1
מדיחי עיר מיִשראֵל הרי אֵלוּ נִסקלין,
אף על פי שלֹא עבדוּ עבוֹדה זרה אלא הִדיחוּ את יוֹשבי עירם עד שעבדוּ אוֹתה.
ואנשי העיר המוּדחין נהרגין בסיף,
והוּא שעבדוּ עבוֹדה זרה אוֹ שקִבלוּה עליהם באלוֹה.
ואזהרה למדיח מִנין? תלמוּד לוֹמר:
"לֹא ישמע על פיך" .
2
אין העיר נעשית עיר הנִדחת עד שיִהיוּ מדיחיה שנים אוֹ יתֵר על שנים,
שנאמר: "יצאוּ אנשים בני בליעל" ; ויהיוּ מדיחיה מֵאוֹתוֹ השֵבט וּמֵאוֹתה העיר,
שנאמר: "מִקִרבך וידיחוּ את יֹשבי עירם" ; ועד שידיחוּ רוּבה; ויהיוּ המוּדחין מִמֵאה ועד רוּבוֹ של שֵבט.
אבל אִם הוּדח רוּבוֹ של שֵבט דנין אוֹתה כיחידים,
שנאמר: "אנשי העיר" לֹא כפר קטן ולֹא כרך גדוֹל; וכל פחוֹת מִמֵאה כפר,
ורוּבוֹ של שֵבט כרך גדוֹל.
:וכֵן אִם הִדיחוּה נשים אוֹ קטנים,
אוֹ שהִדיחה יחיד,
אוֹ שהוּדח מִעוּטה,
אוֹ שהוּדחוּ מֵאֵליהן,
אוֹ שהיוּ מדיחיה מִחוּצה לה אין דנין בה דין עיר הנִדחת,
אלא הרי הֵם כיחידים שעבדוּ עבוֹדה זרה:
סוֹקלין כל מי שעבד,
וּממוֹנם ליוֹרשיהם כִשאר הרוּגי בית דין.
3
אין דנין דין עיר הנִדחת אלא בית דין הגדוֹל של שִבעים ואחד,
שנאמר: "והוֹצֵאת את האיש ההוּא אוֹ את האִשה ההיא אשר עשוּ את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש אוֹ את האִשה וּסקלתם באבנים ומֵתוּ" יחידים נהרגין בבית דין של כל שער ושער,
ואין המרוּבין נהרגין אלא בבית דין הגדוֹל.
4
אין אחת מֵערי מִקלט נעשית עיר הנִדחת,
שנאמר: "באחת עריך" ,
ולֹא ירוּשלים נעשית עיר הנִדחת,
לפי שלֹא נִתחלקה לשבטים.
ואין עוֹשין עיר הנִדחת בספר,
כדי שלֹא יכנסוּ גוֹים ויחריבוּ את ארץ ישראֵל.
ואין בית דין אחד עוֹשה שלֹש עירוֹת הנִדחוֹת זוֹ בצד זוֹ.
אבל אִם היוּ מרוּחקוֹת עוֹשה.
5
אין עוֹשין עיר הנִדחת עד שידיחוּה מדיחיה בִלשוֹן רבים,
ויֹאמרוּ להן:
'נֵלֵך ונעבֹד' אוֹ 'נֵלֵך ונִזבח' אוֹ 'נֵלֵך ונקטיר' אוֹ 'נֵלֵך וּננסֵך' אוֹ 'נֵלֵך ונִשתחוה' אוֹ 'נֵלֵך וּנקבֵל באלוֹה',
והֵם שוֹמעין,
ועבדוּ אוֹתה דרך עבוֹדתה,
אוֹ באחת מֵארבע עבוֹדוֹת,
אוֹ שקִבלוּ אוֹתה באלוֹה.
:עיר הנִדחת שלֹא נִתקימוּ בה וּבמדיחיה כל התנאין האֵלוּ,
היאך עוֹשין להן? מתרין וּמעידין בכל אחד ואחד שעבד מֵהן עבוֹדה זרה,
וסוֹקלין אוֹתן כיחידים,
וּממוֹנם ליוֹרשיהן.
6
והיאך דין עיר הנִדחת? בִזמן שתהֵא ראוּיה לֵעשוֹת עיר הנִדחת,
בית דין הגדוֹל שוֹלחין ודוֹרשין וחוֹקרין,
עד שיֵדעוּ בִראיה ברוּרה שהוּדחה כל העיר אוֹ רוּבה וחזרוּ לעבוֹדה זרה.
:אחר כך שוֹלחין להם שני תלמידי חכמים להזהיר אוֹתם וּלהחזירם.
אִם חזרוּ ועשוּ תשוּבה מוּטב; ואִם עמדוּ באִוּלתם בית דין מצוּין לכל ישראֵל לעלוֹת עליהם לצבא,
והֵם צרין עליהם ועוֹרכין עִמהם מִלחמה עד שתִבקע העיר.
:כשתִבקע, מיד מרבין להן בתי דינין ודנין אוֹתם.
כל מי שבאוּ עליו שני עֵדים שעבד עבוֹדה זרה אחר שהִתרוּ בוֹ מפרישין אוֹתוֹ:
אִם נִמצאוּ כל העוֹבדים מִעוּטה סוֹקלין אוֹתם,
וּשאר העיר נִצל; נִמצאוּ רוּבה מעלין אוֹתן לבית דין הגדוֹל וגוֹמרין שם דינם,
והוֹרגין כל אֵלוּ שעבדוּ בסיף.
וּמכין את כל נפש אדם אשר בה לפי חרב,
טף ונשים אִם הוּדחה כוּלה; ואִם נִמצאוּ העוֹבדים רוּבה מכין את כל הטף והנשים של עוֹבדים לפי חרב.
:וּבין שהוּדחה כוּלה בין שהוּדחה רוּבה סוֹקלין את מדיחיה,
וּמקבצין את כל שללה אל תוֹך רחוֹבה.
אין לה רחוֹב עוֹשין לה רחוֹב.
היה רחוֹבה חוּצה לה בוֹנין חוֹמה חוּץ מִמנוּ עד שיִכנֵס לתוֹכה,
שנאמר: "אל תוֹך רחֹבה" .
והוֹרגין כל נפש חיה אשר בה,
ושוֹרפין את כל שללה עִם המדינה באֵש.
וּשרֵפתה מִצות עשֵה,
שנאמר: "ושרפת באֵש את העיר ואת כל שללה" .
7
נִכסי הצדיקים שבתוֹכה,
והֵם שאר יוֹשבי העיר שלֹא הוּדחוּ עִם רוּבה נִשרפין בִכלל שללה; הוֹאיל וישבוּ שם ממוֹנם אבֵד.
וכל הנהנה מִמנה בכל שהוּא לוֹקה אחת,
שנאמר: "ולֹא ידבק בידך מאוּמה מִן החֵרם" .
8
ועיר הנִדחת שהוּזמוּ עֵדיה כל המחזיק בִנכסיה זכה,
וּמוּתר לֵהנוֹת בוֹ,
שהרי הוּזמוּ.
ולמה זכה בה? שכל אחד ואחד כבר הִפקיר ממוֹנוֹ מִשעה שנִגמר דינה.
:ואינה נִבנית לעוֹלם,
וכל הבוֹנה אוֹתה לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תִבנה עוֹד" .
וּמוּתר לעשוֹתה גנוֹת וּפרדֵסים,
שנאמר: "לֹא תִבנה עוֹד" לֹא תִבנה מדינה כמוֹת שהיתה.
9
שירה העוֹברת מִמקוֹם למקוֹם,
אִם עברה בעיר הנִדחת והוּדחה עִמה:
אִם שהת שם שלֹשים יוֹם נהרגין בסיף,
וּממוֹנם אבֵד; ואִם לאו הֵם בִסקילה,
וּממוֹנם ליוֹרשיהם.
10
נִכסי אנשי מדינה אחרת שהיוּ מוּפקדים בתוֹכה,
אף על פי שקִבלוּ עליהם אחריוּת אין נִשרפין,
אלא יחזרוּ לבעליהן,
שנאמר: "שללה" ולֹא שלל חברתה.
נִכסי הרשעים שהוּדחוּ שהיוּ מוּפקדים בִמדינה אחרת:
אִם נִקבצוּ עִמה נִשרפין בִכללה,
ואִם לאו אין מאבדין אוֹתן,
אלא ינתנוּ ליוֹרשיהן.
11
בהֵמה, חציה של עיר הנִדחת וחציה של עיר אחרת שהיתה בתוֹכה הרי זוֹ אסוּרה.
ועִסה שהיא כֵן מוּתרת,
לפי שאפשר לחלֹק העִסה.
12
בהֵמה של עיר הנִדחת שנִשחטה אסוּרה בהנאה,
כשוֹר הנִסקל שנִשחט.
:שער הרֹאש,
בין של אנשים בין של נשים שבה מוּתר בהנאה.
אבל של פֵאה נכרית הרי הוּא מִכלל שללה,
ואסוּר.
13
פֵרוֹת דקלים שבתוֹכה מוּתרין,
שנאמר: "תִקבֹץ.
.. ושרפת" מי שאינוֹ מחוּסר אלא קִבוּץ,
יצאוּ פֵרוֹת המחוּברין,
שהֵן מחוּסרין תלישה וקִבוּץ וּשרֵפה.
והוּא הדין לִשער הרֹאש.
ואין צריך לוֹמר האילנוֹת עצמן שהֵן מוּתרוֹת,
והרי הֵן של יוֹרשין.
:ההקדֵשוֹת שבתוֹכה:
קדשי מִזבֵח ימוּתוּ "זבח רשעים תוֹעֵבה" .
קדשי בדק הבית יפדוּ,
ואחר כך שוֹרפין אוֹתן,
שנאמר: "שללה" ולֹא שלל שמים.
14
הבכוֹר והמעשֵר שבתוֹכה:
תמימין הרי הֵן קדשי מִזבֵח,
וימוּתוּ; וּבעלי מוּמין הרי הֵן בִכלל "בהמתה" ,
ונהרגין.:התרוּמוֹת שבתוֹכה:
אִם הִגיעוּ ליד כֹהֵן יֵרקבוּ,
מִפני שהֵן נכסיו; ואִם עדין הֵן ביד ישראֵל ינתנוּ לכֹהֵן של מדינה אחרת,
מִפני שהֵן נִכסי שמים,
וּקדוּשתן קדוּשת הגוּף.
15
מעשֵר שֵני וכסף מעשֵר שֵני וכִתבי הקֹדש שבתוֹכה הרי אֵלוּ יגנזוּ.
16
כל העוֹשה דין בעיר הנִדחת הרי זה כמקריב עוֹלה כליל,
שנאמר: "כליל ליי אלֹהיך" .
ולֹא עוֹד,
אלא שמסלֵק חרוֹן אף מיִשראֵל,
שנאמר: "למען ישוּב יי מֵחרוֹן אפוֹ" ,
וּמֵביא עליהם ברכה ורחמים,
שנאמר: "ונתן לך רחמים ורִחמך והִרבך" .