה נִסקל.
9
הנוֹטֵע אילן אֵצל המִזבֵח אוֹ בכל העזרה,
בין אילן סרק בין אילן מאכל,
אף על פי שעשה אוֹתוֹ נוֹי למִקדש ויֹפי לוֹ הרי זה לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תִטע לך אשֵרה כל עֵץ אֵצל מִזבח יי אלֹהיך אשר תעשה לך" ,
מִפני שזה היה דרך עבוֹדה זרה,
נוֹטעין אילנוֹת בצד מִזבֵח שלה כדי שיִתקבצוּ שם העם.
10
ואסוּר לעשוֹת אכסדראוֹת של עֵץ במִקדש כדרך שעוֹשין בחצֵרוֹת,
אף על פי שהוּא בבִנין ואינוֹ עֵץ נטוּע,
הרחקה יתֵרה,
שנאמר: "כל עֵץ" .
אלא כל האכסדראוֹת והסככוֹת היוֹצאוֹת מִן הכתלים שהיוּ במִקדש של אבן היוּ,
לֹא של עֵץ.