1
המֵסית אחד מיִשראֵל,
בין איש בין אִשה הרי זה נִסקל,
אף על פי שלֹא עבד המוּסת ולֹא המֵסית עבוֹדה זרה,
אלא מִפני שהוֹרהוּ לעבֹד.
בין שהיה המֵסית הדיוֹט בין שהיה נביא,
בין שהיה המוּסת יחיד,
איש אוֹ אִשה,
אוֹ יחידים מיתתוֹ בִסקילה.
2
המֵסית את רֹב אנשי העיר הרי זה מדיח,
ואינוֹ נִקרא מֵסית.
:היה זה שהִדיח רֹב העיר נביא מיתתוֹ בִסקילה.
והנִדחים הרי הֵן כיחידים,
ואינן כאנשי עיר הנִדחת עד שיִהיוּ המדיחים שנים.
ואחד האוֹמֵר:
'אמרה לי עבוֹדה זרה עִבדוּה',
אוֹ שאמר:
'אמר לי הקדוֹש ברוּך הוּא עִבדוּ עבוֹדה זרה' הרי זה נביא שהִדיח.
ואִם הוּדחוּ אחריו רֹב העיר נִסקל.
:המֵסית שהֵסית,
בין בִלשוֹן רבים בין בִלשוֹן יחיד הרי זה נִסקל.
כיצד? האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'אעבֹד עבוֹדה זרה',
'אֵלֵך ואעבֹד',
'נֵלֵך ונעבֹד' בעבוֹדה פלוֹנית שדרך אוֹתה עבוֹדה זרה להֵעבֵד בה; 'אזבח',
'אֵלֵך ואזבח',
'נֵלֵך ונִזבח'; 'אקטֵר',
'אֵלֵך ואקטֵר',
'נֵלֵך וּנקטֵר'; 'אנסֵך',
'אֵלֵך ואנסֵך',
'נֵלֵך וּננסֵך'; 'אשתחוה',
'אֵלֵך ואשתחוה',
'נֵלֵך ונִשתחוה' הרי זה מֵסית.
:הֵסית לִשנים הרי הֵן עֵדיו,
והֵן מביאין אוֹתוֹ לבית דין,
וּמעידין עליו שכך אמר להן,
וסוֹקלין אוֹתוֹ.
3
ואין המֵסית צריך התראה.
אמר לאחד הוּא אוֹמֵר לוֹ:
'יֵש לי חבֵרים רוֹצים בכך',
וּמערים עליו עד שיסית בִפני שנים,
כדי להרגוֹ.
אִם לֹא רצה המֵסית להסית לִשנים מִצוה להכמין לוֹ.
כל חיבי מיתוֹת שבתוֹרה אין מכמנין עליהן,
חוּץ מִזה.
:כיצד מכמנין לוֹ? המוּסת מֵביא שנים,
וּמעמידן במקוֹם אפֵל,
כדי שיִראוּ המֵסית וישמעוּ דבריו ולֹא יראה אוֹתן,
והוּא אוֹמֵר למֵסית:
'אמֹר מה שאמרת לי ביחוּד',
והוּא אוֹמֵר לוֹ.
והמוּסת משיבוֹ:
'היאך נניח את אלֹהינוּ שבשמים ונֵלֵך ונעבֹד את העֵצים ואת האבנים?':
אִם חזר בוֹ אוֹ ששתק פטוּר; ואִם אמר לוֹ:
'כך היא חוֹבתֵנוּ וכך יפה לנוּ' העוֹמדים שם ברִחוּק מביאין אוֹתוֹ לבית דין,
וסוֹקלים אוֹתוֹ.
4
מִצוה ביד המוּסת להרגוֹ,
שנאמר: "ידך תִהיה בוֹ ברִאשוֹנה להמיתוֹ" .
ואסוּר למוּסת לאהֹב את המֵסית,
שנאמר: "לֹא תֹאבה לוֹ" .
וּלפי שנאמר בשוֹנֵא:
"עזֹב תעזֹב עִמוֹ" ,
יכוֹל אתה עוֹזֵב לזה? תלמוּד לוֹמר:
"ולֹא תִשמע אֵליו" .
וּלפי שנאמר:
"לֹא תעמֹד על דם רֵעך" ,
יכוֹל אי אתה עוֹמֵד על דמוֹ של זה? תלמוּד לוֹמר:
"לֹא תחוֹס עינך" .
ואסוּר למוּסת ללמֵד עליו זכוּת,
שנאמר: "ולֹא תחמֹל" .
ואִם ידע לוֹ חוֹבה אינוֹ רשאי לִשתֹק מִמנה,
שנאמר: "ולֹא תכסה עליו" .
ואזהרה להדיוֹט המֵסית מִנין? שנאמר:
"וכל ישראֵל ישמעוּ ויראוּ ולֹא יוֹסִפוּ לעשוֹת" .
5
המֵסית אחֵרים לעבדוֹ,
ואמר להם:
'עִבדוּני': אִם עבדוּ אוֹתוֹ נִסקל; ואִם לֹא עבדוּהוּ,
אף על פי שקִבלוּ מִמנוּ ואמרוּ לוֹ:
'הין' אינוֹ נִסקל.
אבל אִם הֵסית לעבוֹדת איש אחֵר אוֹ לִשאר מיני עבוֹדה זרה,
אִם קִבֵל מִמנוּ ואמר:
'הין, נֵלֵך ונעבֹד',
אף על פי שעדין לֹא עבד שניהם נִסקלין,
המֵסית והמוּסת,
שנאמר: "לֹא תֹאבה.
.. ולֹא תִשמע" ,
הא אִם שמע ואבה חיב.
6
נביא המִתנבֵא בשֵם עבוֹדה זרה כיצד? זה האוֹמֵר:
'אמרה לי עבוֹדה זרה פלוֹנית' אוֹ 'כוֹכב פלוֹני' 'שמִצוה לעשוֹת כך וכך' אוֹ 'שלֹא לעשוֹת כך וכך',
אפִלוּ כִוֵּן את ההלכה לטמֵא את הטמֵא וּלטהֵר את הטהוֹר,
אִם הִתרוּ בוֹ בִפני שנים הרי זה נחנק,
שנאמר: "ואשר ידבֵר בשֵם אלֹהים אחֵרים וּמֵת הנביא ההוּא" .
ואזהרה שלוֹ מִכלל שנאמר:
"ושֵם אלֹהים אחֵרים לֹא תזכירוּ" .
7
ואסוּר לערֹך דין וּתשוּבה עִם מִתנבֵא בשֵם עבוֹדה זרה,
ואין שוֹאלין מִמנוּ אוֹת וּמוֹפֵת,
ואִם עשה מֵעצמוֹ אין משגיחין עליו ואין מהרהרין בוֹ.
וכל המחשֵב באוֹתוֹת שלוֹ שמא אמת הֵן עבר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תִשמע אל דִברי הנביא ההוּא" .
:וכֵן נביא השקר מיתתוֹ בחנק,
אף על פי שנִתנבֵא בשֵם יי ולֹא הוֹסיף ולֹא גרע,
שנאמר: "אך הנביא אשר יזיד לדבֵר דבר בִשמי אֵת אשר לֹא צִוּיתיו לדבֵר ואשר ידבֵר בשֵם אלֹהים אחֵרים וּמֵת הנביא ההוּא" .
8
אחד המִתנבֵא מה שלֹא שמע במראֵה הנבוּאה,
אוֹ מי ששמע דִברי נביא חבֵרוֹ ואמר שדבר זה לוֹ נאמר והוּא נִתנבֵא בוֹ הרי זה נביא שקר,
וּמיתתוֹ בחנק.
9
כל המוֹנֵע עצמוֹ מֵהריגת נביא השקר מִפני מעלתוֹ,
שהרי הוּא הוֹלֵך בדרכי הנבוּאה הרי זה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "בזדוֹן דִברוֹ הנביא לֹא תגוּר מִמנוּ" .
וכֵן המוֹנֵע עצמוֹ מִללמֵד עליו חוֹבה אוֹ הפחֵד וירֵא מִדבריו הרי הוּא בִכלל "לֹא תגוּר מִמנוּ".
ואין דנין נביא השקר אלא בבית דין של שִבעים ואחד.
10
הנוֹדֵר בשֵם עבוֹדה זרה והנִשבע בה לוֹקה,
שנאמר: "ושֵם אלֹהים אחֵרים לֹא תזכירוּ" .
אחד הנִשבע בה לעצמוֹ ואחד הנִשבע בה לגוֹי.
ואסוּר להשביע לגוֹי ביראתוֹ,
ואפִלוּ להזכיר שֵם עבוֹדה זרה שלֹא דרך שבוּעה אסוּר,
שנאמר: "לֹא תזכירוּ".
11
לֹא יֹאמר אדם לחבֵרוֹ:
'שמֹר לי בצד עבוֹדה זרה פלוֹנית' וכיוֹצֵא בזה.
וכל עבוֹדה זרה הכתוּבה בכִתבי הקֹדש מוּתר להזכיר שמה,
כגוֹן פעוֹר,
וּבֵל, וּנבוֹ,
וגד, וכיוֹצֵא בהן.
ואסוּר לִגרֹם לאחֵרים שיִדרוּ ושיקימוּ בשֵם עבוֹדה זרה.
ואינוֹ לוֹקה אלא הנוֹדֵר בִשמה והמקיֵם בִשמה,
והוּא הנִשבע בִשמה.