1
השוֹכֵר את הפוֹעלים,
ואמר להן להשכים וּלהעריב:
מקוֹם שנהגוּ שלֹא להשכים ולֹא להעריב אינוֹ יכוֹל לכוֹפן; מקוֹם שנהגוּ לזוּן יזוּן; לספֵק בִתמרים אוֹ בִגרוֹגרוֹת וכיוֹצֵא בהן לפוֹעלים יספֵק.
הכֹל כמִנהג המדינה.
2
השוֹכֵר את הפוֹעֵל,
ואמר לוֹ:
כאחד וכִשנים מִבני העיר רוֹאין פחוּת שבשכירוּת ויתֵר שבשכירוּת וּמשמין ביניהן.
3
אמר לִשלוּחוֹ:
צֵא וּשכֹר לי פוֹעלים בִשלֹשה,
והלך וּשכרם בארבעה:
אִם אמר להם השליח:
שכרכם עלי נוֹתֵן להן ארבעה ונוֹטֵל מִבעל הבית שלֹשה,
וּמפסיד אחד מִביתוֹ; אמר להם:
שכרכם על בעל הבית נוֹתֵן להן בעל הבית כהִלכת מדינה.
:היה במדינה מי שנִשכר בִשלֹשה וּמי שנִשכר בארבעה אינוֹ נוֹתֵן להן אלא שלֹשה,
ויֵש להן תרעֹמת על השליח.
במה דברים אמוּרים? בשאין מלאכתן נִכרת.
אבל היתה מלאכתן נִכרת והרי היא שוה ארבעה נוֹתֵן להן בעל הבית ארבעה,
שאִלוּ לֹא אמר להן שלוּחוֹ ארבעה,
לֹא טרחוּ ועשוּ שוה ארבעה.
:אמר לוֹ בעל הבית:
שכֹר לי בארבעה ארבעה,
והלך השליח ושכר בִשלֹשה שלֹשה,
אף על פי שהרי מלאכתן שוה ארבעה אין להן אלא שלֹשה,
שהרי קִבלוּ על עצמן,
ויֵש להן תרעֹמת על השליח.
:אמר לוֹ בעל הבית:
בִשלֹשה, והלך השליח ואמר להן:
בארבעה, ואמרוּ לוֹ:
כמה שאמר בעל הבית אין דעתם אלא שיִתֵן בעל הבית יתֵר על ארבעה,
לפיכך שמין מה שעשוּ:
אִם שוה ארבעה נוֹטלין ארבעה מִבעל הבית; ואִם אינוֹ יוֹדֵע אוֹ אינוֹ שוה אין להן אלא שלֹשה.
:אמר לוֹ בעל הבית:
בארבעה, והלך השליח ואמר להן:
בִשלֹשה, ואמרוּ לוֹ:
כמה שאמר בעל הבית,
אף על פי שמלאכתן שוה ארבעה אין להן אלא שלֹשה,
שהרי שמעוּ שלֹשה וקִבלוּ עליהן.
4
השוֹכֵר את הפוֹעלים,
והִטעוּ את בעל הבית אוֹ בעל הבית הִטעה אוֹתן אין להן זה על זה אלא תרעֹמת.
במה דברים אמוּרים? שלֹא הלכוּ.
אבל הלכוּ החמרין ולֹא מצאוּ תבוּאה,
פוֹעלים וּמצאוּ שדה כשהיא לחה,
אוֹ ששכרן להשקוֹת השדה וּמצאוּה שנִתמלֵאת מים:
אִם בִקֵר בעל הבית מלאכתוֹ מִבערב וּמצאה צריכה פוֹעלים אין לפוֹעלים כלוּם; מה בידוֹ לעשוֹת? ואִם לֹא בִקֵר נוֹתֵן להן שכרן כפוֹעֵל בטֵל,
שאינוֹ דוֹמה הבא טעוּן לבא ריקן,
ועוֹשה מלאכה לבטֵל.
:במה דברים אמוּרים? שלֹא הִתחילוּ במלאכה.
אבל אִם הִתחיל הפוֹעֵל במלאכה וחזר בוֹ אפִלוּ בחצי היוֹם חוֹזֵר,
שנאמר: "כי לי בני ישראֵל עבדים" ולֹא עבדים לעבדים.
:וכיצד דין הפוֹעֵל שחזר בוֹ אחר שהִתחיל? שמין לוֹ מה שעשה,
ונוֹטֵל. ואִם קבלן הוּא שמין לוֹ מה שעתיד לעשוֹת; בין שהוֹזילוּ לוֹ בעֵת ששכרן בין לֹא הוֹזילוּ,
בין שהוּזלה המלאכה אחר כֵן בין לֹא הוּזלה שמין להן מה שעתיד לעשוֹת.
:כיצד? קִבֵל מִמנוּ קמה לִקצֹר בִשתי סלעים,
קצר חציה והִניח חציה; בגד לארֹג בִשתי סלעים,
ארג חציוֹ והִניח חציוֹ שמין לוֹ מה שעתיד לעשוֹת:
אִם היה שוה שִשה דינרין נוֹתֵן להן שקל אוֹ יגמרוּ את מלאכתן; ואִם היה הנִשאר יפה שני דינרין אינוֹ נוֹתֵן להן אלא סלע,
שהרי לֹא עשוּ אלא חצי המלאכה.
:במה דברים אמוּרים? בדבר שאינוֹ אוֹבֵד.
אבל בדבר האוֹבֵד,
כגוֹן פִשתנוֹ לעלוֹת מִן המִשרה,
אוֹ ששכר חמוֹר להביא חלילין למֵת אוֹ לכלה וכל כיוֹצֵא בהן אחד פוֹעֵל ואחד קבלן אינוֹ יכוֹל לחזֹר בוֹ,
אלא אִם כֵן נאנס,
כגוֹן שחלה אוֹ שמע שמֵת לוֹ מֵת.
ואִם לֹא נאנס וחזר בוֹ שוֹכֵר עליהן אוֹ מטען.
:כיצד מטען? אוֹמֵר להן:
סלע קצצתי לכם,
בֹאוּ וּטלוּ שתים עד שיִגמרוּ מלאכתן,
ולֹא יתֵן להן אלא מה שפסק תחִלה.
ואפִלוּ נתן להן השתים מחזיר מֵהן התוֹספת.
:כיצד שוֹכֵר עליהן? שוֹכֵר פוֹעלין אחֵרים וגוֹמרין מלאכתוֹ שלֹא תֹאבד,
וכל שיוֹסיף לאֵלוּ הפוֹעלים האחֵרים על מה שפסק לרִאשוֹנים נוֹטֵל מִן הרִאשוֹנים.
ועד כמה? עד כדי שכרן של רִאשוֹנים.
ואִם היה להן ממוֹן תחת ידוֹ שוֹכֵר להשלים המלאכה עד ארבעים חמִשים זוּז בכל יוֹם לכל פוֹעֵל,
אף על פי ששכר הפוֹעֵל שלֹש אוֹ ארבע.
:במה דברים אמוּרים? בִזמן שאין שם פוֹעלין לִשכֹר להשלים המלאכה.
אבל אִם יֵש שם פוֹעלין לִשכֹר בִשכרן,
ואמרוּ לוֹ:
צֵא וּשכֹר מֵאֵלוּ והשלים מלאכתך ולֹא תֹאבד בין שוֹכֵר בין קבלן אין לוֹ עליהן אלא תרעֹמת,
ושמין לשוֹכֵר מה שעשה ולקבלן מה שעתיד לעשוֹת.
5
השוֹכֵר את הפוֹעֵל,
ונאחז לעבוֹדת המלך לֹא יֹאמר לוֹ:
הריני לפניך,
אלא נוֹתֵן לוֹ שכר מה שעשה.
6
השוֹכֵר את הפוֹעֵל להשקוֹת השדה מִזה הנהר,
וּפסק הנהר בחצי היוֹם:
אִם אין דרכוֹ להִפסֵק אין להן אלא שכר מה שעשוּ; וכֵן אִם דרכוֹ שיִפסֵק,
והפוֹעלים מִבני העיר,
והִפסיקוּהוּ בחצי היוֹם אין להן אלא מה שעשוּ,
שהרי ידעוּ הפוֹעלין דרכוֹ של נהר זה; ואִם דרכוֹ להִפסֵק,
והֵם גֵרים נוֹתֵן להן שכר כל היוֹם,
מִפני שהיה לוֹ להוֹדיעם.
:שכרן להשקוֹת השדה,
וּבא המטר והִשקה אין להן אלא מה שעשוּ.
בא הנהר והִשקה נוֹתֵן להן כל שכרן; מִן השמים נִסתיעוּ.
:במה דברים אמוּרים? בפוֹעֵל.
אבל מי שפסק עִם אריסוֹ שאִם ישקה שדה זוֹ ארבעה פעמים ביוֹם יטֹל חצי הפֵרוֹת,
וכל האריסין שהֵן משקין שני פעמים אינן נוֹטלין אלא רביע הפֵרוֹת,
וּבא המטר ולֹא הוּצרך לִדלוֹת וּלהשקוֹת נוֹטֵל חצי הפֵרוֹת כמוֹ שפסק עִמוֹ,
שהאריס כשוּתף,
אינוֹ כפוֹעֵל.
7
השוֹכֵר את הפוֹעֵל לעשוֹת מלאכה כל היוֹם,
ושלמה המלאכה בחצי היוֹם:
אִם יֵש לוֹ מלאכה אחרת כמוֹתה אוֹ קלה מִמנה עוֹשה שאר היוֹם; ואִם אין לוֹ מה יעשה נוֹתֵן לוֹ שכרוֹ כפוֹעֵל בטֵל; ואִם היה מִן הכוּפריים עוֹבדי האדמה וכיוֹצֵא בהן שדרכוֹ לִטרֹח הרבֵה,
ואִם לֹא יתעסֵק במלאכה יחלה הרי זה נוֹתֵן לוֹ כל שכרוֹ.
8
השוֹכֵר את הפוֹעֵל להביא שליחוּת מִמקוֹם למקוֹם,
והלך ולֹא מצא שם מה יביא נוֹתֵן לוֹ שכרוֹ מוּשלם.
שכרוֹ להביא קנים לכרם,
והלך ולֹא מצא ולֹא הֵביא נוֹתֵן לוֹ שכרוֹ שלֵם.
שכרוֹ להביא פֵרוֹת לחוֹלה,
הלך וּמצאוֹ שמֵת אוֹ הִבריא לֹא יֹאמר לוֹ:
טֹל מה שהֵבֵאת בִשכרך,
אלא נוֹתֵן לוֹ כל שכרוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
9
השוֹכֵר את הפוֹעֵל לעשוֹת עִמוֹ בשלוֹ,
והראהוּ בשל חבֵרוֹ נוֹתֵן לוֹ כל שכרוֹ,
וחוֹזֵר ולוֹקֵח מֵחבֵרוֹ מה שנהנה בזוֹ המלאכה.
10
השוֹכֵר את הפוֹעֵל לעשוֹת עִמוֹ בתבן וּבקש וכיוֹצֵא בהן,
ואמר לוֹ:
טֹל מה שעשית בִשכרך אין שוֹמעין לוֹ.
ואִם מִשקִבֵל עליו אמר לוֹ:
הֵא לך שכרך,
ואני אטֹל את שלי אין שוֹמעין לוֹ.
11
מציאת הפוֹעֵל לעצמוֹ,
אף על פי שאמר לוֹ:
עשֵה עִמי מלאכה היוֹם,
ואין צֹרך לוֹמר אִם אמר לוֹ:
עדֹר עִמי היוֹם,
נכֵש עִמי היוֹם.
אבל אִם שכרוֹ ללקֵט מציאוֹת,
כגוֹן שחסר הנהר וּשכרוֹ ללקֵט הדגים הנִמצאים באגם הרי מציאתוֹ לבעל הבית,
ואפִלוּ מצא כיס מלֵא דינרין.