הִלכוֹת עבוֹדה זרה וחוּקוֹת הגוֹים:
יֵש בִכללן אחת וחמִשים מִצווֹת,
שתי מִצווֹת עשֵה ותֵשע וארבעים מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) שלֹא לִפנוֹת אחר עבוֹדה זרה.
ב) שלֹא לתוּר אחר הִרהוּר הלֵב וּראית העינים.
ג) שלֹא לגדֵף.
ד) שלֹא לעבֹד אוֹתה כדרך עבוֹדתה.
ה) שלֹא ישתחוה לה.
ו) שלֹא לעשוֹת פסל לעצמוֹ.
ז) שלֹא לעשוֹת פסל אפִלוּ לאחֵרים.
ח) שלֹא לעשוֹת צוּרוֹת אפִלוּ לנוֹי.
ט) שלֹא להדיח אחֵרים אחריה.
י) לִשרֹף עיר הנִדחת.
יא) שלֹא לִבנוֹתה.
יב) שלֹא לֵהנוֹת מִכל ממוֹנה.
יג) שלֹא להסית יחיד לעבדה.
יד) שלֹא לאהֹב המֵסית.
טו) שלֹא לעזֹב שִנאתוֹ.
יו) שלֹא להצילוֹ.
יז) שלֹא ללמֵד עליו זכוּת.
יח) שלֹא ימנע מִללמֵד עליו חוֹבה.
יט) שלֹא להִתנבֵא בִשמה.
כ) שלֹא לִשמֹע מִן המִתנבֵא בִשמה.
כא) שלֹא להִתנבֵא בשקר,
ואפִלוּ בשֵם יי.
כב) שלֹא לגוּר מֵהריגת נביא שקר.
כג) שלֹא לִשבע בשֵם עבוֹדה זרה.
כד) שלֹא לעשוֹת אוֹב.
כה) שלֹא לעשוֹת ידעוֹני.
כו) שלֹא להעביר למֹלך.
כז) שלֹא להקים מצֵבה.
כח) שלֹא להִשתחווֹת על אבן משכית.
כט) שלֹא לִטע אשֵרה.
ל) לאבֵד עבוֹדה זרה וכל הנעשה בִשבילה.
לא) שלֹא לֵהנוֹת בעבוֹדה זרה וּבכל משמשיה.
לב) שלֹא לֵהנוֹת בצִפוּיי נעבד.
לג) שלֹא לִכרֹת ברית לעוֹבדי עבוֹדה זרה.
לד) שלֹא לחֹן עליהן.
לה) שלֹא יֵשבוּ בארצֵנוּ.
לו) שלֹא להִדמוֹת במִנהגוֹתם וּבמלבוּשם.
לז) שלֹא לנחֵש.
לח) שלֹא לִקסֹם.
לט) שלֹא לעוֹנֵן.
מ) שלֹא לחבֹר חבר.
מא) שלֹא לִדרֹש אל המֵתים.
מב) שלֹא לִשאֹל באוֹב.
מג) שלֹא לִשאֹל בידעוֹני.
מד) שלֹא לכשֵף.
מה) שלֹא להקיף פאת רֹאש.
מו) שלֹא להשחית פאת זקן.
מז) שלֹא יעדה איש עדי אִשה.
מח) שלֹא תעדה אִשה עדי איש.
מט) שלֹא לִכתֹב קעקע.
נ) שלֹא להִתגוֹדֵד.
נא) שלֹא לעשוֹת קרחה על מֵת.
:וּבֵאוּר כל המִצווֹת האֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
בימי אנוֹש טעוּ בני האדם טעוּת גדוֹלה,
ונִבערה עצת חכמי אוֹתוֹ הדוֹר,
ואנוֹש עצמוֹ מִן הטוֹעים.
וזוֹ היתה טִעוּתם:
אמרוּ, הוֹאיל והאֵל ברא כוֹכבים אֵלוּ וגלגלים להנהיג את העוֹלם וּנתנם במרוֹם וחלק להם כבוֹד,
והֵם שמשים המשמשים לפניו ראוּיים הֵם לשבחם וּלפארם ולחלֹק להם כבוֹד,
וזה הוּא רצוֹן האֵל ברוּך הוּא,
לגדֵל וּלכבֵד מי שגִדלוֹ וכִבדוֹ,
כמוֹ שהמלך רוֹצה לכבֵד עבדיו והעוֹמדים לפניו,
וזה הוּא כבוֹדוֹ של מלך.
:כיון שעלה דבר זה על לִבם,
הִתחילוּ לִבנוֹת לכוֹכבים היכלוֹת וּלהקריב להם קרבנוֹת,
וּלשבחם וּלפארם בִדברים וּלהִשתחווֹת למוּלן,
כדי להשיג רצוֹן הבוֹרֵא בדעתם הרעה.
וזה היה עִקר עבוֹדה זרה.
:וכך הֵם אוֹמרים עוֹבדיה היוֹדעים עִקרה,
לֹא שהֵם אוֹמרים שאין שם אלוֹה אלא כוֹכב זה.
הוּא שיִרמיהוּ אוֹמֵר:
"מי לֹא יראך מלך הגוֹים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוֹים וּבכל מלכוּתם מֵאין כמוֹך,
וּבאחת יבערוּ ויכסלוּ מוּסר הבלים עֵץ הוּא" ,
כלוֹמר: הכֹל יוֹדעין שאתה הוּא האֵל לבדך,
אבל טִעוּתם וכִסלוּתם שמדמין שזה ההבל רצוֹנך הוּא.
2
ואחר שארכוּ הימים,
עמדוּ בִבני האדם נביאי שקר ואמרוּ שהאֵל צִוּה להם ואמר להם:
'עִבדוּ כוֹכב פלוֹני' אוֹ 'כל הכוֹכבים',
'והקריבוּ לוֹ ונסכוּ לוֹ כך וכך,
וּבנוּ לוֹ היכל,
ועשוּ צוּרתוֹ כדי להִשתחווֹת לה כל העם,
הנשים והקטנים וּשאר עם הארץ'.
וּמוֹדיע להם צוּרה שבדה מִלִבוֹ,
ואוֹמֵר: זוֹ היא צוּרת הכוֹכב הפלוֹני שהוֹדיעוּהוּ בִנבוּאתוֹ.
:והִתחילוּ על דרך זוֹ לעשוֹת צוּרוֹת בהיכלוֹת ותחת האילנוֹת וּבראשי ההרים ועל הגבעוֹת.
וּמִתקבצים וּמִשתחוים להם,
ואוֹמרין לכל העם שזוֹ הצוּרה מטיבה וּמרֵעה,
וראוּי לעבדה וּליראה מִמנה.
והכוּמרין אוֹמרין להם ש'בעבוֹדה זוֹ תִרבוּ ותצליחוּ',
ו'עשוּ כך וכך',
ו'אל תעשוּ כך וכך'.
:והִתחילוּ כוֹזבים אחֵרים לעמֹד ולֵאמֹר שהכוֹכב עצמוֹ אוֹ הגלגל אוֹ המלאך דִבֵר עִמהם ואמר להם:
'עִבדוּני בכך וכך' והוֹדיע להן דרך עבוֹדתוֹ,
ו'עשוּ כך' ו'אל תעשוּ כך',
וּפשט דבר זה בכל העוֹלם,
לעבֹד את הצוּרוֹת בעבוֹדוֹת משוּנוֹת זוֹ מִזוֹ וּלהקריב להן וּלהִשתחווֹת.
:וכיון שארכוּ הימים,
נִשתקע השֵם הנִכבד והנוֹרא מִפי כל היקוּם וּמִדעתם ולֹא הִכירוּהוּ.
ונִמצאוּ כל עם הארץ והנשים והקטנים אינן יוֹדעין אלא הצוּרה של עֵץ ואבן וההיכל של בִנין שנִתחנכוּ מִקטנוּתן להִשתחווֹת להן וּלעבדן וּלהִשבע בִשמן.
:והחכמים שהיוּ בהן,
כגוֹן הכוּמרין וכיוֹצֵא בהן,
מדמין שאין שם אלוֹה אלא הכוֹכבים והגלגלים שנעשוּ הצוּרוֹת האֵלוּ בִגללן ולִדמוּתן.
אבל צוּר העוֹלמים,
לֹא היה שם מכירוֹ ולֹא יוֹדעוֹ,
אלא יחידים בעוֹלם,
כגוֹן חנוֹך וּמתוּשלח ונֹח ושֵם ועֵבר.
ועל דרך זוֹ היה העוֹלם מִתגלגֵל והוֹלֵך עד שנוֹלד עמוּדוֹ של עוֹלם,
שהוּא אברהם אבינוּ.
3
כיון שנִגמל איתן זה,
הִתחיל לשוֹטֵט בדעתוֹ והוּא קטן,
וּלחשֵב ביוֹם וּבלילה,
והיה תמֵה,
היאך אפשר שיִהיה הגלגל הזה נוֹהֵג תמיד ולֹא יהיה לוֹ מנהיג,
וּמי יסבֵב אוֹתוֹ,
לפי שאי אפשר שיסבֵב את עצמוֹ.
ולֹא היה לוֹ לֹא מלמֵד ולֹא מוֹדיע דבר,
אלא מוּשקע באוּר כשדים בין עוֹבדי עבוֹדה זרה הטִפשים.
:ואביו ואִמוֹ וכל העם עוֹבדים עבוֹדה זרה,
והוּא היה עוֹבֵד עִמהן,
ולִבוֹ משוֹטֵט וּמֵבין,
עד שהִשיג דרך האמת והֵבין קו הצדק מִדעתוֹ הנכוֹנה,
וידע שיֵש שם אלוֹה אחד,
והוּא מנהיג הגלגל,
והוּא ברא הכֹל,
ואין בכל הנִמצא אלוֹה חוּץ מִמנוּ.
:וידע שכל העם טוֹעים,
ודבר שגרם להם לטעוּת זה,
שעוֹבדים את הכוֹכבים ואת הצוּרוֹת,
עד שאבד האמת מִדעתם.
וּבן ארבעים שנה הִכיר אברהם את בוֹראוֹ.
:כיון שהִכיר וידע,
הִתחיל להשיב תשוּבוֹת על בני אוּר כשדים ולערֹך דין עִמהן,
ולוֹמר ש'אין זוֹ דרך האמת שאתם הוֹלכים בה',
ושִבֵר הצלמים,
והִתחיל להוֹדיע לעם שאין ראוּי לעבֹד אלא לאלוֹה העוֹלם,
ולוֹ ראוּי להִשתחווֹת וּלהקריב וּלנסֵך,
כדי שיכירוּהוּ כל הברוּאים הבאים.
וראוּי לאבֵד וּלשבֵר כל הצוּרוֹת כדי שלֹא יטעוּ בהם כל העם,
כמוֹ אֵלוּ שהֵן מדמין שאין שם אלוֹה אלא אֵלוּ.
:כיון שגבר עליהם בִראיוֹתיו,
בִקֵש המלך להרגוֹ.
נעשה לוֹ נֵס,
ויצא לחרן,
והִתחיל לעמֹד ולִקרוֹת בקוֹל גדוֹל לכל העם וּלהוֹדיעם שיֵש אלוֹה אחד לכל העוֹלם,
ולוֹ ראוּי לעבֹד.
והיה מהלֵך וקוֹרֵא וּמקבֵץ העם,
מֵעיר לעיר וּמִממלכה לממלכה,
עד שהִגיע לארץ כנען והוּא קוֹרֵא,
שנאמר: "ויִקרא שם בשֵם יי אֵל עוֹלם" .
:וכיון שהיוּ העם מִתקבצים לוֹ ושוֹאלים לוֹ על דבריו,
היה מוֹדיע לכל אחד ואחד לפי דעתוֹ עד שיחזירֵהוּ לדרך האמת,
עד שנִתקבצוּ אֵליו אלפים וּרבבוֹת,
והֵם "אנשי בית אברהם" .
ושתל בלִבם העִקר הגדוֹל הזה,
וחִבֵר בוֹ ספרים,
והוֹדיעוֹ ליצחק בנוֹ,
וישב יצחק מלמֵד וּמחזיר.
ויצחק הוֹדיעוֹ ליעקֹב וּמִנהוּ ללמֵד,
וישב מלמֵד וּמחזיר כל הנִלוים אֵליו.
:ויעקֹב אבינוּ לִמֵד בניו כוּלם,
והִבדיל לֵוי וּמִנהוּ רֹאש,
והוֹשיבוֹ בישיבה ללמֵד דרך יי ולִשמֹר מִצווֹת אברהם.
וצִוּה את בניו שלֹא יפסיקוּ מִבני לֵוי ממוּנה אחר ממוּנה,
כדי שלֹא ישתכח הלִמוּד.
:והיה הדבר הוֹלֵך וּמִתגבֵר בִבני יעקֹב וּבנִלוים עליהם,
ונעשת בעוֹלם אוּמה שהיא יוֹדעת את יי.
עד שארכוּ הימים לישראֵל במִצרים,
וחזרוּ לִלמֹד מעשיהם ולעבֹד עבוֹדה זרה כמוֹתן,
חוּץ מִשֵבט לֵוי שעמד במִצות אבוֹת.
וּמֵעוֹלם לֹא עבד שֵבט לֵוי עבוֹדה זרה.
:וכִמעט קט היה,
והעִקר ששתל אברהם נעקר וחזרוּ בני יעקֹב לטעוּת העמים וּתעיתם.
וּמֵאהבת יי אוֹתנוּ וּמִשמרוֹ את השבוּעה לאברהם אבינוּ,
עשה מֹשה רבֵנוּ ורבן של כל הנביאים,
וּשלחוֹ.:כיון שנִתנבֵא מֹשה רבֵנוּ וּבחר יי בישראֵל לנחלה הִכתירן במִצווֹת והוֹדיעם דרך עבוֹדתוֹ,
וּמה יִהיה מִשפט עבוֹדה זרה וכל הטוֹעים אחריה.