1
כל העוֹבֵד עבוֹדה זרה בִרצוֹנוֹ בזדוֹן חיב כרֵת.
ואִם היוּ שם עֵדים והתראה נִסקל.
ואִם עבד בִשגגה מֵביא חטאת קבוּעה.
2
עבוֹדוֹת הרבֵה קבעוּ עוֹבדי עבוֹדה זרה לכל צלם וצלם וּלכל צוּרה וצוּרה,
ועבוֹדת זה אינה כעבוֹדת זה,
כגוֹן פעוֹר שעבוֹדתוֹ שיִפעֹר אדם עצמוֹ לוֹ,
וּמרקוּליס שעבוֹדתוֹ שיִזרֹק לוֹ אבנים אוֹ יסלֵק מִלפניו אבנים.
והרבֵה עבוֹדוֹת כגוֹן אֵלוּ תִקנוּ לִשאר צלמים.
:לפיכך, הפוֹעֵר עצמוֹ למרקוּליס אוֹ שזרק אבן לִפעוֹר פטוּר,
עד שיעבֹד אוֹתוֹ דרך עבוֹדתוֹ,
שנאמר: "איכה יעבדוּ הגוֹים האֵלה את אלֹהיהם ואעשה כֵן גם אני" .
וּמִפני זה העִנין צריכין בית דין לידע דרכי העבוֹדוֹת,
שאין סוֹקלין עוֹבֵד עבוֹדה זוֹ עד שיֵדעוּ שזוֹ היא דרך עבוֹדתוֹ.
3
ואזהרה של עבוֹדוֹת אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן,
הוּא שכתוּב:
"ולֹא תעבדֵם" .
:במה דברים אמוּרים? בִשאר עבוֹדוֹת חוּץ מִמִשתחוה וזוֹבֵח וּמקטיר וּמנסֵך.
אבל העוֹבֵד באחת מֵארבע עבוֹדוֹת אֵלוּ לאחד מִכל מיני עבוֹדה זרה חיב,
ואף על פי שאין דרך עבוֹדתוֹ בכך.
כיצד? הרי שנִסֵך לִפעוֹר אוֹ שזבח למרקוּליס חיב,
שנאמר: "זֹבֵח לאלֹהים יחרם בִלתי ליי לבדוֹ" .
:זביחה בִכלל עבוֹדוֹת היתה,
ולמה יצאת? לוֹמר לך:
מה זביחה מיוּחדת שעוֹבדין בה לשֵם וחיב הזוֹבֵח לאֵל אחֵר סקילה עליה,
בין היתה דרך עבוֹדתוֹ בִזביחה אוֹ אינה בִזביחה; אף כל עבוֹדה שהיא מיוּחדת לשֵם,
אִם עבד בה לאֵל אחֵר,
בין שהיתה דרך עבוֹדתוֹ בכך בין שאינה בכך חיב עליה.
:לכך נאמר:
"לֹא תִשתחוה לאֵל אחֵר" לחיֵב על ההִשתחויה אפִלוּ אין דרך עבוֹדתוֹ בכך.
והוּא הדין למקטיר וּמנסֵך.
וזוֹרֵק וּמנסֵך אחד הוּא.
4
ספת לה צוֹאה אוֹ שנִסֵך לה עביט של מימי רגלים חיב.
שחט לה חגב פטוּר,
אלא אִם כֵן היתה עבוֹדתה בכך.
וכֵן אִם שחט לה בהֵמה מחוּסרת אֵבר פטוּר,
אלא אִם כֵן היתה דרך עבוֹדתה בכך.
:עבוֹדה זרה שעוֹבדין אוֹתה במקֵל:
שבר מקֵל בפניה חיב,
ונאסרת; זרק מקֵל בפניה חיב,
ואינה נאסרת,
שאין זריקת המקֵל כעין זריקת הדם,
שהרי המקֵל כמוֹת שהוּא,
והדם מִתפזֵר.
:המקבֵל עליו אחד מִכל מיני עבוֹדה זרה באלוֹה חיב סקילה.
אפִלוּ הִגביה לבֵנה ואמר לה:
'אֵלי אתה',
וכל כיוֹצֵא בדִבוּר זה חיב.
ואפִלוּ חזר בוֹ בתוֹך כדי דִבוּר,
ואמר: 'אין זה אֵלי' אין חזירתוֹ כלוּם,
אלא נִסקל.
5
העוֹבֵד עבוֹדה זרה כדרכה,
ואפִלוּ עשה דרך בִזיוֹן חיב.
כיצד? הפוֹעֵר עצמוֹ לִפעוֹר כדי לבזוֹתוֹ אוֹ זרק אבן למרקוּליס כדי לבזוֹתוֹ,
הוֹאיל ועבוֹדתוֹ בכך חיב,
וּמֵביא קרבן על שִגגתוֹ.
6
העוֹבֵד עבוֹדה זרה מֵאהבה,
כגוֹן שחשק בצוּרה זוֹ מִפני מלאכתה שהיתה נאה ביוֹתֵר,
אוֹ שעבדה מיִראתוֹ לה שמא תרֵע לוֹ,
כמוֹ שהֵם מדמין עוֹבדיה שהיא מטיבה וּמרֵעה:
אִם קִבלה עליו באלוֹה חיב סקילה; ואִם עבדה דרך עבוֹדתה אוֹ באחת מֵארבע עבוֹדוֹת מֵאהבה אוֹ מיִראה פטוּר.
:המגפֵף עבוֹדה זרה והמנשֵק לה,
והמכבֵד והמרביץ לפניה,
והמרחיץ לה והסך,
והמלביש והמנעיל,
וכל כיוֹצֵא בדִברי כבוֹד האֵלוּ עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "ולֹא תעבדֵם" ,
וּדברים אֵלוּ בִכלל עבוֹדה הֵן.
ואף על פי כֵן אינוֹ לוֹקה על אחת מֵהן,
לפי שאינן בפֵרוּש.
ואִם היתה דרך עבוֹדתה באחד מִכל הדברים האֵלוּ ועשהוּ לעבדה חיב.
7
ישב לוֹ קוֹץ ברגלוֹ בִפני עבוֹדה זרה לֹא ישֹח ויטלנוּ,
מִפני שנִראה כמִשתחוה לה.
נִתפזרוּ לוֹ מעוֹת בפניה לֹא ישֹח ויטלֵם,
מִפני שנִראה כמִשתחוה לה,
אלא יֵשֵב ואחר כך יטֹל.
8
פרצוּפוֹת המקלחוֹת מים בִפני עבוֹדה זרה לֹא יניח פיו על פיהם וישתה,
מִפני שנִראה כִמנשֵק לעבוֹדה זרה.
9
העוֹשה עבוֹדה זרה לעצמוֹ,
אף על פי שלֹא עשאה בידוֹ ואף על פי שלֹא עבדה לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תעשה לך פסל וכל תמוּנה" .
וכֵן העוֹשה עבוֹדה זרה בידוֹ לאחֵרים,
אפִלוּ עשה אוֹתה לגוֹי לוֹקה,
שנאמר: "וֵאלֹהי מסֵכה לֹא תעשוּ לכם" .
לפיכך, העוֹשה עבוֹדה זרה בידוֹ לעצמוֹ לוֹקה שתים.
10
אסוּר לעשוֹת צוּרוֹת לנוֹי,
ואף על פי שאינן עבוֹדה זרה,
שנאמר: "לֹא תעשוּן אִתי אלֹהי כסף וֵאלֹהי זהב" ,
כלוֹמר צוּרוֹת של כסף ושל זהב שהֵן לנוֹי,
כדי שלֹא יטעוּ בהם הטוֹעים וידמוּ שהֵן לעבוֹדה.
ואין אסוּר לצוּר לנוֹי אלא צוּרת האדם בִלבד.
:לפיכך אין צרין לֹא בעֵץ ולֹא בסיד ולֹא באבן צוּרת האדם,
והוּא שתהֵא הצוּרה בוֹלטת,
כגוֹן הציוּר והכיוּר שבִטרקלין וכיוֹצֵא בהן.
ואִם צר לוֹקה.
אבל אִם היתה הצוּרה מוּשקעת אוֹ צוּרה של סמנין,
כגוֹן הצוּרוֹת שעל גבי הלוּחוֹת והטבליוֹת אוֹ צוּרוֹת שרוֹקמין באריג הרי אֵלוּ מוּתרוֹת.
11
טבעת שיֵש עליה חוֹתם שהוּא צוּרת אדם:
אִם היתה הצוּרה בוֹלטת אסוּר להניחה,
וּמוּתר לחתֹם בה; ואִם היתה הצוּרה שוֹקעת מוּתר להניחה,
ואסוּר לחתֹם בה,
מִפני שהנחתם תֵעשה בוֹ הצוּרה בוֹלטת.
:וכֵן אסוּר לצוּר דמוּת חמה וּלבנה,
כוֹכבים וּמזלוֹת וּמלאכים,
שנאמר: "לֹא תעשוּן אִתי" לֹא תעשוּן כִדמוּת שמשין המשמשין לפני במרוֹם,
ואפִלוּ על הלוּח.
:צוּרוֹת הבהֵמוֹת וּשאר נפש חיה חוּץ מִן האדם,
וצוּרוֹת אילנוֹת וּדשאים וכיוֹצֵא בהן מוּתר לצוּר אוֹתן,
ואפִלוּ היתה הצוּרה בוֹלטת.