1
הבהֵמה אוֹכלת כל זמן שהיא עוֹשה בגִדוּלי קרקע,
בין בִמחוּבר בין בתלוּש,
ואוֹכלת מִמשוֹי שעל גבה עד שתִהיה פוֹרקת,
וּבִלבד שלֹא יטֹל בידוֹ ויאכילה.
2
כל המוֹנֵע הבהֵמה מִלאכֹל בִשעת מלאכה לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תחסֹם שוֹר בדישוֹ" .
אחד השוֹר ואחד כל מיני בהֵמה וחיה,
בין טמֵאים בין טהוֹרים,
ואחד הדיש ואחד שאר כל המלאכוֹת של גִדוּלי קרקע,
ולֹא נאמר "שוֹר בדישוֹ" אלא בהֹוה.
והחוֹסֵם את הפוֹעֵל פטוּר.
:אחד החוֹסֵם אוֹתה בִשעת מלאכה ואחד החוֹסֵם אוֹתה מִקֹדם ועשה בה מלאכה והיא חסוּמה,
אפִלוּ חסמה בקוֹל לוֹקה.
שכר בהֵמה וחסמה ודש בה לוֹקה,
וּמשלֵם לבעלים ארבעת קבין לפרה וּשלֹשת קבין לחמוֹר,
שמִשעת משיכה נִתחיֵב בִמזוֹנוֹתיה,
ואינוֹ חיב מלקוּת עד שידוּש בה חסוּמה.
3
ישראֵל הדש בפרתוֹ של גוֹי עוֹבֵר מִשוּם בל תחסֹם,
וגוֹי הדש בפרתוֹ של ישראֵל אינוֹ עוֹבֵר מִשוּם בל תחסֹם.
:אמר לגוֹי:
חסֹם פרתי ודש בה,
ישב לה קוֹץ בפיה ודש בה והרי אינה אוֹכלת,
הִרביץ לה ארי מִבחוּץ אוֹ שהִרביץ בנה מִבחוּץ,
היתה צמֵאה ואינוֹ משקה,
פרס עוֹר על גבי הדיש כדי שלֹא תֹאכל כל זה וכיוֹצֵא בוֹ אסוּר,
ואינוֹ לוֹקה.
:היה הדבר שהיא עוֹשה בוֹ רע לִבני מֵעיה וּמזיקה,
אוֹ שהיתה חוֹלה ואִם תֹאכל תתריז מוּתר למנעה,
שלֹא הִקפידה תוֹרה אלא על הניתה,
והרי אינה נהנית.
4
פרה של ישראֵל שהיה הכֹהֵן דש בה בִתרוּמה וּבִתרוּמת מעשֵר של ודאי,
וכֵן פרוֹת הדשוֹת במעשֵר שֵני,
וּפרוֹת המהלכוֹת על התבוּאה לפי שירט להן הדרך אינוֹ עוֹבֵר עליהן מִשוּם בל תחסֹם; אבל מִפני מראית העין,
אִם היוּ דשוֹת בִתרוּמוֹת וּמעשֵר שֵני מֵביא מעט מֵאוֹתוֹ המין ותוֹלה להן בִקלסטֵרין שבפיהן.
5
הדש במעשֵר שֵני של דמאי וּבִתרוּמת מעשֵר של דמאי וּבגִדוּלי תרוּמה עוֹבֵר מִשוּם "לֹא תחסֹם" .
6
רשאי בעל הבית להרעיב פרתוֹ וּלסגפה כדי שתֹאכל הרבֵה בעֵת שדשה,
ורשאי השוֹכֵר להאכילה פקיעי עמיר כדי שלֹא תֹאכל הרבֵה מִן הדיש.
:כיוֹצֵא בוֹ רשאי בעל הבית להשקוֹת פוֹעלין יין כדי שלֹא יֹאכלוּ ענבים הרבֵה,
ורשאין הפוֹעלין לִטבֹל פִתן בציר כדי שיֹאכלוּ ענבים הרבֵה.
:אבל אין הפוֹעֵל רשאי לעשוֹת מלאכתוֹ בלילה וּלהשכיר עצמוֹ ביוֹם,
אוֹ לדוּש בפרתוֹ ערבית וּלהשכירה שחרית,
ולֹא יהיה מרעיב וּמסגֵף עצמוֹ וּמאכיל מזוֹנוֹתיו לבניו,
מִפני גֵזל מלאכתוֹ של בעל הבית,
שהרי יכשל כֹחוֹ ותחלש דעתוֹ,
ולֹא יעשה מלאכתוֹ בכֹח.
7
כדרך שמוּזהר בעל הבית שלֹא יגזֹל שכר עני ולֹא יעכבנוּ,
כך העני מוּזהר שלֹא יגזֹל מלאכת בעל הבית ויבטֵל מעט בכאן וּמעט בכאן,
וּמוֹציא כל היוֹם בִמאֵרה,
אלא חיב לדקדֵק על עצמוֹ בזמן; הרי הִקפידוּ חכמים על ברכה רביעית של בִרכת מזוֹן שלֹא יברֵך אוֹתה.
:וכֵן חיב לעבֹד בכל כֹחוֹ; הרי יעקֹב הצדיק אוֹמֵר:
"כי בכל כֹחי עבדתי את אביכן" וכו ,
וּלפיכך נטל שכר זֹאת אף בעוֹלם הזה,
שנאמר: "ויִפרֹץ האיש מאֹד מאֹד" וכו .
:בריך רחמנא דסיען